הַבַּז
ג'ון א. בייקר
במובן מסוים אני חושב שהתאהבתי בספר הזה עוד לפני שבכלל קראתי בו. שם הספר, הכריכה הנקייה, האיורים שובי הלב של יעל גזית, המתרגם בחסד, עודד וולקשטיין — כל המרכיבים הנכונים התקבצו לכדי ספר דיווחי למדי של צַפָּר אנגלי בן המאה הקודמת העונה לשם ג'. א. בייקר. "הַבַּז" (הוצאת כרמל), שפורסם באנגלית ב־1967, היה בסך הכל אחד משני ספרים שכתב בייקר בחייו. חבל שכך. אולם נדמה שספרו זה התבשל על אש קטנה, לאט־לאט, כמו תבשיל עשיר ומבורך, שכל טעימה ממנו גורמת ללב לזעוק מאושר.
אין הרבה הפתעות בספר הטבע הזה, שכתוב כשירה צרופה. בגבו תמצאו את עיקריו: "איש יוצא, כמעט מדי יום, כמעט בכל מזג אוויר, במשך עשר שנים, אל השטחים הפתוחים שליד ביתו במזרח אנגליה... הוא נמנע מחברת בני אדם. הוא מצויד במשקפת ובפנקס, והוא מחפש בעיקר אחר מישהו אחד: ציפור, עוף דורס, הבז". אך לא בהתרחשות מתמקד הספר, כי אם בשפה ובמבע. בייקר מתוודה כי "תיאורי נוף מפורטים הם מייגעים", ועל כן חשוב לו לייחד ביומנו מקום נרחב לרגשותיו ולהתנהגותו, שיהיו גם הם ממין העובדות.
בייקר מעיד שגילה בגיל מאוחר את אהבתו לציפורים: "במשך שנים לא ראיתי אותן אלא כרטט בשיפולי המבט. הן יודעות סבל ואושר במצבים פשוטים שאינם אפשריים בשבילנו... הן דוהרות אל האבדון. עוד לא גמרנו לגדול, והן כבר זקנות". ומן האהבה המאוחרת הזאת, או יש לומר בוגרת וחכמה יותר, הוא יוצא למסעו שבסופו מתחוורת האינטימיות הנדירה שבין אדם לחיה.
המבט המדוקדק של בייקר מלמד אותנו כמה רחוקים אנו מלראות את האמת הכנה הזאת. "הכי קשה לראות את מה שנמצא באמת לנגד העיניים", הוא כותב, ובהמשך מתחוור לנו למה התכוון: "בשעה שלוש הלך איש לאורך קיר הים, טופח במפותיו. חמשת אלפים חופיות עפו אל היבשה, חמישה מטרים מעל ראשו. הוא לא ראה אותן. הן המטירו מפל של צל על פניו האדישות. הן ניתכו אל הארץ כשבט של חיפושיות נוצצות בשריון־כיטין מוזהב".
ובכל זאת, כנראה אין דרך טובה להסביר מה סוד הקסם של "הבז". שום ביקורת, תקציר או רשימה ספרותית, ודאי שלא עבודות סמינריון או רחמנא ליצלן תזות אקדמיות, יגלו מה הפך את החיבור הזה לאחת מיצירות המופת הגדולות ביותר של כתיבת הטבע. נשאר פשוט להתייחס אליו על דרך השירה: "ה־3 באוקטובר. היבשה קפואה תחת הערפל. על החוף: שמש חמה ורוח מצננת, הים הצפוני שטוח ונוצץ. שדות של עפרונים שרים, רודפים, מבזיקים בשמש".
מספר עמודים: 239.
מתאים: למבוגרים.
ציטוט: "בשעה שלוש אחז בי ביטחון פתאומי שאם אלך מיד לחוף, מרחק 13 קילומטרים, אמצא שם את הבז. ודאות כזאת באה לעתים נדירות, אך משבאה אין לעמוד בפניה, כִּנְטוֹת מטֶה־הנחש אל מעמקי האדמה. הלכתי".
