כשאתה מתקרב בשעות מסוימות למעבר ארז, תוקפים אותך גלי הסירחון המתרוממים מהרצועה. הביוב מציף את עזה וזורם לים בכמויות עצומות. הסירחון הזה מסמל יותר מכל את הגישה הישראלית לעזה: אין מדיניות, אין הבנות, אין תוכניות לעתיד, למעט תוכניות מלחמה. הדבר העקבי היחיד שעושה ישראל מול עזה הוא לירות לעצמה שוב ושוב ברגל.

ריח הביוב הוא גם ריח המוות. לפי דו"חות האו"ם, שצוטטו בדו"ח מבקר המדינה במאי השנה, הסיבה הראשונה לתמותת תינוקות בעזה היא איכות המים הירודה. 26% מהתחלואה ברצועה, ועיקר תחלואת הילדים, נובעים ממי השופכין המזוהמים המחלחלים למאגרי המים, החופים והנחלים - ולא רק ברצועה, גם בחופי ישראל הסמוכים.

הכל מתחיל בחשמל: חמש תחנות טיהור השופכין בעזה, שהן צרכניות חשמל מאוד כבדות, לא מתפקדות. אין מספיק חשמל. ברמאללה טוענים: אין לנו כסף, שחמאס ישלם את חלקו בחשמל; הוא הרי גובה 100 מיליון שקל מסים, כולל מהדלקים שמגיעים לרצועה. ישראל אומרת: אני צריכה להתערב ביחסי חמאס והרשות? אין כסף - אין חשמל.

מדי חודש מעבירה ישראל לרשות כספי מסים שגבתה בגין פעילויות כלכליות שלה בנמלי ובשטחי ישראל. מהכספים האלה מקזזים כ־550 מיליון שקל - עלות החשמל שמספקת חברת החשמל לרצועה כל חודש. לפני כחודשיים הודיעה הרשות שבשל מצבה הכלכלי היא מקזזת 40 מיליון שקל מעלות החשמל לרצועה. ישראל לא מוכנה לממן זאת מכיסה, ובמשרד הביטחון הוחלט לצמצם בכ־15% את אספקת החשמל לרצועה בהתאם. בינתיים הורידה ישראל רק את מתח החשמל. גם כך נהנית היום רצועת עזה רק מארבע שעות חשמל רצופות ביממה, שלאחריהן שעות ארוכות, לא קבועות, של הפסקות חשמל.

תחנות הטיהור לא מתפקדות, מטהר השופכין הגדול והמודרני שהקים הבנק הבינלאומי בצפון הרצועה ב־2013 לא הופעל עד כה כי אין חשמל, ושר הביטחון ליברמן אומר לחמאס: תפסיקו לחפור מנהרות ותקבלו הכל - חשמל, נמל וכדומה. נשמע הגיוני. אבל בדיוק כך שוטפות לנו ממשלות ישראל את המוח לאורך השנים באקסיומות שנועדו לשמר את הסטטוס־קוו ולשרת צרכים פוליטיים.

דו"ח המבקר האחרון, שעסק במפגעי סביבה חוצי גבולות, חשף כי בינואר 2016 נגרם נזק לתחנת הכוח רוטנברג באשקלון בגלל זיהום המים בשפכים אורגניים. גרוע מכך: המתקן בחוף אשקלון, המספק 20% מהמים המותפלים למדינת ישראל, הושבת למשך יותר מיממה בגלל זיהום אורגני קיצוני במי הים. מדובר בנזק של עשרות מיליוני שקלים.

משטר הזרימה בים התיכון הוא מדרום־מערב לצפון־מזרח. כך שאין ספק שזיהום מי הים ברצועה יגיע לחופי ישראל. אולי תמותת תינוקות בעזה לא מטרידה כאן אף אחד, אבל נזקים כבדים לישראל - כולל אפשרות של מחסור במים מותפלים - הם עניינה של המדינה ועוד איך. ואם ישראל לא מטפלת בזה, היא יורה לעצמה ברגל.

יש בישראל מי שמאמינים שמחסור בתקציבים ובתשתיות יעורר את האזרח בעזה להתקומם נגד חמאס. אבל עד שזה יקרה, אנחנו גורמים לעצמנו נזקים בלתי הפיכים. כותב המבקר: "השפכים הלא־מטופלים גורמים לזיהום מי הים, הנחלים ומי התהום בשטחי ישראל הגובלים ברצועת עזה. וכך גם הסכנות הביטחוניות והבריאותיות לישראל במקרה של תפוצת מחלות עקב זיהומי מים ברצועה". ספק אם מישהו במשרד הביטחון קרא את הפסקה הזו.

אם לא יהיה חשמל ביולי־אוגוסט, על מי תתפוצץ האוכלוסייה ברצועה: על חמאס, הרשות או ישראל? התשובה ברורה. וכמה עשרות מיליונים עוד תשלם ישראל כדי להתמודד עם השלכות זיהום מי הים, שרק ילך ויגבר? זה המבחן של שר הביטחון: סיסמאות או "ריאל־פוליטיק".