חיסון ממוקד

למרבה הצער גם בישראל — כמו באירופה — יש קבוצה המתנגדת לחיסונים בעיקר מתוך חרדה. צריך לזכור: מי שלא מתחסן לא פוגע רק בעצמו אלא גם בסביבה.

חיסונים אינם מסוכנים. אינני מצליח להבין את הקבוצה הקיצונית הזו, שאין לה שום ביסוס מדעי להוכיח את הסכנות שבחיסון. אנשים שמכנים את עצמם רופאים כותבים כמה מאמרים ברשת על הסכנות בחיסונים, ללא שום מחקר רציני ומבוסס, והדבר הופך לאש בשדה קוצים. התופעה הזו של הימנעות מחיסונים לא פוסחת אפילו על אנשים משכילים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה. בשנים האחרונות הקבוצה הזו הפכה למיסיונרית — והיא עלולה להמיט עלינו אסון.

המקור להטלת הספק בחיסונים הוא במאמר שפירסם רופא מלונדון בכתב העת היוקרתי "לנצט" לפני כמה שנים, שמצא קשר בין חיסונים לאוטיזם. אבל מאז הוכח שממצאיו אינם נכונים, ואפילו הוחלט להוציא את המאמר מכתב העת היוקרתי, כפי שלא קרה מעולם. השקר הזה ביסס את כל תיאוריות הקונספירציה שאין להן שום בסיס במציאות. ודאי שחיסונים לא גורמים לאוטיזם.

נכון שיש תופעות לוואי, כמו לכל תרופה. אבל צריך לזכור שחצבת היא מחלה קשה שגורמת לפריחה, לדלקת עיניים ולפגיעה במערכת העצבים המרכזיים שעשויה אפילו לגרום למוות. היום כמעט לא רואים חולים בחצבת, למעט מקרים בודדים. אני זוכר שבתחילת דרכי כרופא היו הרבה חולים במחלה, אבל בשנים האחרונות המחלה כמעט נעלמה מהעולם כי רוב האוכלוסייה מתחסנת. אנחנו רוצים למגר מחלות, וחיסון הוא הדרך היעילה והבטוחה לעשות את זה.

אני בטוח שאנשים שחיו כאן לפני 50 או 100 שנה היו תופסים את הראש אילו היו יודעים שיש חיסון שיכול למנוע את המחלה ואנשים בוחרים להימנע מלהשתמש בו. צריך לזכור שארבעה מכל חמישה ילדים חלו בעבר במחלה. אנשים שהיו סביבי מתו מהמחלה. זה בעיניי בלתי נתפס שיש כאלו שבוחרים שלא לחסן. לעיתים מגיעה אליי למרפאה אמא לילד קטן עם חששות מהחיסונים. אני מפעיל את כל כובד המשקל שלי על מנת לשכנע אותה — ולרוב מצליח.

במשך שנים קבוצות השוליים האלו שמסרבות להתחסן לא הצליחו לערער את היציבות של המחלה. אולם לאחרונה יש יותר ויותר מקרים מדווחים של המחלה באירופה, וזה מתחיל להדאיג. אי־אפשר לומר שכל מי שיסתובב בשדרות שאנז אליזה לא מחוסן — יחלה, אבל זה בהחלט לא מומלץ.