כנגד כל הסיכויים
ניר ארז, מייסד ומנכ"ל טרייל־אין פארמה (חברה לסיוע לחולי סרטן ולבני משפחותיהם), ממליץ על "להפוך את כל האבנים" מאת דורית ראשוני־מנדיל (בהוצאת פוקוס):
"הספר מגולל אוסף של סיפורים אמיתיים של חולי סרטן מישראל שלא ויתרו ולא התייאשו, וגם כשלכאורה לא היה יותר סיכוי, הם הצליחו. אותם חולי סרטן עשו בחירה ובעיניי, עצם הבחירה עצמה היא פריצת דרך טיפולית. הם בחרו לקחת שליטה על חייהם ועל מחלתם וקיבלו אחריות על מצבם במהלך הטיפול ובקבלת ההחלטות הטיפוליות.
"לא משנה לאיזה כיוון ולאילו החלטות הגיע כל אחד, מתברר שאפשר לרפא סרטן או לפחות לחיות איתו שנים רבות דרך שינוי תודעתי, שינוי ב'סיפור הפנימי' של החולה, וגם בסיפור הפנימי של בני משפחתו. כן, מותר ואפשר להפוך להיות אקטיביים, להתמיד ולהאמין, לברר, לאסוף חומרים ומידע ולהיות מעורבים בבחירת הטיפולים. זה מוסרי לחלוטין ויכול להשיג תוצאות משמעותיות במאבק במחלת הסרטן".
כוחו של חוש הריח
ד"ר יואב לייסר, כירורג פה ולסת במרכז א.ר.ם אסותא תל־אביב, ממליץ על "הבושם" מאת פטריק זיסקינד (בהוצאת מודן):
"אמנם מדובר ברומן שמתרחש במאה ה־18, אך הנושא שסביבו נסוב הספר הוא שמלווה אותי עם היום. מסופר בו על ילד יתום שגדל עם חוש ריח מפותח, שבעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות ולהבחין בזיוף, כאשר לאורך כל חייו חיפש את ריח הריחות, את הריח האמיתי, המזוכך ביותר – ריח נערה.
"הייתי סטודנט לרפואה כשקראתי את הספר ולאורך כל ההתמחות שלי הבנתי כיצד ההתעסקות הארוטית של הספר עם חוש הריח והרגש שהוא מייצר אצל הקורא באים לידי ביטוי גם בתחום הרפואי. הריח הוא אחד הזיכרונות החזקים ביותר שיש לאדם, הוא יכול לקחת אותך גם 30 שנה אחורה לחוויה שעברת בילדותך ולהציף אותה מחדש. דרך החוש אפילו זיכרונות חבויים מתגלים, ואנחנו משתמשים בו כל הזמן ובאופן בלתי מודע.
"כרופא שעוסק בפניו של המטופל, אני נעזר בריח כדי לפענח מחלות, לגלות אם מתפתח זיהום אצל אדם המתלונן על כאבים ואף לזהות האם הטיפול הצליח. כיום משתמשים בריח גם למדע, וכבר כעת מפתחים טכנולוגיה שתדע לגלות סרטן – והכל דרך החוש שעד עתה לא ייחסנו לו מספיק חשיבות. החיבור בין אחד החושים שלנו למי שאנחנו ולמה שאנחנו יכולים לעשות איתו הקסים אותי. עוד כשהייתי סטודנט הספר השפיע עליי וליווה אותי לאורך כל הדרך, ועם הזמן והניסיון שצברתי הבנתי גם למה ועד כמה".
קשה להיות רופא
אלה גולנד, סמנכ"לית סיעוד ומקצועות הבריאות ברשת "בריאות בלב" מבית מכבי שירותי בריאות, ממליצה על "בית האלוהים" מאת סמיואל שם (בהוצאת זמורה־ביתן):
"זהו ספר המתאר את שלבי ההתפתחות הרגשית והמקצועית של העוסקים ברפואה מהיום הראשון ללימודים ועד להסמכה. עוד נוגע הספר בקשיים ובחוזקות של אנשי המקצוע בתחום. הוא שם זרקורים בדרך צינית ומלאת הומור על העיקר והטפל ביומיום של אנשי הרפואה, מתייחס להתנהגות הרגשית של הרופאים ושל האחיות הנמצאים במצבי דחק, ולבסוף נותן תמונה חדה ובוטה על הכשלים במנגנוני הבריאות השונים. בעיניי זהו ספר חובה לכל מי שעוסק ברפואה".
מחשבות יוצרות מציאות
ניצה כהן, אחות מפקחת מחוזית במחוז צפון במשרד הבריאות, ממליצה על "כוחו של התת־מודע" מאת ד"ר ג'וזף מרפי (בהוצאת אור־עם):
"הספר הוא מדריך קלאסי המספק השראה וכן שיטות מעשיות וקלות לביצוע כדי להשתחרר מרעיונות ומרגשות המעכבים אותנו מלהשיג שינוי ורווחה בחיינו. ספרו של מרפי, ד"ר לפילוסופיה ולתיאולוגיה, שופך אור על הקשר שבין מחשבותינו על החיים לבין מצבנו ואיכות חיינו בפועל.
"המסר המרכזי והחשוב הוא שאם הפרט רוצה שהתת־מודע שלו ימשוך סיטואציה שבה הוא מעוניין, עליו ליצור מחשבות התואמות את מה שהוא רוצה לזמן לחייו. אם האדם רוצה לשנות הרגלים רעים או מגבילים, עליו להיפרד מהמחשבות המגבילות ו/או השליליות וליצור מציאות רצויה. הספר מדגיש את הכוח שיש לדיבור הפנימי החיובי בעיצוב המציאות וביצירת המוטיבציה לשינוי ולהגשמת החלומות. הדיבור הפנימי, החיובי או השלילי, יקבע את ההצלחה או הכישלון. אם נקשר זאת לנושא הבריאות, הרי שמדובר באמונתו של הפרט ביכולתו לשנות את הרגליו הבריאותיים ולאמץ אורח חיים בריא ופעיל".
המוות כחלק מהחיים
פרופ' שלמה וינקר, ראש חטיבת הרפואה בלאומית שירותי בריאות, ממליץ על "להיות בן תמותה" מאת אטול גוואנדה (בהוצאת עם עובד):
"ראשית, התרשמתי מאוד מהמחבר, שהוא בעצמו רופא מנתח, כלומר נמנה עם אלה שנתפסים כאנשי המקצוע הכי רחוקים מההבנה שלפעמים לא לעשות זהו הדבר הנכון ביותר לעשותו. כל נושא סוף החיים עבר שינוי תפיסתי בדורות האחרונים, כאשר אנו, כחברה בכלל וכמערכת הבריאות בפרט, 'נלחמים על חיי המטופל' – ממש נמצאים בקרב, שבו רגע המוות נתפס כרגע התבוסה. זאת במקום להבין שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים ויש לקבל אותו בטבעיות.
"המהלך הטבעי אומר שההזדקנות והחולי שאינו ניתן לריפוי צריכים להתנהל ככל האפשר בהתאם לרצונו של המטופל, שיש לברר איתו את רצונותיו כאשר הוא או היא עדיין צלולים ויכולים להשפיע על גורלם. וחשוב יותר, שהכל יקרה בסביבה הטבעית, כלומר בביתו של המטופל ולא בבית החולים או במוסד הסיעודי, כמו שקורה במרבית המקרים".
נגד דיאטה ובעד אכילה שפויה
חני סקאל, דיאטנית ראשית בלאומית שירותי בריאות, ממליצה על "חולצת בטן – נועה רוצה להיות רזה" מאת הדיאטנית עינת לב־ארי ועו"ד סמדר וינברג (בהוצאה עצמית, levarieinat@gmail.com):
"הספר מדבר על תפיסת הגוף של נשים ועל ההעברה הבין־דורית של דימוי גוף ירוד, האופיינית לחברה המודרנית בעולם המערבי. התופעה הזאת משפיעה על דימוי הגוף והיא אחת הסיבות לעלייה בשכיחות הפרעות האכילה, שמתבטאות לעיתים בדיאטות הרזיה קיצוניות או באכילת יתר הגורמת להשמנה. המסר בספר הוא אנטי־דיאטה ובעד אכילה שפויה, הוא מסביר את הסכנות בדיאטה ואת חוסר היעילות של מבצעי הרזיה שנעשים ללא בקרה. הספר שם דגש על השפעת ההורים על דימוי הגוף והרגלי האכילה של הילדים וכן על השפעת קבוצת השווים והמדיה על כולנו".
שיפור הדיאלוג בין רופא לחולה
ד"ר רינה יהלום, מומחית לרפואת משפחה ומנהלת המחלקה לשירותי אשפוז וחירום באגף הרפואה לבתי חולים של שירותי בריאות כללית, ממליצה על "האינטליגנציה הרפואית שלך" מאת ג'רום גרופמן ופמלה הארטצבנד (בהוצאת מטר):
"לפני כשנה התחלתי להרגיש כאבים בגב התחתון. כמי שמורגלת ל'כאבי ספורט' ניסיתי להתעלם מהכאב ולהמשיך בשגרת האימונים. לאחר כמה חודשים שבהם התעלמתי מהאפשרות שיש שם משהו, ביצעתי צילום והוא הדגים ממצא לא מדאיג שרק חיזק אצלי את מה שידעתי לגבי מצבי – זה יעבור. ניסיתי להמשיך את שגרת חיי. לאחר כשנה של כאבים החלטתי להיות פעילה בבירור ובהחלטה על טיפול, יהיה אשר יהיה. התייעצתי טלפונית עם אחד הרופאים הבכירים בתחום, והוא הציע לנתח אותי.
"מה ידע עליי המנתח כאשר המליץ על ניתוח? מה היה צריך לדעת עליי בנוסף? באיזה מידע נוסף היה צריך לשתף אותי? האם היה מקיים איתי דיאלוג על הבעד והנגד בהקשר שלי? לו הייתי 'מטופלת רגילה', באילו כלים הייתי מתמודדת עם הצעה זו? מה הייתי בוחרת?
"יותר מתמיד, כרופאת משפחה כבר כמעט 40 שנה וכמי שמשמשת בתפקיד ניהולי בכיר, אני בטוחה שהגישה הפטרנליסטית של הצוות הרפואי, שהייתה מקובלת בעבר במיוחד אצל הרופאים, פשטה את הרגל וכבר אינה קיימת.
"במקרה, או שלא במקרה, לכד את עיניי שמו של הספר הזה, שמחבריו הם רופאים אמריקאים, חברי סגל בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד ושל המרכז הרפואי בית ישראל־דיקונס בוסטון. המחברים ראיינו מטופלים רבים, ואלה פרסו בפניהם את אשר עבר עליהם לאורך מסעם לאבחון בעיה רפואית. המחברים שמעו מהם על ההתלבטות בהקשר לטיפול שהוצע להם, על ההחלטות שקיבלו ועל ההתמודדות עם תוצאות הטיפול. הם בחנו את מידת מעורבותם העצמית של המטופלים ואת שיתוף הפעולה שדרשו מהצוות המטפל – במידע, בהחלטות לגבי טיפולים שגרתיים ועד לקיום הנחיות מקדימות של חולים במחלות סופניות.
"בעיניי, זהו ספר שלקוח מהמציאות ומזמין את הצוותים הרפואיים ואת המטופלים לשיתוף פעולה, וככזה – הוא ספר חובה לאנשי הצוות הרפואי".
למצות את רגעי הקסם
ד"ר רלי אבל, מנהלת היחידה לתזונה ולדיאטה של שירותי בריאות כללית במחוז מרכז, ממליצה על "נגיעה של מלאך" מאת גרי גרינשפן (בהוצאת אופיר ביכורים):
"תמצית הספר היא מאבקו של אבא להציל את חיי בנו התינוק, להאריך את חייו עד כמה שניתן ולשפר במידת האפשר את איכות חייו, לאחר שנתגלה במוחו גידול גדול ולפי דברי הרופאים סיכויי השרידה של התינוק שואפים לאפס.
"האבא כתב את סיפורי חייו ושיתף בהם רגעים שלמים עם ילדו הקטן. הוא חווה בכל נימי ליבו את האבהות, הנתינה, רגעי האהבה, הצחוקים, החיבוק וכן את הרגעים הקשים, האכזריים, שבהם הוא נפגש עם ביורוקרטיה מול צוות רפואי שהיה קר רוח ולא האמין ביכולת הילד לשרוד. למרות כל המצבים המייאשים, האבא הזה לא איבד לרגע את התקווה ולא ויתר, והתינוק הפך לילד נגד כל הסיכויים, שיחק, הלך וצחק.
"מטרת הסופר הייתה להראות איך ניתן בקושי הכי גדול למצות את רגעי הקסם וללמד על משמעות כל רגע וכל מבט וזיק של תקווה. זה סיפור קסום ומרגש, שמומלץ לכולנו, שדוהרים להספיק כמה שיותר ולעיתים קרובות מדי טובעים בים השגרה".
השפעת מערכת העיכול על המוח
דני טל, מומחה לפעילות גופנית בשירותי בריאות כללית, ממליץ על "תחושת בטן: הסיפור המדהים של מערכת העיכול" מאת המיקרוביולוגית ג'וליה אנדרס (בהוצאת כנרת זמורה־ביתן):
"אילו היו מספרים לכם שאפשר לכתוב ספר מרתק, קולח ומלא הומור על מערכת העיכול ייתכן שהייתם חוטפים מיחוש קל בבטן, אבל הספר הזה הוא בדיוק כזה. הספר, המותאם גם להדיוטות שבינינו, נפתח במשפט 'נולדתי בניתוח קיסרי ולא יכולתי לינוק חלב אם. לכן אני יכולה לשמש דוגמה לקשיים בניהול מערכת העיכול'. המחברת מביאה את הזווית האישית שלה בהתמודדות עם בעיות עיכול ומעיים, ובהמשך צוללת אל מעמקי מערכת העיכול, מתארת מחלות מעיים למיניהן ומתייחסת להיבטים שונים של השפעת מערכת העיכול על המוח.
"אם תמיד חיפשתם תשובות לשאלות כמו: האם האכילה באמת מנחמת? למה אנחנו כל כך משתוקקים למתוק אחרי הארוחה? למה הבטן שלנו מקרקרת? כיצד החיידקים עלולים לגרום לנו דווקא להשמין? תוכלו למצוא להן תשובות מועילות לשמירה על תפקוד תקין של מערכת העיכול בפרט והבריאות בכלל בספר המצוין הזה".
להתמודד עם חרדות בריאות
ד"ר אפרת ברון־הרלב, מומחית לרפואת ילדים והמנהלת הרפואית של שירותי בריאות כללית במחוז צפון, ממליצה על "היפו־כונדר" מאת מיקי מורג (הוצאה עצמית):
"זהו ספר ילדים שמיועד למבוגרים. מה שיפה בו זה שהוא מביא באופן הומוריסטי, בעזרת ההיפופוטם היפו־כונדר, את החרדות של רבים מאיתנו בכל הנוגע לבריאותנו. מורג, שמגדיר עצמו היפוכונדר חרדתי, מאפשר את העיסוק בנושא הטעון הזה באופן מוחצן, מצחיק ופתוח. 'היפו־כונדר' מאפשר לילדים שבנו ולילדים שלנו להתמודד באופן פשוט יותר ונעים יותר עם מצבים מורכבים, לא ידועים, המעוררים דאגה וחרדה, בתחומים שונים בחיים ובתחום הבריאות בפרט".
מה עובר על מטופל דיכאוני
ברוריה שרמן, אחות ראשית ומנהלת שירותי סיעוד בלאומית שירותי בריאות, ממליצה על "חשכה נראית – זיכרון של שיגעון" מאת ויליאם סטיירון (בהוצאת ספרי עליית הגג/ ידיעות ספרים):
"זהו ספר מרתק, ובפעם הראשונה הצלחתי להיכנס לתוך התודעה של אדם הסובל מדיכאון ולהבין מה עובר בראשו. דיכאון הוא הפרעה של מצב הרוח, הפרעה כה מכאיבה וכה חמקנית מבחינת הדרך שבה היא הופכת ידועה לאדם עצמו – לשכל המתווך – עד שאפשר לומר שהיא ממש קרובה למשהו שאיננו ניתן לתיאור. לכן מאוד מסובך לסביבה, גם הקרובה ביותר, וגם למטפלים, להבין מה עובר על המטופל היושב מולם. זהו ספר יוצא דופן, המומלץ לקריאה לכל אדם ולכל מי שעוסק בטיפול באנשים בכלל, ובמטופלים הסובלים מבעיות נפשיות בפרט". •
