שיר ביום

זֶה מָה שֶׁקָּרָה:

הַמֵּתִים הִתְמַקְּמוּ תַּחַת גַּג־הַבֹּץ שֶׁלָּהֶם,

וּמַשֶּׁהוּ דָּחַף מֵעַל לְרֹאשָׁם.

הָיְתָה זוֹ גִּירִית צוֹעֶדֶת עַל הַמְּחִצָּה הַדַּקָּה,

הֲמוּמָה שֶׁהֵם מֵתִים,

עוֹבְרִים אֶת הַיָּמִים וְאֶת הַלֵּילוֹת שֶׁלָּהֶם בַּחֲשֵׁכָה,

מַנִּיחִים אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם בִּזְהִירוּת, וּמוֹצְאִים עַצְמָם צָפִים.

אֲבָל הַגִּירִית

אַף עַל פִּי כֵן, עִם גּוּפָהּ הַפָּשׁוּט, דְּמוּי הַתֵּבָה, תּוֹךְ חוֹבָה לָנוּעַ,

דָּחֲפָה קָדִימָה, חַיָּה,

בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה,

עִם אֵת הַחֲפִירָה, הַגּוּף שֶׁלָּהּ,

אֶל הַנָּתִיב שֶׁחָצְבָה

בְּלִי לְהַבִּיט לְמַעְלָה

הִיא הֶחְמִיצָה אֶת דְּמוּת גְּוִיָּתָהּ־שֶׁלָּהּ צוֹנַחַת כְּמוֹ מִזְוָדָה לְעֶבְרִי,

בְּחִיּוּךְ לַעֲגָנִי, כְּמוֹ רוֹכְסָן פָּתוּחַ —

(כָּךְ מָצָאתִי אוֹתָהּ הַבֹּקֶר)

הִיא הִמְשִׁיכָה לָרוּץ עִם רְצוֹן הַחֲבַלְבַּל שֶׁלָּהּ,

הִמְשִׁיכָה לָרוּץ לְאֹרֶךְ הַגָּדֵר וּלְתוֹךְ הָאָרֶץ שׁוּב,

רוֹעֶדֶת,

כְּאִלּוּ בְּכַד מַיִם שָׁבוּר, לְמֶשֶׁךְ רֶגַע אֶחָד לְאָחוֹר

מַיִם עֲדַיִן יִשְׁמְרוּ עַל צוּרַת הַכַּד.