לפני שבועות אחדים התקשרה אליי א' מחיל האוויר.
א' סיפרה שהיא מארגנת יום עיון מיוחד בקריה בתל־אביב לכל החיילות הדתיות המשרתות בחיל האוויר ושאלה אם אוכל להעביר להן הרצאה על דפנה מאיר ועל הספר שכתבתי על אודותיה, "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר".
לחצו לקריאת הפרק הראשון מתוך הספר
התרגשתי. דפנה הייתה תצפיתנית, חיילת דתייה בחיל האוויר. עוד סגירת מעגל.
סיפרתי לא' על תוכני ההרצאה, והיא התלהבה. הלו"ז של חודש יוני, חודש הספר העברי, כבר היה עמוס בהרצאות, השבח לאל, וכבר התחייבתי להרצאה אחרת בשעות הערב ביום המבוקש, ובכל זאת הסכמתי. הבהרתי שלמרות שאני ציונית ומתה על צה"ל, ההרצאה לא תהיה בחינם, וא' ענתה: "אין בעיה, אנחנו נשלם". העברתי אותה לידיו הנאמנות של אבנר שאקי, שמפיק עבורי את ההרצאות. הם סגרו מחיר, והתאריך שוריין. בהמשך נשאלנו אם כבר הרציתי בעבר בצה"ל. הבהרנו שלא, וא' החלה בהליך של אישור מרצה מול הגורמים הרלוונטיים בצבא.
אתמול הודיעה א' באופן מפתיע שהיא נאלצת לבטל את ההרצאה: "מעדכנת שאחרי הרבה בקשות לאשר את יפעת להרצאה עדיין לא אישרו לנו, והאירוע עוד רגע. אז לצערנו אנחנו נאלצים לוותר על ההרצאה. תודה רבה ששמרת לנו את הזמן! מקווה שנצליח לתאם אותה לפעם אחרת".
כשאבנר שאל מי ומדוע לא מאשרים, א' ענתה ש"זה קשור לרבנות הצבאית ויש להם בעיה עם יפעת".
בעיה עם יפעת? מוזר. הייתי בין העיתונאים הדתיים הבודדים שהביעו תמיכה ברבנות הצבאית. נתתי להם במה מכובדת בכתבות שונות מעל דפי עיתון זה ויצאתי מגדרי להגן עליהם בטורי דעה שונים. אבל מתברר שאני, אישה אורתודוקסית שאבא שלה היה רב, אינני מספיק טהורה כדי לדבר בפני חיילות צה"ל הקדושות.
א' הבהירה כי בקשות לאישור מרצים אחרים, שהוגשו אחרי הבקשה לאשר את הופעתי, כבר התקבלו. היא הוסיפה כי הבעיה נובעת כנראה מתכנים שעולים בספר ומנוגדים לדעתם לעמדת הרבנות.
פה כבר רתחתי. אסור לחשוף בנות דתיות לעמדות מגוונות? דפנה מאיר הייתה אישה דתייה, כסויית ראש וארוכת שמלה. היא גדלה בלי בית, אך גידלה ארבעה ילדים ביולוגיים ושני ילדי אומנה. היא הייתה אחות בית־חולים נערצת וכתובת לאלפי נשים בשאלות של פוריות, זוגיות ומיניות. לפני שנה נרצחה בפתח ביתה בעתניאל מול עיני ילדיה.
דפנה מאיר לא הייתה רק אשת חסד. היא גם הייתה אישה פורצת דרך, אישה שלא חושבת שאורגזמה זו מילה גסה, שמדברת וכותבת באופן פתוח על מיניות. לא לכולם היה קל עם זה בחייה ולא לכולם קל עם זה במותה. נתן מאיר סיפר לי שכשדפנה הייתה מגיעה לגן המשחקים בעתניאל נצפתה תנודה בין הספסלים. חלק היו מתקרבות, אחרות בחרו לעבור לספסל רחוק יותר כדי לא להתמודד עם עוד בדיחה שלה על מיניות ליד הילדים. כזו הייתה דפנה, לטוב ולרע, וככזאת, אדם ולא מלאך, היא מוצגת בספר.
ואולי מה שעורר את התנגדות הרבנות איננו השיח הפתוח על מיניות, אלא תכתובת נוקבת של דפנה עם רבנים. על כך חשוב לומר כי דפנה כיבדה את ההלכה ושמרה עליה בקפידה רבה, אלא שהיה לה ויכוח עם רבנים על שמירת "שבעה נקיים" במקרים קיצוניים של עקרות הלכתית. את השיח היא ניהלה בתוך המסגרת מתוך כבוד רב להלכה. מותר להתנגד לדברים של דפנה. הם לא קדושים. גם אני מתנגדת לחלק מהם. אך להשתיק אותם אסור.
אמש הגיעה תגובת דובר צה"ל: ״יום העיון המתוכנן עתיד להתקיים בסוף יוני. תהליך תיאום והכנת היום לא נעשה בצורה סדורה ועל פי הנהלים המקובלים בצה״ל. בפועל, תכני היום כלל לא נבחנו על ידי הגורמים המוסמכים, כך שמעולם לא אושרו או נשללו. נושא הכנת ותיאום היום יתוחקר ויילמד״.
בואו נקווה שזו באמת רק בעיה טכנית ושבעתיד יוכלו לשמוע בצבא על דפנה מאיר.
