שבת 19 באוגוסט 2017
ידיעות אחרונות
מאור
7 ימים • 14.06.2017
מצעד הגאווה
"אני גאה בך" הוא המשפט הכי חשוב שאב יכול להעניק לבנו. אז למה אבות כה רבים נמנעים ממנו?
מאור זגורי | איור: אוהד גבעתי

אבות ובנים.

 

במהלך שבוע הגאווה האחרון בתל־אביב נזכרתי בסיפור שסיפר לי חבר קרוב, גיי, על בן זוג שהיה לו פעם - רקדן מבית שמרן, שהסתיר ממשפחתו את סוד זהותו המינית עד אחרי הצבא. בתיכון הוא היה ספורטאי מצטיין, בתנועת הנוער היה מדריך בכיר, ובצה"ל בחר להתגייס ליחידה קרבית וללכת לקצונה - הכל כדי להוכיח לאבא שלו שהוא גבר.

 

xxx

 

כל גבר - סטרייט והומו כאחד - מחכה כל חייו לאישור מאביו. גאווה פשוטה וישירה שתניח דעתו ותגיד לו במילים אחרות: "אתה גבר: הגבריות שלך, הבחירות שלך בחיים והאישיות שגיבשת - מאושרים מבחינתי. הנה החותמת. בהצלחה בדרך. כל הכבוד, בן". אך לצערי הסטטיסטיקה של הסובבים אותי מעידה דווקא על נתונים נמוכים מאוד של אבות שהעניקו בלב שלם את האישור הזה. אין אני מדבר רק על ההקשר המיני, אלא גם על לימודים, בחירת מקצוע, בחירת פרטנר/ית לחיים, מקום המגורים וחינוך הנכדים. האישור המיוחל מאבא יכול להתעכב בשלל דרכים פקוקות.

 

בסקר שעשיתי בקרב חבריי הזכרים, הודו רובם שזכו מאביהם רק למלמול רפה ולא מתחייב של גאוותו בהם, ורק בודדים בני מזל זכו לשמוע: "אני גאה בך". ככה, פשוט. שלוש מילים שבעיניי חשובות אף יותר משלוש המילים הפופולריות מהן. הבעיה, עם זאת, אינה רק באמירתן - אלא בכוונה שמאחוריהן. לדוגמה, טענו חלק מחבריי ל"האצלה" של המשפט, יעני, "חבר מהעבודה אמר לי שאתה עובד יפה". חלק זכו לשמוע את המשפט על דרך השלילה, יעני: "לא רע בכלל מה שעשית שם". גם זה לא עושה את העבודה. מכאן שהסטטיסטיקה המצערת קובעת שהרוב המכריע של הילדים לא שמע, וכנראה לא ישמע, את המשפט הזה לעולם. וכך, בחוסר רגישות משווע, מונעת מאיתנו גבריותם האטומה של אבותינו את האישור שאנו כה כמהים לו. ואני שואל: מה, לא הייתם גם אתם פעם ילדים של מישהו?

 

xxx

 

הומופוביה היא כמו גזענות. מדובר בשתי גישות פרימיטיביות השופטות אדם על פי הגדרת זהותו ולא על פי אישיותו וכישוריו. עם זאת, המקופח עקב גזענות יכול תמיד לשוב הביתה ולהשתבלל בקונכיית משפחתו, ואילו המקופח מהומופוביה עלול למצוא עצמו במקרים רבים בודד ומנודה, חסר בית סמבולי. לרוב על ידי אביו. כך מצליח המונח "גאווה" לקפל בתוכו גם את המשמעות העמוקה ביותר בזהות, ובו־זמנית גם את התהום הפעורה בהיעדרותה ממנו. אין זה סוד שעבור מרבית היוצאים מהארון ההתמודדות הקשה והמסובכת מכל היא מול אביהם. כי הקלאש הזה, בין אב התופס עצמו לכאורה כ"מודל הגבריות המאצ'ואיסטית" לבין הצהרת העצמאות המשוחררת של בנו, כמוהו כקרב התשה בו צד אחד (הבן) מבקש שלום, בעוד הצד השני (האב) חש שמחיר השלום הוא ויתור על אונו. וכך, כמו במלחמת ישראל האינסופית, שני הצדדים תמיד מפסידים.

 

xxx

 

שאלתי חברה מה נחשב בעיניה לתכונה המייצגת את שיא הגבריות, והיא ענתה: "אומץ". תשובה טובה. הירהרתי בה ונזכרתי, אפרופו אידאלים גבריים, בעונה האחרונה של "האח הגדול" שבה השתתפה הטרנסג'נדרית תאלין אבו חנא, שנולדה כגבר למשפחה נוצרית־ערבית מנצרת. "התחלתי לשנוא את עצמי מרוב שאחרים שנאו אותי", אמרה פעם בתוכנית ושברה לכל המדינה את הלב, "כי האהבה שלי כלפיהם נשארה אותו דבר”. תחשבו על כל האנשים שבמהלך חייהם חולמים להגשים את עצמם בדברים פשוטים הרבה יותר מזה ולא מעזים. איזו השראה זו לראות שישנם כאלה שלא מוכנים לוותר על האמת שלהם. וכשהאמת הפנימית היא חזקה אין גם מה להחביא אותה עוד: ב־2016 זכתה תאלין בתחרות "מיס טרנס ישראל", ומיד אחרי זה בחרה ללכת לתוכנית הנצפית ביותר בטלוויזיה - ולספר לכל העם על אודות חייה ובחירותיה. איזה אומץ. תסלח לי תאלין על האירוניה שבהשאלה המילולית, אבל אם היא לא הגבר עם הביצים הכי גדולות שיש, אני לא יודע מי כן.

 

עם זאת, במהלך העונה דיברה תאלין ארוכות על אודות מערכת היחסים שלה עם אביה. בכל הזדמנות היא אמרה שהיא מתגעגעת אליו יותר מכל דבר אחר בעולם, ושהיא מוכנה בכל עת לפיוס, בתקווה שגם הוא ייעתר. אך שעד אז - היא תישאר היא. וזה גרם לי להבין משהו חשוב. רבותיי ההורים, התשובה היא כן: אפילו אהבתכם האינסופית אינה חזקה יותר מהרצון של ילדיכם להגשמה עצמית. ועל אביה של תאלין להיות גאה שנולדה לו, בצלמו, בת אמיצה כל כך. שבחרה בדרך שלה, גם על חשבון אהבתו — האדם הקרוב אליה ביותר. כי אין מתמחרים אהבה בצייתנות.

 

xxx

 

במהלך חיינו מאכילים אותנו אבותינו בוסר ואז טורחים להעיר לנו שאנחנו מסתובבים עם שיניים קהות. העניין הוא שאין פתרון קסם. זהו תהליך. שחרור אמיתי לא יכול להיות מאולץ וחייב הוא לנבוע מתוך הנפש פנימה - ובכּנוּת. כי שלוש המילים האלה חייבות להיפלט מפיו של הורה המביט בצאצאו וחש באמת מצפונו שעליו לברכו בדרכו. לומר את המילים הללו בהיסוס או "אאוט אוף דה בלו", לא יעשה את העבודה. בעיניי הילד צריך להרוויח את המילים הללו: בשיחות עמוקות, אבל גם במריבות, במרד, בוויכוחים, בטריקות דלת ובניתוקים בפרצוף, ולאו דווקא בבחירות "שאבא יכבד". כי מניסיוני, ציות לא יקרב את ההערכה המיוחלת, אלא דווקא מרד מדוד, מלווה באהבה עצומה, קורטוב רגישות, והכי חשוב - אומץ. הרי גברים באופן כללי מבטאים רק שמינית מהדברים שהם חושבים, ועל אחת כמה וכמה אבות־גברים, המונעים במודע מבנם קרבה אבהית אינטימית - פיזית ומילולית - פן ילקה הבן חלילה בנשיות עודפת: אויבתם הקמאית. לכן צריך אומץ להתקרב, אומץ לאהוב. אומץ להביע אהבה. "אני גאה בך", הן שלוש המילים הכי חשובות בהורות. אגב, נשים מזמן הבינו: אמא שלי אומרת לי את המילים האלה כל יום מאז שהייתי בן יומיים וחירבנתי בפעם הראשונה. לאבא שלי, לעומת זאת, לקח כמעט 35 שנה לאזור את העוז, לנשום עמוק, למצוא את הטיימינג הנכון, ואז - להעניק לי בחום את המשפט הזה. ולשחרר אותי לחופשי.

 

xxx

 

האוכלוסייה הלהט"בית היא חלק מהמועדון המפוקפק של המופלים לרעה בישראל. כמו הנשים, כמו השחורים, הערבים, המזרחים, הנמוכים, השמנים, החולים והזרים.

 

אך “הפוסל במומו פוסל” אמרו חז”ל, ו”ההומופובים הכי גדולים הם הומואים בעצמם” אמרה הפסיכולוגיה, אבל אם שואלים אותי, זה קשור דווקא לביטחון של האב בגבריותו שלו, ולא של בנו. משום שאב חזק יוכל לקבל את בנו בכל צורה. רק אב חלש באופיו יחשוש ממבטם השופט של הסובבים ויבחר להתנכר לצאצאו באטימות גדולה כל כך. "למה הם צריכים לעשות מצעד כדי לנופף בהומואיות שלהם? שיעשו מה שהם רוצים לבד בבית!" משפט שוודאי שמעתם (או אפילו אמרתם) אינספור פעמים מכל מיני אנשים שאת חלקם אתם אפילו מעריכים. כי כמו בכל דיון על אפליה, תמיד יקומו אלה שינסו לצמצם אותה, בעיקר כי הם מאוימים ממנה. וכך גם כאן. אך זה כבר אינו עולם של מאצ'ואיסטים, זמנם חלף עם צ'ארלס ברונסון ושנות ה־90, והיום כולנו שווים. למרבה הצער לא בזכויות או בהזדמנויות - אלא בָּערך. ואם אתם עדיין תוהים "למה צריך מצעד גאווה?" אז הסיבה היא השראה, וכל אוכלוסייה מוחלשת ראוי שיהיה לה מצעד גאווה משלה. ובעיניי, לשלל סוגי המקופחים יש דווקא הרבה ללמוד מהקהילה הרבגונית, ובמקום להצניע את השונות ולנסות להתמזג במיינסטרים - כדאי לחגוג את הצבע הייחודי שלכם, לחגוג את העובדה שאתם אחרים. לחגוג את החיים החד־פעמיים שקיבלתם. ואם לאבא שלכם יש בעיה עם זה, בעיה שלו.

 


פרסום ראשון: 14.06.17 , 00:41