שלישי 17 באוקטובר 2017
ידיעות אחרונות
אוקטב מירבו בציור של פליקס ולוטון, 1902
7 לילות • 14.06.2017
גיס חמישי
שמרנים, לאומנים, חמדנים וצדקנים - כל אלה יתקשו ליהנות מ'זיכרונותיו של חבר', ספרו האנרכי המענג של אוקטב מירבו
ענת עינהר

זיכרונותיו של חבר // אוקטב מירבו - מצרפתית: רותם עטר - לוקוס - 132 עמ'

אף שפרקים ממנו התפרסמו לראשונה לפני יותר ממאה שנה, ישנם לפחות חמישה נמענים חיים ונושמים שיש להרחיק מהם את 'זיכרונותיו של חבר', ספרו הפוגעני של הסופר, המחזאי והעיתונאי הצרפתי אוקטב מירבו. הנה הם:

קראו את הפרק הראשון

 

שרת המשפטים, איילת שקד. כששקד מרכיבה נבחרת שופטים לאומית־שמרנית ומדברת בשבחי הכלכלה החופשית של מילטון פרידמן - שארל ל', פקיד בנק בן הרפובליקה הצרפתית וגיבור הספר, הוא בדיוק האזרח שעלול לקלקל את המסיבה. למרות עיסוקו, שארל הוא אנטי־מוסדי בדם ובז לכל גילוי של חמדנות חזירית, שיפוטיות צדקנית ורומסנות עיוורת של החלשים - גם אם אלה הפושעים הנתעבים ביותר. אחרי שנתפס בזירת רצח של קשישה, נזרק שארל אל בית המעצר, ומבלה שם לילה שעתיד לעצב את תפיסת עולמו. כשהשופט מזכה את שארל ומרשיע את הרוכל שביקש להפליל אותו, לא מתעוררת בשארל חדוות ניצחון, והוא מזהה היטב איך נכשל השופט ב"מבחן בוזגלו" שלפניו: "הבנתי שלא הייתי עבריין מספיק רעשני ומתנצח בעיני האיש הזה. לא חלקתי לו כבוד, לא החנפתי לגאוותו של האוחז בשוט המענה... לעומת זאת הרוכל היה בעיניו הפושע האידיאלי... הוא היה אדם עלוב ממני, ברייה שעולמה הפנימי כבר קרס".

 

שר החינוך, נפתלי בנט. קמפיין 5 היחידות במתמטיקה נועד לעצור את הנסיגה בהישגים - אחד האיומים הגדולים על מדינתנו - ולחלץ את בנינו מגורל של תימהונות בוהמית. הייתכן שבחסות זלזולו של בנט במקצועות הרוח, עוד עלול ספר מסוכן זה להסתנן אל בין כותלי בית הספר? הרי כולו "שבירת שתיקה" של אדם שכל רצונו הוא שיניחו לו לנפשו כדי שיוכל לשוטט באין מפריע במחוזות הזיותיו. חזותו היא עלבון ליוצאי סיירת באשר הם: כולו אומר רפיסות, רכרוכיות וחיוורון חולני. זאת ועוד - אילו התעניין בנט במחבר הספר, אוקטב מירבו, היה למד שמדובר באנרכיסט שמאלני שהתקוטט פיזית עם לאומנים שהחשיבו את דרייפוס, בן המיעוטים, לבוגד במולדת.

 

ראש הממשלה ורעייתו. כולנו שמחנו בחודש שעבר כשסוף־סוף צצה סיבה מוצדקת לסיוד המעון הרשמי של בני הזוג נתניהו, ואף התפעלנו, גם אם ממרחק מה, מהמטעמים ומהזמרת שהנעימו את זמנם עם אורחיהם. טוב, אם כן, שאזרחים כשארל ל' אינם נמנים עם המוזמנים למעון ראש הממשלה. בעיניו, ככל שהבידור צעקני יותר והשמלה אדומה יותר, כן מתבהרת אחיזת העיניים שנועדה להסיט את המבט מהעליבות והייאוש הפושים בתחתית החברה: "פריז מחניקה את קינת המסכנוּּת במוזיקה העולה מתזמורת מנעמיה, כדי לא לשמוע את הצעקות העולות ממעמקי התופת החברתית... אין קול מצוקה שיכול לחדור בעד צליליה, אין קול שיכול לצלוח את המולת המסיבות וקרקוש הזהב העובר מיד ליד" (ואין כאן חלילה כדי לרמוז כי במעונו הרשמי של ראש הממשלה מקרקשים עדיי זהב ולא תכשיטים צנועים מאוד מחברים קרובים מאוד).

 

שרת התרבות, מירי רגב. צ'כוב, מאיר שלו, חוק הספרים - מיומה הראשון מביעה השרה דחייה עזה מכל מה שמדיף ניחוח ספרותי, המצטייר בעיניה כסמל עבש של האליטה הישנה. ואמנם, אף מיקרופון של גיא פינס לא יופנה אליה אם תואיל לקרוא את 'זיכרונותיו של חבר', ספרו הצנום של מירבו, אבל ייתכן שהסכנה האמיתית לרגשותיה של רגב תעלה מהכתוב ממש. היא עלולה לגלות שגיבור ספרותי אינו בהכרח אשכנזי כבד ראש המדבר גבוהה־גבוהה, אלא אדם נועז ממנה, מצחיק ממנה, חצוף ממנה, עממי ממנה, כריזמטי ממנה. והנורא מכל: את שארל ל', בניגוד לברק כהן, לא ניתן לזמן לחקירה במשטרה.

 

משמר התקינות הפוליטית בפייסבוק. שערו בנפשכם פוסט כזה: "כיעורה היה כה מושלם עד שהיה בו משהו מעבר לכיעור. לא היה בה כלום, כלום, כלום!" או תמונת פרופיל כזאת: "איזה מין פרצוף, איזה גב ואיזה מראה יכולים להיות לי - שהרי ככלות הכל, זה עשרים וחמש שנים שאני אכן מה שמכנים 'קופאי'!" אפשר רק לדמיין את התגובות הסוערות על המיזוגניה של שארל ל', על ההתנשאות התעסוקתית שלו, על שנאת העשירים והעניים כאחד, על הבוז לסוחרים הקטנים, לצביעות הבורגנית, לטיפשים ולקשישים. אין ספק: עוד לפני שהייתה מונחת עליו ידה הנעלמה של הרשת החברתית, היו החברים הליברלים מועכים אותו תחת גדודי אגודלים כחולים.

אם במקרה אינך אחד השרים הנזכרים לעיל, ראש הממשלה, רעייתו, או חבר מסדר התקינות - רוץ לקרוא את 'זיכרונותיו של חבר'. הוא יסב לך נזק נורא, אבל מענג מאין כמותו. •

 


פרסום ראשון: 14.06.17 , 04:26