רביעי 18 באוקטובר 2017
ידיעות אחרונות
הפגנה נגד רצח נשים, השבוע. אלה היו יכולות להיות אני ואת
המוסף לשבת • 15.06.2017
כשירצחו אותי
כשירצחו אותי תתפרסם אולי ידיעה קטנה. החברים שלי יהיו מזועזעים. בהלוויה יבכו. אבל לשר ארדן ולמפכ"ל אלשיך זה כנראה לא יזיז. הרי לא מדובר בפיגוע. הגיע הזמן לקרוא לדברים בשמם: רצח נשים הוא טרור לכל דבר. טרור על רקע מגדרי
תמר קפלנסקי

כשירצחו אותי יכתבו בטח משהו בעיתון. אם לשניים מהמרכז נמצאה ללא רוח חיים כשעל גופתה סימני אלימות. המשטרה בודקת חשד לרצח. אפשר גם: אם לשניים מגבעתיים נמצאה מתה; השכנים: לא שמענו כלום. בחלק מהעיתונים או אתרי החדשות אולי יחטטו לי בתמונות הפייסבוק. יחפשו רמזים. צילום בבגד ים, שיר שפירסמתי.

 

ארבע נשים נרצחו השבוע, על פי החשד. מיה גורן ואודליה בכר ביום ראשון, דליה ברוך והנרייט קרא ביום שלישי. אני כותבת "על פי החשד", כי במקרה של בכר, שנמצאה ללא רוח חיים בחדר מלון כשלידה בן זוגה שמת כמה שעות אחריה, המשפחות מסרבות לנתיחה שתבהיר את נסיבות האירוע. במקרה של ברוך, שנמצאה גם היא מתה בחדר מלון, הבעל החשוד בחניקתה עדיין מאושפז בעקבות ניסיון ההתאבדות הכושל שלו. והחשודים ברציחתה של קרא, נערה בת 17 שנדקרה למוות בביתה ברמלה, מכחישים מעורבות. טוב, יש מצב שהיא דקרה את עצמה לבד לגמרי, אז חשוב שלא לקפוץ למסקנות בלתי מבוססות.

 

ארבע נשים, על פי החשד, תוך שלושה ימים. אני לא אומרת "השבוע" כי בזמן כתיבת שורות אלה נשארו עוד שלושה ימים לסיומו. בקצב הזה אפשר להספיק לרצוח לפחות עוד רביעייה. נשמע כמו בדיחה? אולי, אבל היא לא מצחיקה. ארבע הנשים האלה מצטרפות לשתי נשים שנרצחו במאי, שתיים שנרצחו באפריל, שלוש שנרצחו במארס (מהן אחת, דור כרסנטי, עם שני ילדיה), אחת שנרצחה בפברואר – חודש קצר, פברואר, אולי לא הספיקו להתארגן – ושתיים בינואר, סיפתח לשנה החדשה. 14 נשים מתחילת השנה, ואנחנו רק במחצית יוני. 14 נשים שהן לא אני, ובכל זאת, זו יכולה הייתי להיות אני.

 

לצורך השוואה, בזמן הזה נרצחו בפיגועי טרור שישה ישראלים ותיירת אחת בריטית. שבעה בני אדם שהם לא אני, אבל שיכלו להיות אני. כל אחד מהמקרים האלה גרר כותרות נסערות וכתבות נרחבות. השר לביטחון פנים גלעד ארדן ומפכ"ל המשטרה רוני אלשיך מיהרו להתייצב מול המצלמות ולהבטיח לציבור הבטחות הנוגעות לביטחונו. המשטרה חוקרת, האשמים ייענשו, כל זה. היי, הם שעטו אל המצלמות אפילו במקרה הפיגוע שלא היה באום אל־חיראן והכריזו שמדובר באירוע טרור, ב"מחבל בן עוולה", שלא ננום ולא נישן, ווטאבר. כי טרור, אתם מבינים, זה חשוב. רצח יהודים – איך אוהבים להגיד? "רק כי הם יהודים" – זה מאוד מטריד. אז למפכ"ל ולשר לביטחון פנים חשוב להגיד על זה דברים.

 

 

אולי תקימו עוד ועדה?

 

ועכשיו מה? 14 נשים מתחילת השנה, סדרת רציחות השבוע – והשר ארדן מתמהמה. מי שהזדרז לגלות לנשיא ארה"ב, עוד בטרם הספיק זה לחלץ עצמות בירידה מהמטוס, את דבר קיומו של עוד פיגוע דריסה שגם הוא לא היה – לוקח את הזמן. גם המפכ"ל אלשיך מחריש. באף אחד מהמקרים האחרונים הוא לא מסר הודעה במיקרופון, ולא אמר שמחבל בן עוולה יצא לרצוח אישה. פתאום חשוב לו כנראה לחכות לסוף החקירה, כולל במקרה מיה גורן, שבן זוגה כבר הודה ושיחזר את המעשה.

 

ואלה רק הגופות. לא ספרנו את האלימות שלא מגיעה לרצח. את המכות. את מקרי האונס והתקיפה המינית, שנשים – באופן מובהק סטטיסטית – הן קורבנותיהם העיקריים. בניגוד לתקיפות ולניסיונות רצח על רקע לאומני, שמסעירים את המפכ"ל והשר, כשמדובר בסתם אלימות נגד נשים הם לא ממש מתעניינים. המפכ"ל כבר הכריז כי לא יחקור תלונות אנונימיות על הטרדות מיניות בגוף שאותו הוא מנהל – אמירה שלא רק מלמדת על בורות בתחום, היא גם מנוגדת לחוק למניעת הטרדות מיניות; ועל שולחן השר מונח כבר שנה וחצי, מנובמבר 2015, דו"ח הוועדה הבין־משרדית לטיפול באלימות במשפחה – ונכון לרגע כתיבת הדברים הוא טרם התפנה לאשר את המלצותיו. מה שכן עשו זה להקים עוד ועדה, הפעם ועדת מנכ"לים שתגבש תוכנית ליישום ההמלצות. בינתיים, ביום רביעי בערב הפיצה מזכירות הממשלה סדר יום שלפיו תתכנס ישיבת חירום של ועדת השרים למאבק באלימות בראשות ארדן. אגב, היות שזה דחוף, הישיבה תתקיים ביום שני הקרוב ב־14:00, לא דקה קודם. אולי יחליטו שם להקים עוד ועדה. למה חיכו עד עכשיו? כנראה כי לשר ולמפכ"ל יש דברים חשובים יותר על הראש. דברים כמו טרור. טרור זה לא צחוק. זה עומדים עלינו לכלותנו.

 

אולי הגיע הזמן להבין שגם 14 גופות נשים מתחילת השנה זה טרור. רצח נשים בידי גברים – רק בשל היותן נשים – גם זה עומדים עלינו לכלותנו.

 

במקום זה, בטלוויזיה ובחדשות ממשיכים לדבר איתנו על אהבה, על "רקע רומנטי", על "כבוד המשפחה". אהבה ורומנטיקה מהסוג שהובילו את אילן בן־עמי לרוצץ בפטיש את ראשה של דפנה בר־ציון ז"ל. כבוד מהסוג שהוביל לרציחתה, על פי החשד, של חנאן אלבחירי ז"ל בת ה־19 במאי האחרון. מדברים איתנו על כבוד ועל רומנטיקה, במקום לקרוא לדברים בשמם: טרור על רקע מגדרי. טרור שבו הנרצחות הן תמיד נשים, והרוצחים הם תמיד גברים.

 

 

מחאה כמעט נואשת

 

בעקבות מקרי הרצח השבוע העלו נשים רבות פוסטים בפייסבוק עם ההאשטאג #כשירצחואותי. אקט של מחאה כמעט נואשת, שגם זכתה לביקורת, ושמשקפת את ההבנה שדמן של נשים בישראל הפקר. שסיכוייך כאישה להירצח שלא במסגרת קטטה או חיסול חשבונות בעולם התחתון גבוהים משמעותית מאלה של גבר. שאם זה יקרה לך, אם ירצחו אותך, בטלוויזיה אולי ידברו על אהבה ועל כבוד. איש לא יצעק שזה טרור ואיש לא יספר על זה לנשיא ארה"ב, מיסטר "ביי דה פוסי". ואם יספרו, גם הוא בטח לא יתעניין.

 

ועוד דבר אחד לא יגידו, אף שזה המובן מאליו: הרוצח שלך יהיה גבר. סטטיסטית ובאופק מובהק. הנשים שזה קרה להן השבוע הן לא אני ולא את. אבל אלה היו יכולות להיות אני ואת.

 

כשירצחו אותי תתפרסם אולי ידיעה קטנה. החברים שלי יהיו מזועזעים. בהלוויה יבכו. לא יאמינו שזה קרה. בעיתון שבו אני עובדת יפרסמו אולי משהו רשמי. כמו כשנולד לי ילד ובתחתית אחד מעמודי החדשות בירכו אותנו לרגל הולדתו. כמו כשאבא שלי מת ובעמוד מודעות האבל השתתפו בצערי. יכתבו: משפחת "ידיעות אחרונות" אבלה על מותה הטרגי של חברתנו תמר קפלנסקי. אולי מישהי שעבדה איתי תכתוב טור. היא תתחיל אותו במילים "כשירצחו אותי".

 


פרסום ראשון: 15.06.17 , 19:06