יובל, אחינו לנשק! קשה לתאר במילים את הכאב והאובדן של כל מי שהגיע להיפרד ממך. הגעת לגדוד לפני שנה ושמונה חודשים – חדור מוטיבציה לשירות משמעותי. לא היית מוכן לשמוע על שום מסלול אחר, גם כשנתקפת באסטמה, או כשקיבלת זיהום קשה ביד. היה ברור לך תמיד, שמקומך – לפנים. כעבור שנה, היה זה אך טבעי שנבחרת למסלול פיקוד בגדוד, ובסיום המסלול יצאת לקורס מפקדי כיתות. בתקופה הקצרה שלך כמפקד הספקת לעשות הרבה. להיכנס ללבבות של כולנו, ובעיקר לממש במלואה את אחריותך הפיקודית כלפי חייליך!

רק בשישי האחרון נפגשנו יחד בעמדה על גבול הרצועה, מול פעילי חמאס חמושים והצגת לי בגאווה את מערכת ההכנות שביצעת עם חייליך, את ניתוח השטח והאויב שעשית, תוך ירידה לפרטים מרשימה, בוודאי לתחילת תעסוקה. נסכת בי ביטחון רב וידעתי - יש על מי לסמוך!

בשבת בצהריים יצאת לפעילות מבצעית על גבול רצועת עזה, להגנה על יישובי עוטף עזה. ממשימה זו לא שבת.

יובל, היית צריך לראות איך חייליך תפקדו לאחר פציעתך הקשה. כמה היית גאה לראות אותם רצים בנחישות, בדיוק כפי שלימדת אותם, מטפלים בפצועים בקור רוח, במיומנות ובמהירות. דע כי בדיוק באופן בו תפקדו חייליך, בצורה ראויה להערכה, עם פציעתך, כך הם ימשיכו להגן על יישובי הדרום ולעמוד במשימתכם, כפי שלימדת אותם – ביסודיות ובאחריות.

יובל, גדוד 101 מצדיע לך בדרכך האחרונה. יהי זכרך ברוך!