סוגת הריאליזם הפנטסטי תופסת מקום יותר ויותר נועז בקולנוע האמריקאי. פעם, הפנטזיה הייתה מנת חלקם של סרטי אימה, אגדות וגיבורי־על. בעקבות ההצלחה המסחרית של הז'אנר הספרותי, המערב את הקסום והלא־ייאמן עם המציאות היומיומית, הוא תופס תאוצה גם בקולנוע. סרטים כמו 'שבע דקות אחרי חצות', שעלה לאקרנים לפני כמה שבועות, זוכים לפופולריות בקרב צופים אמריקאים צעירים. עכשיו רוכב על הגל גם 'קולוסאל'.

כדי שנאמין למה שקורה על המסך, צריך לזרום עם האירועים הבלתי נתפסים ולקבל אותם כמובנים מאליהם בהיגיון הפנימי של הסיפור. וכך, מפלצות העולות מן הים בדרום־קוריאה, הן חלק מעולמם היומיומי של גיבורי 'קולוסאל', החיים בכלל בעיירה כל־אמריקאית במערב התיכון.

אן האת'וויי וג'ייסון סודייקיס הם גיבורי העלילה הצנועה למדי. היא חוזרת לעיירת נעוריה. הוא, חבר ילדות, מנהל עכשיו את הפאב המקומי. שניהם חסרי ביטחון עצמי, מדברים במקוטע, לא מסוגלים להשלים משפט שלם. הוא מציע לה עבודה בפאב, היא מגלה שהוא קנאי רכושני והמתח ביניהם הולך וגובר. בו בזמן, מגיעים מסיאול שידורים חיים של מפלצות סטייל גודזילה ורובוטריקים, אחת טובה ואחת רעה, המחריבות בתים ודורכות על אנשים. מהר מאוד אנחנו מבינים, שהמפלצות הן ביטוי מוחצן לעולם הפנימי הסוער של הגיבורים, המלאים בתסכול וכעס על חיים שלא מאירים להם פנים.

מעניין לראות כוכבת כאן האת'וויי משחקת נגד הדימוי הזוהר שלה. כך גם קומיקאי מצוין כג'ייסון סודייקיס, המגלם שתלטן אגרסיבי שאינו שולט בכעסיו. אלא ששניהם לועסים שוב ושוב את הדיאלוגים ששם בפיהם התסריטאי והבמאי הספרדי נאצ'ו ויגאלונדו, בלי שהדמויות יקבלו נפח ומורכבות. לכן גם המפלצות הקולוסאליות מקוריאה הן מטאפורה קלושה ופשטנית. בסך הכל, יהיו צופים סקרנים שיימשכו לסרט בגלל מוזרותו, אחרים ישנאו אותו כי הוא לא פוסע בתלם ההוליוודי. ויהיו כאלה שיקומו ויעזבו באמצע.