ותיקי גוש דן זוכרים בוודאי את ימי גדולתה של מסעדת 206, ששכנה בתחילה ברחוב דיזנגוף 206, עברה צפונה למיקומה הנוכחי ונחשבה מאז למעוזם של אוהדי מכבי תל־אביב — זאת שלפני הנפילה הגדולה. מים רבים זרמו מאז בתעלת סואץ, אבל 206 נותרה על מכונה במיקומה האסטרטגי עם זיקה ברורה לקהל הנאמן של שכונות צפון תל־אביב.
הגענו למסעדה, המחולקת לשני אגפים "בשר" ו"דגים" בשבת בצהריים, בהרכב משפחתי. היא הייתה מלאה למדי, ועיון ראשוני בתפריט העצום שלה גילה עד כמה היא יקרה. חשבנו שעברו הימים שבהם מסעדות יכלו להציע לסועדים סלט ירקות קצוץ ב־44 שקלים, טרטר טונה ב־168 שקלים, ריזוטו ב־132 שקלים או סטייק אנטרקוט ב־145 שקלים. זה היה השלב שבו הבנו שאם אין בכוונתנו להיפרד פה מאלף שקלים לפחות, יהיה עלינו להסתפק בתפריט העסקי. הוא אמנם זול יותר, אבל עדיין יקר למדי - ומציע ארוחה בת שלוש מנות ב־159 שקלים. והילדים? הם יסתפקו בשתי מנות פסטה.
אבל זו הייתה רק ההתחלה. לתדהמתנו, מהרגע שעברנו לתפריט העסקי, המלצר ששירת אותנו נעשה אנטיפת באופן מופגן, והתנהג כאילו הוא מבקש לנקום בנו על כך שאנו מבזבזים לו שולחן יקר בשעה הכי טובה של השבוע. שולחנות שהתיישבו אחרינו קיבלו את המנות שלהם קודם והמנות שלנו הושלכו על השולחן בגסות. ראשונות הגיעו שתי מנות הפסטה של הילדים - אחת ברוטב עגבניות והשנייה ברוטב שמנת. הן היו גדולות, אבל סתמיות מאוד. הילדים, שהתרגלו כנראה לפסטות המושקעות שלי, הודיעו שהם מוותרים עליהן, ויצאו לשחק בחוץ.
מה בכל זאת אכלנו? מרק דגים שהוגש בסיר קטן עם שני שרימפסים ושני מולים סמליים. המרק עצמנו היה טוב, ולצידו הוגש צנים קטן מרוח במעט חרדל — כנראה כמחווה לרוטב הרוי המסורתי המוגש במטבח הצרפתי עם פרוסות הלחם הקלויות לצד מרקי הדגים הפרובנסאליים הגדולים, המהווים ארוחה בפני עצמה.
המנה השנייה הייתה אמורה להיות עלה של פסטה טרייה ברוטב קוניאק, פולנטה וביצה עלומה - אבל מה שהתקבל בפועל היה פשוט דף קרוע של פסטה ברוטב שמנת מעושן קלות, שהזכיר מאוד את הרוטב של הפסטה במנת הילדים. הקוניאק והפולנטה נשארו על הנייר, ואיתם השאלה - האם ייתכן שמנה (שמחירה בתפריט הכללי 65 שקלים) מטופלת אחרת במטבח רק מפני שהוזמנה במסלול העסקי?
המנות העיקריות היו סלמון מאודה עם ירקות שורש ולברק צלוי עם ניוקי וחמאת מרווה. מנת הסלמון — הנמצאת בתפריט כנראה על תקן המנה הדיאטתית, המתאימה בין השאר לחולי סוכרת — הייתה אכן דלה ורזה. אבל כל מי שמכיר ולו במעט את המטבח האסיאתי יודע איזו חגיגה אפשר היה לעשות ממנה, עם אותם חומרים בדיוק. פילה הלברק היה קטן והוגש עם ניוקי, אבל חמאת המרווה שבה נעטף הזכירה שוב אותו רוטב שמנת שכבר פגשנו. פעמיים.
כל זה היה מיושן ומאכזב מאוד, ויחד עם היחס הגרוע שקיבלנו, כל מבוקשנו היה לעזוב את המקום. אבל אז נאלצנו לחכות דקות ארוכות עד שהמלצר יואיל לארוז עבורנו את מנות הפסטה. בכל מקרה, בתוספת של 150 שקלים על המנות שהוזמנו מחוץ לתפריט העסקי, ארוחת הבלהות הזאת עלתה כמעט 500 שקלים. התשר שהשארנו שיקף את תחושתנו על היחס שקיבלנו ועל איכות השירות.
• 206 דגים. משה סנה 56. 073-7592971. לא כשר
