yed300250
הכי מטוקבקות
    גיל נחושתן
    24 שעות • 20.06.2017
    יש גרמנים אחרים
    אחרי שגילו שהסבים שלהם היו נאצים, החליטו נכדיהם לכפר על מעשיהם ולארגן מצעדי חיים ברחבי העולם. ניצול השואה נח קליגר פגש אותם לארוחת שבת יוצאת דופן
    נח קליגר

    כל חיי הייתי ספקן לגבי "אוהבי ישראל" והדברים שהשמיעו או כתבו נגד האנטישמיות. ספקן משום שקשה לי להאמין במילים היפות שהשמיעו ולא היה להם שום ביטוי במציאות. אבל ארוחת ליל שישי, כולל קידוש, שבה השתתפתי גרמה לי לשנות במקצת את דעתי. פגשתי בקיסריה קבוצת צעירים, רובם מגרמניה, ששיכנעו אותי בדבריהם ובמעשיהם שיש בעולם גם כאלה שתומכים ביהדות ובישראל מתוך רצון ותחושת שליחות.

     

    כל הנוכחים בפגישה גילו בשנים האחרונות כי הסבים שלהם שירתו באס־אס או בוורמאכט ולקחו חלק פעיל בהשמדת יהדות אירופה במלחמת העולם השנייה. הגילוי הזה גרם להם להצטרף לארגון "מצעד החיים", כשמו של המצעד המסורתי הנערך כבר 29 שנים ביום השואה. אבל המצעד שמארגנים אותם צעירים שונה משום שחברי הארגון צועדים בתוך ערים שונות ברחבי העולם או ממחנה ריכוז אחד למשנהו, בעיקר באזור מגוריהם, העיר דבלינגן שבמזרח גרמניה.

     

    "עד לפני שנים מעטות לא ידענו שבאזור שלנו היו עשרות מחנות־משנה של המחנות הגדולים — זקסנהאוזן, בוכנוולד ודכאו", סיפרו לי. למידע החדש נוספה גם הידיעה על התנהגותם האכזרית של הנאצים, שהובילה אותם לעשות, לא רק לדבר.

     

    בארגון מצעד החיים שלהם פעילים כשישים מתנדבים שתורמים לא רק מזמנם אלא גם מכספם לפרויקט. עם השנים גדל מספר המשתתפים במצעדים שאירגנו, כשהשנה התקיימו עשרות מצעדים באירופה, במדינות דרום־אמריקה, בארצות־הברית ובקנדה. ביום השואה הבא יצעדו חברי הארגון בירושלים.

     

    מייסד ומנהיג הארגון, יובסט ביטנר, גאה בהצלחת "מצעדי החיים" שלהם, שזוכים לתמיכת ארגונים וגופים — יהודים ואחרים — בעולם מלבד ישראל, ביניהם בגרמניה, ארה"ב ודרום־אמריקה, אבל מבקש: "אנחנו זקוקים ליותר ויותר פעילים, למרות שאנחנו גדלים משנה לשנה".

     

    ברור שגם יהודים, לרוב ניצולי שואה ובני משפחותיהם, מתלהבים מהיוזמה.

     

    האם אין לכם תמיכה מהממשל בברלין? שאלתי. "פה ושם אנחנו מקבלים תמיכה קטנה, אבל אין קרן שמעבירה לנו סכום קבוע ורציני", השיב יובסט, "אבל כאנשים עם מטרה במאבק שלנו נגד האנטישמיות ושנאת ישראל אני בטוח שיבוא יום שבו נזכה בתמיכה רצינית מהשלטונות".

     

    בקבלת השבת אליה הוזמנתי שרו המשתתפים שירי שבת וערכו קידוש. אני, שמורגל כבר יותר משישים שנה לספר על התקופה בה הייתי באושוויץ ובמחנות אחרים ועל צעדת המוות, התרגשתי בכל זאת. נכדי, יובל, שהגיע ביוזמתו למפגש, לחש לי: "קודם לא הייתי מאמין שאירועים כאלה אכן יכולים להתרחש, אבל עכשיו אני רואה שיש גם גרמנים אחרים שמאמינים בישראל וביהדות ומנסים להוכיח לנו שהם ידידי אמת שלנו".

     

    כשיובסט שאל את הנוכחים, "במשפחה של מי מכם היו אנטישמים ורוצחים?", נדהמתי כאשר כל הנוכחים הגרמנים הרימו את היד. שוב התברר לי עד כמה נכונה הטענה שפרט למעטים כל הגרמנים באותה תקופה לקחו חלק בהשמדת היהודים. מי באופן פעיל — באס־אס, באס־קה ובוורמאכט — ומי בתמיכה ובשמחה על חיסול היהודים. העובדה שגרמניה שלאחר המלחמה והדור השני עשו הכל כדי שלא להעמיד לדין את הרוצחים מקבלת שוב ושוב חיזוק. הגרמנים שלאחר המלחמה פשוט "העלימו" את מיליוני הרוצחים השפלים.

     

    אמרתי לנוכחים שאני עדיין מאוד ספקן לגבי המושג "ידידי ישראל", ושגם הערב המרשים והמרגש לא שינה לגמרי את דעתי, אבל מעתה אני בכל זאת פחות ספקן. ייתכן שבעוד מספר דורות אכן יחול שינוי בעם שתיכנן — וכמעט גם הצליח — להשמיד את העם היהודי. •

     

     


    פרסום ראשון: 20.06.17 , 19:46
    yed660100