מים הם קניינה של המדינה ולא של הציבור. כך קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה בקשה לתביעה ייצוגית שהוגשה נגד מפעלי נייר חדרה. התובע טען כי החברה, שהורשעה בזיהום מי נחל חדרה, גרפה רווחים על חשבון הציבור מאחר שהם "רכושו", ותבע להחזיר את רווחיה בהיקף של 552 מיליון שקל לציבור.
ב־2015 הורשעו מפעלי נייר חדרה בזיהום מי נחל חדרה בשפכים ממתקני מיחזור הנייר שלה, בשנים 2010־2011. זאת לאחר שמתקן הטיפול בשפכים שלהם לא עמד בעומס שנוצר עם הפעלת מכונת מיחזור חדשה.
בעקבות ההרשעה הגיש הפעיל הסביבתי פרופ' אורי שיינס תביעה אזרחית נגד המפעל וביקש להכיר בה כתביעה ייצוגית. שיינס טען כי המים שזוהמו הם רכוש הציבור ולכן יש לפצות את הציבור על הפגיעה. הוא תבע פיצוי של 552 מליון שקל.
המפעל, שיוצג על ידי עו"ד אריה נייגר, העלה שורה של טענות משפטיות נגד זכותו של שיינס לפעול כמייצג ציבור בנושא. במקביל הועלו טענות הנוגעות לשאלה מי הוא בעצם בעל הקניין על המים.
ביהמ"ש קבע שהקניין על המים אינו שייך לציבור אלא למדינה, ולכן אדם פרטי אינו יכול לתבוע את השבת הרווחים שהופקו תוך שימוש בהם.
השופטת הדגישה כי פסיקתה אינה מונעת הגשת תביעות ותביעות ייצוגיות בגין גרימת זיהומים בעילות משפטיות אחרות.
