אחרי מערכת בחירות מטונפת שבה סיפרו לנו שערבים נוהרים לקלפיות, שעובדי רשות השידור הם חמאסניקים ושדאעש מחפשים טרמפ לירושלים בזכות השמאלנים, לאף אחד לא נשמטה הלסת לגלות שהליכוד מימן קמפיין שבו מוצג יצחק הרצוג, יו"ר מפלגת העבודה, כאישה. ברור שמדובר בקמפיין משפיל, נמוך ומעליב שנולד על רקע איחוד הכוחות עם ציפי לבני.
אז איך ייתכן שמהלך כמעט זהה זכה לפני שבוע וחצי לתשואות? מנהיג מאותה מפלגה ממש, עומר בר־לב, בחר להציג את עצמו כדראג קווין בתמונה שעלתה ברשתות החברתיות. בר־לב, המתמודד על ראשות מפלגת העבודה, הניח שתמונה כזו, שמפורסמת בזמן מצעד הגאווה בתל־אביב, תעניק לו קולות, בעוד ברור כי בליכוד האמינו שתמונה זהה של הרצוג תבריח ממנו מצביעים.
אז איפה נעוץ ההבדל? למה מנהיג בשמלה זו פעם אחת סימן להשפלה ופעם אחרת סימן לגאווה? זה קצת כמו ההבדל בין שימוש בשדיים נשיים בפרסומת לסרטן השד מול שימוש בשדיים בשביל למכור מכונית או דירת יוקרה. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לגבר בישראל, מסתבר, הוא שישוו אותו לאישה. האישה היא הסטריאוטיפ המושלם לחולשה, לנודניקיות, להיסטריה, לחוסר אונים. בעצם, יש דימוי אחד בלבד שהוא יותר גרוע מלהיות אישה: להיות טרנסג'נדר, או בלשון הקללה שלמרבה הצער עדיין מתגלגלת על לשון רבים: 'קוקסינל'. אז כל התכונות הנשיות הבזויות מוכפלות בחומרתן. אז אתה לא סתם “אישה קלת דעת”, אלא סיסי, רכיכה, חסר עמוד שדרה, חסר זהות. וזה כבר לא סתם השוביניזם הישן והטוב, אלא שדרוג שלו שעמוס לעייפה בתפיסות של שנאה וניכור שמופנים גם להרצוג וגם ללבני. בעוד הם ניסו לשווק את איחוד הכוחות שלהם כמקור לעוצמה, בליכוד הבהירו היטב לבוחרים: אישה שמצטרפת לגבר לא רק מורידה לו נקודות, אלא בעיקר מעידה על היעדר הגבריות שלו.
בר־לב השכיל לקחת את אותם המוטיבים ולהעניק להם טוויסט מרענן. להפוך את מה שנחשב לחולשה — למקור של כוח. כשמפקד סיירת מטכ"ל לשעבר בוחר להעלות תמונה של עצמו מאופר ולבוש בשמלה, ברור שמדובר במחווה הומוריסטית שכל כולה סולידריות: סולידריות עם אוכלוסיות שכל השנה סובלות מהשפלה וביזוי ובדיוק כמו כולם — גם הן מחפשות בית פוליטי. בר־לב יכול להרשות לעצמו להתהדר בכמה נצנצים, כי בכל זאת מדובר בביטחוניסט קשוח. ספק אם היה מרשה לעצמו לפרגן מחווה כזו אם לא היה מגיע מהמלייה הנכון: גנרל, סטרייט, גבר־גבר. זו מחווה של נדיבים שאין להם מה להפסיד.
אבל האמת היא שהשאלה המעניינת אחרת לחלוטין. מתי, אם בכלל, החברה המצ'ואיסטית שלנו תצליח לייצר מנהיגה או מנהיג שאינם עשויים בדיוק מאותם חומרים משעממים וסטרייטיים להחריד, ולא מתי גבר־גבר בשמלה זה גימיק מגניב. √
