ברלין. עלי ובאשיר (שמות בדויים) מהססים תחילה להיפתח בארוחת הערב, שאליה התבקשו להצטרף, עם קבוצה של עיתונאים ישראלים שמבקרת בברלין. בקשתם שלא לציין את שמם האמיתי או לצלם אותם מובנת. שני הפליטים הסורים הצעירים הותירו מאחור את משפחותיהם ועשו לפני כשלוש שנים את הדרך המפרכת מסוריה מוכת המלחמה עד לברלין, שם מצאו מקלט. בתום המפגש כולם מתחבקים, שכן היה זה ערב של סיפורים אישיים, שיחות על אמנות ואהבות, תקוות וחששות, וגם המון צחוקים.
שני הצעירים האלה הם כנראה דוגמה לצד החיובי והמצליח של פרויקט קליטת הפליטים הענק של ממשלת גרמניה. הם רוצים להשתלב בחברה, לבנות את חייהם, ובעתיד לשוב לסוריה כדי להקים מחדש את המולדת שנחרבה. במקרה שלהם, הקנצלרית מרקל יכולה להיות גאה. מדיניות פתיחת הדלתות למיליון פליטים ומהגרים אומנם נתקלה בהתנגדות פוליטית גדולה מצד יריביה ועוררה גל עכור של שנאת זרים — אבל גם הציגה לעולם גרמניה פתוחה שמקבלת ומחבקת את אורחיה. רבים מהפליטים, בעיקר הסורים, חווים לגרמניה את חייהם, אך קליטתם יצרה דילמות וקונפליקטים חדשים, חברתיים ופוליטיים, מוסריים ואנושיים.
כך למשל נרשמה עלייה מדאיגה באלימות הגזענית מצד גורמי ימין קיצוניים נגד הפליטים ותומכיהם, כשמנגד מקצינה גם האלימות בקרב הפליטים — הן על רקע לאומי־אתני והן בין הקבוצות הדתיות השונות. מחד, נחשפים סיפורים מדאיגים, כמו הסיפור על ניאו־נאצי גרמני שהתחזה לפליט סורי ותיכנן לבצע פיגוע נגד אישים במדינה כדי להפיל את האשמה על הפליטים. מאידך, חוששים ברשויות החוק מפעילי דאעש שניצלו את זרם הפליטים כדי להסתנן לתוך המדינה. גם הליך הקליטה הלא קל במדינה, ובעיקר בתרבות הזרה, הצפיפות וקשיי ההסתגלות במחנות הפליטים, והחיבוק הגרמני שבעצם גם מלווה בתחושות של התנשאות מצד חלק מהמקומיים, מעוררים קונפליקטים רבים.
בקרב אוכלוסיית המהגרים לגרמניה, דווקא מצבם של הסורים טוב יחסית: הם מקבלים מעמד של פליט ואת כל ההטבות והסיוע הסוציאלי הכרוך בכך. זה שונה באופן דרמטי ממצבם של המהגרים מאפגניסטן למשל: ממשלת גרמניה קבעה משום מה שאפגניסטן מדינה בטוחה ולכן אפשר להחזיר את האפגנים חזרה לארצם. אלא שבפועל אפגניסטן שסועת מלחמות וטרור, וכך הפליטים האפגנים נופלים בין הכיסאות: הם לא מקבלים מעמד, דיור או אשרות עבודה. ארגוני זכויות אדם אומנם מנסים לסייע להם, אך הרשויות לא לוקחות אחריות ואף הפריטו חלק מהטיפול בהם: את מחנה הקליטה שהוקם בשדה התעופה הישן “טמפלהוף”, למשל, המאכלס בעיקר פליטים אפגנים, מנהלת חברה פרטית למטרות רווח. למעשה, מדובר בסוג של מתקן כליאה.
גם הפוליטיקאים מנצלים את הפליטים לצורכיהם. הבחירות הכלליות בספטמבר מתקרבות בצעדי ענק, ואיתם הפוליטיזציה של המצב. אבל בגל ההגירה האדיר מהמזרח התיכון יש גם נקודות אור: סמואל שחידם, ישראלי ממוצא דרוזי שחי שנים רבות בגרמניה ומחנך פליטים ומהגרים מוסלמים נגד ההקצנה הדתית ובעיקר על גרמניה הנאצית והשואה, טוען כי הם התקווה הגדולה של אירופה והאיסלאם. "הם מגיעים לכאן אחרי שעברו את השלטון האכזרי במדינות שלהם, והם בוחרים להגיע לכאן בגלל הערכים שאירופה שידרה לעולם הערבי: זכויות האדם, קידמה ופתיחות חברתית”, הוא טוען. “הפליטים יגרמו לאיזון בחברה המוסלמית ויתרמו לביקורת עצמית, וזה ישנה את מעגל הכוחות העכשווי באירופה. בתנאי שהאירופאים ישכילו לראות בפליטים הזדמנות ולא מעמסה". √
