שעת צהריים מאוחרת התמקמו כעשרה צעירים חובשי כיפות בצומת הסואן שמחבר את הרחובות הנשיאים וי"ד הבנים בפתח־תקווה. אחרי שתלו שלטים עם הסיסמה "מצילים את צה"ל", החלו לחלק לעוברים פלאיירים בצבעי ירוק זית.
"מה המטרה שלכם?" שאלנו את הפעיל שהניח בידינו חומרי תעמולה. "להפסיק את פקודת השירות המשותף, לחזור לשילוב הראוי", הוא השיב כמו קורא מדף מסרים נסתר.
ביקשנו לברר לגבי זהות שולחיו. "זו אגודה של חיילי מילואים", השיב.
אתה חייל מילואים?
"לא, אני בחור ישיבה", ענה, ובכל זאת ידע לומר כי פקודת השירות המשותף, שמפגישה חיילים וחיילות במגוון הולך וגדל של תפקידים, פוגעת בצה"ל ובתפקודו. "זה לפי נתונים, מחקרים שהצבא עשה", הוסיף.
תוך כדי כך, פעיל אחר התקרב אלינו. בן 16, כיפה בהירה מכסה חלק גדול משערו המתולתל, ובעיניו הנעימות מבט בוטח. "מנסים לעשות שירות משותף ביחד, וזה פוגע בשירות הכללי", אמר.
"זה בגלל הפגיעה בדת?" שאלנו. "לא קשור לדת, בעצם כן קשור לדת", השיב וניגש לנהג ברמזור.
בחודשים האחרונים מסעירה את המדינה סוגיית השירות המשותף לגברים ולנשים. מול המברכים על הרוחות הליברליות בצה"ל ועל מתן הזדמנות שווה לנשים ביותר ויותר ממערכי הצבא — מתרבים אלו המתנגדים לשירות משותף תוך שימוש באינספור סיבות וטענות: יכולות לחימה פחותות מצד נשים ופגיעה בתפקוד צה"ל; ריבוי פציעות ואי־התאמה של נשים לשירות קרבי; פגיעה בערכי המוסר והדת; חשש להטרדות מיניות, יצירת מתחים והסחות דעת מיותרות; ועוד ועוד.
בעמדות המתנגדים תומך קמפיין לא שגרתי שמתנהל זה תקופה ארוכה בצמתים, בחוגי בית וברשת תחת הסיסמאות הנוקבות "מצילים את צה"ל" ו"די לשיגעון". באופן חריג, מטרת המסע הציבורי היא להביא להתערבות בתוכני הצבא ולהניע לביטול פקודה צה"לית: פקודת השירות המשותף. אלא שבעוד יעדי הקמפיין מוגדרים באופן ברור, זהות המושכים בחוטי המאבק ידועה הרבה פחות.
באתר האינטרנט ובעמוד הפייסבוק, שהוקמו במסגרת המאבק, הם נקראים "אחים לנשק" ומתוארים כקבוצה של קצינים במילואים ש"ייחשפו בעת הצורך". אלא שלמרות פעילות ציבורית ממושכת, אלו לא נחשפו עד כה בשמם. תחקיר "ידיעות אחרונות" ביקש לגלות מי הם אותם אנשים וגופים המעורבים בקמפיין היצרי — ומצא שלל דמויות ועמותות שמעורבות בפעילות, שחלקן אף נהנות מכספי ציבור שמקורם במשרדי ממשלה.
בין לבין הצלחנו להגיע לכמה מאותם קציני מילואים, ואולי גם להבין את הסיבה לעמימות סביבם. "הם לא רוצים להפסיד את התפקידים שלהם בצבא", הוסבר לנו.
אבל המסקנה, אולי המשמעותית ביותר, מההתחקות אחר אותם גופים היא שלא מדובר בקמפיין של בודדים, המבקשים לקרוא תיגר על מהלכי הצבא. מדובר בפלח לא מבוטל, שנחשב לבעל השפעה בתוככי הציונות הדתית ושרעיונותיו מקובלים על ציבור הולך וגדל. בינתיים, וכדי להביא לביטול פקודת השירות המשותף, יש להם תוכנית פעולה שעיקרה יצירת לחץ ציבורי "משמעותי ורחב על מקבלי ההחלטות להתערב בתהליכים שקורים בצה"ל" – גם אם המשמעות היא מתקפה אישית על בכירים בצבא, ואפילו עידוד חיילים לפנות לנציב קבילות החיילים נגד השירות המשותף.
הקרב על הפקודה
בספטמבר האחרון אישר הרמטכ"ל גדי איזנקוט את פקודת השירות המשותף, ולפיה, "מדיניות השירות המשותף נועדה למלא את ייעודו המבצעי של צה"ל ולשמור על לכידות המסגרת הצבאית... המפקדים יישמו את מדיניות השירות המשותף ככל האפשר, לא בדרך של הפרדה בין חיילים לחיילות או בין אוכלוסיות שונות של חיילים, אלא אם כן הוגדר הדבר בפקודה זו או בהנחיות שנגזרו ממנה".
הפקודה מתייחסת לקשיים של חיילים דתיים, ונכתב בה: "חייל שאורח חייו דתי זכאי לבקש להימנע מפעילות משותפת עם בן המין השני – לרבות תורנות שמירה, ניווט ונסיעה ברכב".
הסוגיה עוררה ויכוח ציבורי סוער, שהתחדד בהמשך סביב נושא שירות חיילות בחיל השריון. בשיאה של המחלוקת התבטאו קצינים בכירים בדימוס, כמו אלוף (מיל') יפתח רון־טל ותא"ל (מיל') אביגדור קהלני, בחריפות נגד שירות נשים בטנקים.
"תפקידה של האישה להיות אמא ולהביא ילדים לעולם. אחרי טראומות של מלחמה היא תהיה אחרת לגמרי", אמר קהלני. "להכניס בנים ובנות יחד לטנק זה טירוף מערכות... שערורייה שתפגע ביכולת של צה"ל", אמר רון־טל.
בין לבין החל להתנהל קמפיין שנוי במחלוקת הקורא לבטל את פקודת השירות המשותף. "כולם אוהבים את צה"ל. רוצים צה"ל חזק, מנצח. צה"ל שלנו הוא צבא העם. בואו נשמור עליו. מצילים את צה"ל – עוצרים את השירות המשותף!" נכתב בראש אתר האינטרנט של הגוף המתקרא "אחים לנשק".
באתר תמצאו סטטיסטיקות באשר לפציעות נשים בתפקידי לחימה, קטעי עיתונות שנועדו להמחיש את הבעייתיות שבשירות המשותף וקריאה לגולשים לשתף בחוויות. "יש לכם סיפור לשתף? שלחו לנו בווטסאפ", נכתב. אלא שהמחאה לא מסתכמת בכך. בשטח היה ניתן להתרשם בחודשים האחרונים מפעילות נרחבת של חלוקת חומרי תעמולה, ארגון חוגי בית, ואפילו מוקד טלפוני שהציע הזמנה של שלט לתלייה במרפסת הבית. באפריל האחרון ניצלו פעילי "אחים לנשק" אירוע חגיגי שקיימה תנועת בני עקיבא בלטרון בהשתתפות שר החינוך, נפתלי בנט, ומיוזמתם הפיצו חומרי הסברה וצמידים עם הכיתוב: "עוצרים את השירות המשותף".
גם ברשת מתקיימת פעילות לא מבוטלת, כמו הפקת סרטון אנימציה מושקע שזכה לאלפי צפיות ובמרכזו ממלכה "דמיונית", שצבאה הוחלש באשמת "היועץ לענייני שוויון" של המלך. בסרטון אחר של מובילי הקמפיין, שהופץ לאחרונה, מופנית ביקורת לרמטכ"ל איזנקוט עצמו, כמי שמעדיף להמעיט בעלייה בהיקף שילוב נשים במערך הקרבי, כשבפועל לשיטתם מתרחש תהליך הפוך. בחוברת אחרת שהפיצו מותקף באופן אישי גם אלוף מוטי אלמוז, ראש אכ"א כיום ודובר צה"ל עד לאחרונה, המוגדר "יחצן לקידום אג'נדות חברתיות".
ולמרות הפעילות הענפה, הניסיון לברר מי מושך בחוטי הקמפיין מתגלה כמשימה לא פשוטה. מתברר כי אין עמותה הפועלת נגד השירות המשותף ורשומה תחת "אחים לנשק", השם שבאמצעותו ממותג המאבק.
בעמוד הפייסבוק של הארגון נכתב כי מנהיגי הקמפיין הם "קבוצה של 15 קצינים במיל'. בינתיים הם נותנים לשטח לדבר בשמם". גם בפלאייר שחולק לנו באחד הצמתים, ושקורא לתרום לארגון, מתוארים פעיליו כחיילי מילואים.
ובכל זאת, בשיחה עם אחד מאותם צעירים חובשי כיפה המחלקים חומרי תעמולה נגד שירות משותף, אנחנו למדים על קשר בינו לישיבת הר המור הירושלמית. מדובר בישיבה מרכזית בציונות הדתית, שנשיאה הוא הרב צבי ישראל טאו.
הרב טאו (80) הוא מנהיג חרדי־לאומי רב־השפעה, שנחשב לרבם של קצינים ולוחמים רבים ומהווה סמכות עבור חלק מרבני המכינות הקדם־צבאיות. באתר ישיבת הר המור נכתב: "אנשי ביטחון רבים רואים ברבני הישיבה מגדלור הממלא אותם מילוי רוחני לפני יציאתם לקרב. קצינים בדרגות גבוהות עולים באופן תדיר לרבני הישיבה בירושלים".
עמדתו של הרב טאו בסוגיית השירות המשותף ברורה. כך, למשל, בחוברות שחולקו בעותקים רבים בבתי כנסת במארס האחרון מובאים ציטוטים משיעורי הרב טאו – ובהם ביקורת נוקבת על צה"ל, תוך קביעה שפקודת השירות המשותף היא "התהליך ההרסני ביותר" בצבא.
"ישנן היום עמדות פילבוקס בצמתים ביהודה ושומרון, שמאוישות על ידי שני חיילים ושתי חיילות שנעולים שם יחד למשך זמן ארוך והם ישנים מיטה מעל מיטה... ישנם מקומות שבהם השירותים הם משותפים", נכתב מפי טאו בחוברת. "יש גם דיבורים על שילוב בנות בשריון. כולם יודעים מה המשמעות של הכנסת חיילת לטנק. ארבעה אנשים נמצאים בחלל כל כך קטן וכשהטנק נוסע הוא מתנדנד ואין אפשרות להישמר ממגע... הדבר מביא לפריצות הבוטה ביותר.
"...אם במקום לשמור על הביטחון הם עוסקים בכל מיני 'ערכים' הסותרים את הרמה הבסיסית ביותר של האנושיות, סימן שהם איבדו את דרכם... לצערנו ישנם גם רבנים שהוכו באלם והם אינם ממלאים את תפקידם בעת הזאת. ישנם גם ניסיונות מתוחכמים להשתיק רבנים – מסדרים להם פגישות עם הרמטכ"ל או עם ראש אכ"א... הוא מבטיח להם להקים ועדה ולפתור את כל הבעיות של תלמידי הישיבות. בפועל הוא ממשיך בשלו ואנחנו ממשיכים לתלות בו תקוות שווא", קובע טאו ומציע "ללכת אל העם וליידע אותו על הנעשה".
עמותת הר המור נהנית בשנים האחרונות מתרומות בהיקפים יוצאי דופן, סביב 20 מיליון שקל בשנה. ברשימת התורמים לישיבה ניתן למצוא כמה שמות מעניינים, למשל אל"מ אלישב בהרב – מי שנקלע לאחרונה לעין הסערה, לאחר שבחטיבה בפיקודו פרצה מחאת מילואימניקים בעקבות הדחת מ"פ שסירב להעירם לתרגיל כדי שיזכו למספיק שעות שינה. לפי מסמכי העמותה, בהרב תרם לישיבה בשנים האחרונות 74 אלף שקל. גם אל"מ (מיל') גבע ראפ, העוסק בשנים האחרונות בחינוך ובזהות יהודית, וח"כ לשעבר זבולון כלפה מהבית היהודי תרמו לישיבה עשרות אלפי שקלים.
העמותה מתוקצבת בנדיבות גם על ידי המדינה. לפי דוחותיה הכספיים, ב־2014 העביר לה משרד החינוך כ־4.7 מיליון שקל, וב־2015 כשבעה מיליון שקל. במסמכים מופיע הרב טאו כשכיר בעמותה: ב־2014 למשל קיבל כ־207 אלף שקל, ושנה לאחר מכן כ־212 אלף שקל.
כדי לדלות פרטים על מובילי הקמפיין, נעשת פניה אל ישיבת הר המור במסווה של תורם פיקטיבי ה"מתעניין" באפשרות להזרים כספים למאבק נגד השירות המשותף.
לא חולף זמן רב והטלפון מצלצל. "הבנתי ששמעתם על הפעילות שלנו ואתם מעוניינים לתרום", אומר אדם בעל קול צעיר ונעים, יהונתן גוגק שמו, שמציג את עצמו כ"מגייס הכספים של ארגון ליב"ה". גוגק מסביר ש"מנהל הר המור אלישר (מאיר אלישר — ג"ל) הוא חבר שלי... הוא זה שנתן לי את המספר. הוא גם חבר בליב"ה".
מיד נחזור לפרטים המעניינים שמספק גוגק בשיחה, אבל קודם כמה מילים על מרכז ליב"ה. לפי מסמכי העמותה, מרכז ליב"ה (ליבה יהודית בציבוריות הישראלית) הוקם ב־2015, ונרשם תחילה בהתנחלות עלי. מדובר בגוף הסברה, מבית מדרשה של הציונות הדתית, המבקש לחזק את צביונה היהודי של מדינת ישראל. "אנו בטוחים כי צריך וניתן להעצים את הקודש במדינה כך שהתורה והמצוות יהיו נר לרגליה", כך לפי אתר האינטרנט של המרכז. כנס שהוביל הארגון זינק לכותרות בשל דברי אחד הנואמים בו, ראש המכינה הקדם־צבאית בעלי, הרב יגאל לוינשטיין, שכינה את חברי הקהילה הגאה "סוטים" ועורר סערה גדולה. לוינשטיין, שנחשב לתלמידו של הרב טאו, מתנגד כמובן גם לשירות לוחמות בצה"ל.
בחזרה לשיחה עם גוגק, שמתאר כעת כיצד יום קודם לכן ערך הרב טאו בעצמו שיחת מוטיבציה לפעילים. "אתמול בערב בישיבת הר המור ביקשנו שיעביר שיחת חיזוק לאותם נערים שעמדו בצמתים, והרב בא. הוא בגיל מאוד מבוגר... הוא גר בצד השני של ירושלים, והוא בא כמו בחור צעיר. ישב עם הנערים וענה על השאלות לשאלות שהם שומעים בצמתים. הוותיקים יותר (מבין הפעילים — ג"ל) נכנסים לבתים ויושבים בצורה נעימה, מעבירים חומרים. הקשר שלנו איתו הוא הדוק ברמה יומיומית", מסביר גוגק.
כשהוא נשאל אם תרומה לקמפיין היא בעצם תרומה לרב טאו ולישיבתו, משיב גוגק: "הרב טאו הוא נשיא הר המור ואנחנו מקבלים את תורתו והדרכתו. מעבר לזה מבחינה ניהולית ביורוקרטית של כספים, זה שתי עמותות שונות".
הקשר בין ישיבת הר המור לליב"ה, אגב, לא מסתכם ברב טאו ובמנהל אלישר. לפי מסמכי העמותה, חבר ועד ישיבת הר המור, אריאל פופוביץ', משמש גם בכמה תפקידים במרכז ליב"ה. לשני הגופים יש גם את אותו רואה חשבון.
והנה דבר מעניין נוסף: בחוברת שעליה חתום מרכז ליב"ה, ושכותרתה "תהליכים המתרחשים בצה"ל וגישתנו אליהם", אנחנו מוצאים מעין תוכנית פעולה.
"התחושה היא שיש פה 'ריצת אמוק' מצד מנהיגי הצבא להנחת ערכים ליברליים ולקידום תפיסת 'השירות המשותף' בכל מחיר", נכתב בחוברת תוך הבהרה שהדרך האפקטיבית לשינוי היא "יצירת לחץ ציבורי משמעותי ורחב על מקבלי ההחלטות להתערב בתהליכים בצה"ל".
בהמשך מצוינים צעדים פרקטיים לפעולה, בהם החתמה על עצומה לשר הביטחון, שילוט חוצות, הפצת חומרי מידע והסברה ועוד. צעד נוסף, מפתיע, הינו עידוד חיילים לפנות לנציב קבילות חיילים בעניין בעיות בנושא השירות המשותף. "דווקא על ידי הקבילות יצופו הבעיות מעל לפני השטח, דבר שעשוי לגרום לכך שלא ניתן יהיה להתעלם ויידרש שינוי מהותי במצב", נכתב בחוברת.
"זה לטובת הנשים"
כדי ללמוד את הדברים לעומק, אנחנו קובעים פגישה עם גוגק בבית קפה באיירפורט־סיטי, במסווה תורמים פוטנציאליים – פגישה שעתידה לפתוח בפנינו קומה נוספת במסתרי הקמפיין.
גוגק, בן 25, בעל זקן קצר ומחודד וחיוך תמידי, מספר ששירת בסדיר בנח"ל והיום הוא מילואימניק. "את ליב"ה הקימו בוגרי ישיבות גבוהות, ויש לנו שם מחלקת מחקר שעסקה באיסוף מידע וניתחה את המשמעויות של פקודת השירות המשותף", מסביר גוגק בפתח פגישתנו.
לדבריו, החומר שנאסף הפך לקמפיין בועט — לאחר שכמה מחבריו בליב"ה החליטו לעשות מעשה. "זה משהו פנימי שהתחיל להציק להם. הם תורמים המון לצה"ל בתור קצינים במילואים ומשהו התחיל לפעפע בהם", מסביר גוגק.
בהמשך הוא חושף בפנינו את שמותיהם של אורן הניג ושלומי הכהן, קצינים במילואים. "אלה חבר'ה שהם חלק מהמערכת, בשר מבשרה עם הרבה אקסטרות. הם משרתים ביחידות קרביות, אחד שריונר ואחד בחי"ר, וגם במבצעים האחרונים הם מגויסים — מה שנקרא מתחת לאלונקה של צה"ל", מסביר גוגק.
לדבריו, יחד עם הניג והכהן התאגדו חבורה של 15 קצינים במילואים, "שחשוב להם לצאת במסר כללי שנפגעה פה מדינה שלמה כי הארגון שאחראי לביטחונה חשוף למשהו בעייתי מאוד". מאוחר יותר נגלה כי במסגרת "אחים לנשק" פועלים גם צביקה הראל, לוחם במילואים, ושלמה קוסטינר, יו"ר המועצה להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון בעבר.
דקות ספורות מתחילת הפגישה מצטרף לשולחן אלקנה באבד, שמציג את עצמו כמנכ"ל ליבה. בעבר, מתברר, קיבל באבד סיוע של 10,000 שקל מעמותת "חננו", המסייעת לאזרחים ולאנשי ביטחון המעורבים בהליכים משפטיים על רקע לאומי.
מיד כשהוא מתיישב, מגלה באבד מדוע קציני המילואים העומדים מאחורי הפעילות נגד שירות משותף מעדיפים שלא להתגלות. "הם לא רוצים להפסיד את התפקידים שלהם במילואים. הצבא מנסה לצייר כאילו הארגון הזה הוא נגד הצבא", הוא מבהיר.
אחר כך הוא מוסיף כי בין הפעילים, "יש שני מ"פים ושני מג"דים... אנחנו נפגשים עם בכירים. בכירים מסכימים עם זה לגמרי, אבל הם מפחדים. תראה מה קרה לרון־טל ולקהלני כשהם עלו לדבר. בבוקר כשהתעוררת קהלני אמר שבנות לא צריכות להיות לוחמות... כיסחו לו את הצורה".
זו הסיבה, אומר באבד, שיש צורך בכסף גדול עבור קמפיין משמעותי, שיטה את דעת הקהל. "לא פשוט לדבר על זה בקול ולשאת את הדעה הזאת, ולכן הבכירים עוד לא שם, ולכן קמפיין יכול לעזור כי הוא מעביר את המסרים בצורה מכובדת".
"יש תוכניות מסודרות. זה חסוי", הוא ממשיך. "בוא נגיד את האמת, כשאתה בא לאסטרטג מליגה א', אז אתה צריך תקציב לרעיון ולביצוע, ושום דבר כזה לא נגמר בפחות מ־300 אלף שקל. זה יעד לאומי, לבטל את הפקודה".
בין לבין מביע באבד את עמדתו בסוגיה: "שלושה ימים בתוך טנק עם בחורה? זה אי־אפשר. או שהיא מאבדת את הנשיות שלה או שהם מאבדים את הגבריות שלהם. וזה פוגע בצד האנושי ובצד המבצעי". בהמשך הוא מוסיף כי "זה מאבק שהוא בכלל לא לטובת הדתיים אלא לטובת המדינה". "לטובת נשים", מתפרץ גוגק.
נוצרים? לא תודה
כדי לסבך את העניין עוד קצת, הנה פרט נוסף: למרות שמולנו ישבו ראשי מרכז ליב"ה — איסוף כספי הקמפיין, כך הם מסרו, מתנהל ב"דרור משימות לאומיות".
מדובר בעמותה, שהוקמה ב־2012, ובין מטרותיה ישנם יעדים המזכירים את אלו של ליב"ה. "קידום התודעה הציונית בציבור הרחב, קידום לימודי תורת ישראל ועידוד ההתיישבות", נכתב במסמכיה.
דמויות שמצאנו בהר המור ובמרכז ליב"ה מופיעות גם ב"דרור משימות לאומיות". כך, למשל, מנהל ישיבת הר המור, מאיר אלישר, מופיע בעמותה זו כחבר ועד והינו אחד ממייסדיה. גם באבד, מנכ"ל ליב"ה, נמנה עם אנשי העמותה – וב־2015 אף השתכר כ־51 אלף שקל כרכז פעילות.
מתברר ש"דרור משימות לאומיות" נהנית גם מכספי ציבור. ב־2016 אישר משרד החקלאות של השר אורי אריאל לעמותה תקצוב של קרוב ל־60 אלף שקל עבור פעילות של גרעין משימתי ביישוב מעלה־אפרים.
סכום גדול יותר, בסך 174 אלף שקל, קיבלה העמותה שנה קודם כתרומה מעמותת One Israel Fund, שתומכת בהתנחלויות ומייסדה הוא ד"ר יחיאל לייטר, תושב עלי, שכיהן בעבר כראש מטה שר האוצר דאז, בנימין נתניהו.
רגע לפני שמסתיימת פגישתנו, באבד מבקש להבהיר שלא כל תורם יתקבל בברכה. "אנחנו לא לוקחים תרומות שיש להן מקור מנוצרים בקטע אידיאולוגי", הוא מסביר. "'דרור' מקבלים כספים מיהודים או מגויים, אבל יש בעיה לקבל מנוצרים שנותנים ממניעים דתיים. בעבר הייתה אי־נעימות מיהודי־אמריקאי, שרצה לעזור והביא תרומה מנוצרים אוונגליסטים", הוא מפרט ומוסיף שמובילי הפעילות מתכננים לרשום את "אחים לנשק" כעמותה. "אני מאמין שהם יהיו פחות פדנטים בקטע הזה".
מוקדי שליטה
עד כמה יש למסרי "אחים לנשק" וארגונים אחרים בעלי עמדות דומות אחיזה בציבור הרחב? "במספרים, האנשים שמזוהים עם הקמפיין הזה מגיעים לעד 15 אחוז במקרה הנדיב מתוך הציונות הדתית", אומר ד"ר חנן מנדל, יו"ר התנועה הציונית־דתית "נאמני תורה ועבודה". "זה לא הרבה, ובכל זאת יש להם השפעה מאוד גדולה על השיח. הם למשל שוטפים את בתי הכנסת עם חומרים. מעבר לכך, הרב טאו עומד בראש מה שמכונה ישיבות הקו, וגם שם יש למשנתו השפעה עצומה".
פרופ' אשר כהן, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן, מכיר היטב את הקמפיין ואומר כי מוביליו הם "אנשים שיש להם את קדושת הממלכתיות. אלה אנשים שנותנים למדינה משמעות של קדושה דתית. ואם המדינה קדושה, יש גבול לכמה אתה יכול לצאת נגדה ונגד סמליה. הם לא יקרעו את החבל אף פעם. החרד"לים שהרב טאו נמנה עימם הם מיעוט בתוך הציונות הדתית. אלא מה, זה מיעוט שיש לו כמה מוקדי שליטה חשובים. למשל, בתחום החינוך הדתי יש להם השפעה משמעותית. גם יכולת הגיוס שלהם לפעילי שטח גדולה.
"ועדיין חשוב להסתכל על הרוב הדומם, על המיינסטרים. למשל, אם מדובר על גדודים מעורבים של לוחמים ולוחמות, כנראה המיינסטרים לא יאהב את זה. גם אני כקצין שריון בעברי חושב ששירות נשים בטנק זה בלבול מוח. נשמע לי הזוי לגמרי שיהיו צוותים מעורבים. זה כאילו לא לדעת מה זה טנק. מצד שני, אני חושב שאני והמיינסטרים בציבור הזה חושבים שפקודת השירות המשותף היא טובה. עובדה שיש עלייה במספר המתגייסות הדתיות".
אסף שרון, יו"ר שותף במכון המחקר מולד, שמתחקה אחר הקמפיין ומקורות המימון שלו, אומר כי, "הגורמים מאחורי הקמפיין נגד צה"ל מתאמצים מאוד להסוות את זהותם. מדובר בקבוצה קטנה בעלת דעות קיצוניות, שמנהלת בשנים האחרונות מאמץ אדיר לשנות את האופי של המערכות הציבוריות במדינת ישראל ועכשיו גם בצבא. הם יודעים שרוב הציבור סולד מהם ודוחה את תפיסת עולמם ולכן הם נוקטים דרכי הסוואה, מניפולציה וכוחנות. מגיע לציבור הישראלי לדעת מי הם ומה מטרתם ומי הם הפטרונים הפוליטיים״.
על יחסם של חלקים נוספים באוכלוסייה הציונית־דתית לסוגיה הנפיצה ניתן אולי ללמוד מעמדת מנכ"ל מועצת יש"ע, שילה אדלר, אף הוא תושב עלי, שמשמש מג"ד מילואים בחטיבת חי"ר. כבר בפתח שיחתנו מבהיר אדלר כי אינו יודע מי עומד מאחורי הקמפיין. "הצבא הוא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית וחייבים לשמור על האיזון שבתוכו", הוא אומר. "אם לא נשמור, יש אוכלוסיות שימודרו או ייפגעו. אני מתנגד לקמפיינים שהם אנונימיים ושלא לוקחים עליהם אחריות. אם יש נושאים שצריך לדאוג להם ולתת להם מענה, מי שרוצה שיפעל מול הגורמים המוסמכים.
"לגבי סוגיית שירות הנשים, אני מתנגד בתוקף לשירות ביחד באותו טנק. גם בגדודים המעורבים, כמי שמכיר אותם ממערך המילואים, אני לא רואה ערך גדול מדי. אני חושב שהנזק רב על התועלת. אם כבר אני מעדיף גדוד של נשים קרביות מגדוד מעורב. לגבי שירות קרבי, אני בעד שנשים יפעלו למימוש עצמי ולקריירה. אני חושב שהשירות הקרבי הפיזי והדרישות, או שזה פוגע בנשים או במבצעיות של אותה יחידה. מהניסיון הדל שלי, של 20 שנה במערכת הביטחון, לא ראיתי בזה ערך רב".
הרב חיים ברוך, מג"ד במילואים, הוא ראש המכינה הקדם־צבאית עצם. "אני מצר על הרוח הכללית של הקמפיין, ושנוצרה ביקורת חריפה על צה"ל", אומר הרב ברוך ומבהיר כי אין לו קשר למסע התקשורתי שמתנהל כיום. ובכל זאת, יש לו ביקורת: "אם המטרה היא שוויון, אז אנחנו מתקדמים לשם. אבל אם המטרה היא לנצח, אז אנחנו במצב שונה. השוויון בא על חשבון הניצחון".
הרב ברוך מספר שנכח במפגש של הרמטכ"ל עם כמה רבנים נוספים, שבו נדונה הסוגיה. "הרמטכ"ל הבטיח לבחון את הפקודה, אבל מאז לא היה ציוץ בנושא", הוא מסכם וצופה: "אנחנו לקראת מתיחות חדשה". •
תגובת ארגון "אחים לנשק"
"אחים לנשק הוא ארגון עצמאי של קציני מילואים חילונים ודתיים הפועלים למען חיזוקו של צה"ל", כך נמסר מהארגון בתגובה לפנייתנו. "כחלק מתהליך ההקמה נעזרנו בארגונים אחרים לצורך איסוף מידע ובקשרים אישיים שונים. אין לארגון כל קשר לשום ישיבה ולא לסמכות רבנית כלשהי. הביקורת המושמעת כלפי ראשי הצבא היא עניינית ונובעת מדאגה גדולה לתהליכים הבעייתים שהם מקדמים בצבא.
"אנו מזמינים את העיתון להתייחס באופן ענייני לטענות שאנו מעלים. בנוסף לכך אנו ממליצים לדובר צה"ל לבדוק לעומק את הקשר של מעודדי שירות קרבי לנשים לסרבנות לשירות בצה"ל. למרות הניסיונות החוזרים ונשנים של גורמי צבא ותקשורת להשחיר את פעולותינו ולהסיט את הדיון — נמשיך לפעול לעצירת מגמת שילוב נשים ביחידות קרביות, למען הנשים ולמען עוצמתו של צה"ל".
תגובת "אחים לנשק" התקבלה באמצעות משרד ייעוץ התקשורת "לרנר קום" בבעלות אבי לרנר, בעלה של פרח לרנר, ששימשה יועצת ראש הממשלה. המשרד נתן שירות בשנים האחרונות לגורמי ממשלה וציבור. "משרדנו מעניק ייעוץ אסטרטגי ותקשורתי למגוון לקוחות על פי כללי האתיקה והדין", נמסר משם.
הרב יהודה ולד מסר בשם מרכז ליב"ה: "הקמפיין הוא של ארגון 'אחים לנשק' ולא של מרכז ליב"ה. אנו משתדלים לסייע לכל מי שמקדם מטרות דומות לשלנו בחיזוק מדינת ישראל וחוסנו של צה"ל, כך גם ל'אחים לנשק'. אנו מקיימים באופן רציף קשר עם קצינים בכירים, פוליטיקאים ורבנים ואכן מארגנים שיחות הסברה שונות המחזקות את רוח הפעילים בכלל הנושאים שמרכז ליב"ה עוסק בהם. הכהן והניג אינם מפעילים את 'אחים לנשק'. אכן קצינים בכירים תומכים במאבק נגד שירות לוחמות בגדודים מעורבים ונגד החלשת הצבא, ולצערנו עקב התגובה ההיסטרית והלא עניינית של גורמים בצה"ל — הם מפחדים להיחשף כדי לא לאבד את תפקידם הצבאי".
מאיר אלישר מסר בשם ישיבת הר המור: "הישיבה אינה מעוניינת להגיב". גם נציג "דרור משימות לאומיות" מסר ש"העמותה לא מעוניינת להגיב".
אלקנה באבד: "ליב"ה הוא ארגון עצמאי עם הנהלה, וב'אחים לנשק' פועלים קצינים. אני לא קצין. למרות שאני חושב שהם עושים דברים טובים, יש לי גם ביקורת עליהם. לגבי הפגישה, ביקשו שאצטרף. ניסיתי לעזור בגיוס תרומה לארגון שכן.
"לגבי 'דרור משימות לאומיות', האם צריך לפגוע בעמותה שקיבלה פעם קצת כסף מהמדינה, ובמקביל פועלת בדרכים דמוקרטיות, לסייע באופן עקיף לאנשים שפועלים בדרכים דמוקרטיות לשנות החלטה שבעינינו היא בעייתית?"
לגבי הכספים שקיבל מ"חוננו", מסר באבד: "זה היה סביב הפינוי ממגרון ונזקים שנגרמו לרכוש שלנו ושהמדינה התנערה מהם".
אורן הניג מסר כי הוא אמנם חבר בליב"ה, אך הוסיף: "חתמתי על מכתב שהם כתבו בתור קצין, אבל אני לא חלק מ'אחים לנשק'". שלומי הכהן הפנה אותנו לדובר "אחים לנשק". יהונתן גוגק הפנה אותנו לליב"ה.
צה"ל: קמפיין שקרי על הנעשה בצבא
"צה״ל הינו צבא עם ממלכתי ומתוקף כך ימשיך לשלב בשורותיו חיילים וחיילות מכלל שכבות האוכלוסייה. אנו מצרים על ניסיונותיו של הארגון המכונה 'אחים לנשק' להציג הצגה שקרית ומסולפת של הנעשה בצה"ל. מכיוון שאין קשר בין הדברים המוצגים על ידי הארגון ובין המציאות הקיימת בצה"ל, הרי שלא ניתן להבין את רצונם אלא בדרך של רצון לפגוע בצה"ל, במשרתיו ובערכיו.
"אל"מ אלישיב בהרב הוא קצין לוחם עתיר זכויות שמילא מגוון רחב של תפקידים משמעותיים לאורך השנים. כל ניסיון לקשור את הקצין לארגון 'אחים לנשק', שאינו מוכר לו, אינו ראוי ואף פסול. הקצין תורם מדי חודש מעשר מהכנסותיו לעמותות שונות ובהן עמותות צדקה וחינוך בקהילתו ומחוצה לה. בין העמותות תרם המח"ט במשך כמה שנים למוסך החינוכי הר המור שבו מלמדים מוריו וחונכו בני משפחתו".
מנציב קבילות חיילים נמסר כי מספטמבר 2016 דווקא ניכרת ירידה במספר הקבילות המוגשות על רקע השירות המשותף.
