קאט זה קאט, לא זה לא

ייאמר מיד: אין מה להתווכח עם תחושת הפגיעה של חני נחמיאס מהכותרת שפורסמה שלשום בעיתון זה. עצם הנכונות של השחקנית לשתף בזיכרונותיה הקשים להחריד מצילומי סצנת האונס בסרט "בובה", בבימויו של זאב רווח, היא צעד שיש להעריך ולהוקיר. זאת משום שדבריה המלאים לעמיתתי גבי בר־חיים, כמו גם הגרסה של רווח, הם סיפור חשוב ואקטואלי גם 30 שנה אחרי.

תיאוריה של נחמיאס הופכים את הבטן. בפתיחות ובאומץ היא גוללה חוויה ברוטלית שאסור היה לה להתרחש, כפי שגילה אלמגור עשתה בהקשר של "מלכת הכביש". הגם שנחמיאס אינה מאשימה בדבר את רווח ואת השחקן אשר צרפתי, בלתי אפשרי להתייחס להתנהלות שעולה מהטקסט כמתקבלת על הדעת. איזו סיבה מצדיקה סיטואציה שבה אישה תצא מסט צילומים עם תחושה שהיא "אומללה" ו"מנופצת"? איך מגיעים למצב שבו נחמיאס עצמה נעזרת במילה כל כך משפילה כמו "שמישה" כדי לאבחן את גודל השבר שחוותה?

מבין גלי ההדף שנוצרו, זהו התוכן המהותי ועליו יש להתעכב. יצירה, תובענית ככל שתהיה, לא יכולה להותיר צלקת שכזאת בנפשם של מי מהמשתתפים. העיסוק באלימות הוא מרכיב אינטגרלי בכל סוגי האמנות, לרבות פשע מזוויע כמו אונס. אלא שמהפרספקטיבה של נחמיאס – לה שותף גם מפיק הסרט, לפי ראיון שהעניק ל"מועדון תרבות" בערוץ "כאן" – משתקפת אווירה שלא מגרדת את רף הרגישות הדרושה להתמודדות עם סצנה כה מורכבת וטעונה. גם תירוצים נוסח "זה שירת את הסרט", כפי שרווח טען, דינם לעבור מהעולם.

אולם כפי שרווח לא הבין מה לא היה בסדר אז, הוא טרם הפנים היבטים אחרים שהשתנו. השחקן, שנחשד בעבר בהטרדה והתיק נגדו נסגר מחוסר ראיות, מגונן על החשוד משה איבגי ועל העבריין המורשע אופק בוכריס. לגבי האחד הוא אומר ש"נעשה לו עוול", ובאשר לאחר הוא "מקווה שלא נעשה לו עוול". "הייתה פה פעם התנהגות אחרת", הוא מסכם את אכזבתו המרה מאותם ממזרים ששינו את הכללים ושכחו לעדכן. "ואני אוהב לחזר! מה, מה רוצים מאיתנו? אלוהים אדירים! לחבק, לנשק, זה לא אומר שאני כבר עושה משהו רע".

ובכן, מה שרוצים מכם זה שתפנימו כבר שזה כן רע. הגעגוע של רווח ושל גברים אחרים בני דורו ל"התנהגות אחרת" הוא הסיוט של נשים שהוטרדו והותקפו. ניתן אף למתוח קו בין הסקסיזם המהותי של רווח, שבשמו הוא מסנגר על איבגי ובוכריס, ובין ניהול חסר אחריות שהותיר שחקנית בת 25 עם פוסט־טראומה. מה שרווח הסכים להקריב בשם אמנות כביכול, נעקד גם על מזבח של רומנטיקה מדומיינת.

רווח הוא קונצנזוס תרבותי בישראל. תפקידיו הרבים בקולנוע ובתיאטרון שיוו לו מעמד אייקוני. שורות שיצאו מפיו זוכות למגורי קבע במוחם של מאות אלפים. שרת התרבות והספורט הריצה קמפיין למען זכייתו בפרס ישראל. מכאן שהוא עדיין אישיות משפיעה ורלוונטית. מילותיו נושאות משמעות. ואמירותיו, המסגירות בוז וזלזול כלפי התמורות הדרמטיות שחלו ביחסים בין גברים ונשים, מעידות עד כמה הדרך עדיין ארוכה. ולאלה שמתקשים, מיתממים, מגלגלים עיניים וכואבים את אובדן הכוח והפריבילגיה, נתחיל בכלל פשוט: קאט זה קאט. לא זה לא. √