במיתולוגיה היהודית מופיעים ארבעת הנהרות שמקיפים את הגן שנטע אלוהים בעדן: הפישון והגיחון והחידקל והפרת. במיתולוגיה היוונית מופיעים הנהרות שמקיפים את ממלכת המתים, שהידועים בהם הם הסטיקס והלתה. את נהר הסטיקס חוצים המתים בסירה בדרכם אל השאול, ואת מי הלתה הם שותים לפני שיבתם לחיים בגלגול חדש, כי הלתה הוא נהר השכחה, ועליהם לשכוח לגמרי את זהותם הקודמת.

היכן נמצא נהר הלתה? ב"מטמורפוזות" שלו תיאר אותו אובידיוס נובע מן המערה שבה מתגורר היפנוס אל השינה, בארץ הקימרים:

"חרש הלתה ילחש - אבני גיר ילטף וברטן 

אלף גליו השלוים ירדים את עיני השומע.

אצל מבוא הנקיק מסביב ציצי פרג יפריחו

ועשבים למכביר, את חלב עסיסם מדי ערב

לילה רטוב יאסוף ויזרה סם שנה על הארץ".

(תרגום — איזה תרגום!... — שלמה דיקמן)

ארץ הקימרים השתרעה אי שם באזור הים השחור, אבל היו שמצאו את הלתה במקומות אחרים: בספרד, בפורטוגל, ובעת החדשה אפילו באלסקה. למעשה, שנים רבות חיינו באי־בהירות בכל הנוגע למקום המדויק של הנהר השימושי הזה, ועל כן אני שמח להודיע שהשבוע התברר ללא צל של ספק היכן באמת הוא נמצא. לא תאמינו: אצלנו. חמש דקות מכפר־סבא. וליתר דיוק — בקלקיליה. כי אם לא שם, איך אפשר להסביר איך הצליחו ראש הממשלה, השר שטייניץ, השר אלקין ועוד אישים בליכוד לשכוח את התוכנית להענקת אלפי אישורי הבנייה לקלקיליה: "לא זכור לי... 14,000 יחידות דיור? באמת? חשבתי שרק שתיים... הייתי בחו"ל... שכחתי... "

יש טוענים שראש הממשלה, שריו ועסקניו, שכחו את התוכנית בגלל יראתם הידועה מן המתנחלים, אבל אני סבור שאמנזיה גורפת כזאת אפשר להסביר רק בכך שביבי והמלקקים שלו כרעו על גדות הלתה ושתו ממימיו. בהזדמנות זאת אני מציע לבקבק את מי הנהר הזה ולמכור אותם לחברי הקואליציה בישראל ולפוליטיקאים בכלל.

כתיב מלא

אני מניח שמקצת הקוראים לא יודעים איך לבטא כהלכה את השם "לתה". בשני קמצים? בשני סגולים? כמו לאטה בקפה הידוע? אני, למשל, לא יודע איך לבטא את התיו. האם כ־th כמו בכתיב האנגלי שלו, Lethe? האם כך הגו אותו היוונים שכתבו את סיפורי המיתולוגיה?

אני מספר זאת כי השבוע החליטה האקדמיה ללשון העברית על מעבר כמעט גורף לכתיב מלא. אבל גם אם נציית לה - לא נדע איך לבטא את השם הלועזי "לתה". למען האמת, הכתיב המלא לא פותר גם את שאלת הגייתה הנכונה של המלה הלועזית אקדמיה, שרק ניקוד פותר אותה — ועל אף זאת אנחנו קוראים וכותבים ומסתדרים איכשהו.

אני מחבב את הכתיב החסר, ומעדיף אותו עם תוספות של ניקוד פה ושם. אבל ברור לי שיש מלים (מילים?) שיש להוסיף להן יו"ד או וי"ו. גם אני כותב היום "אופנה" בחולם מלא ולא "אפנה" בקמץ קטן, כי את האות אל"ף ב"אפנה" אפשר לקרוא גם בסגול ובחטף־פתח וגם בקובוץ ובחיריק — וכל אחד מאלה ייצור מלה שונה. והאמת היא שגם הכתיב המלא לא פותר את הבעיה לגמרי, כי "אופנה" יכולה להיקרא גם בחולם במשמעות של מודה וגם בשורוק במשמעות אחרת.

מצד שני, יש מלים שאינן זקוקות לכתיב המלא כי גם בכתיב חסר הן נקראות בצורה אחת בלבד. כאלה הן, למשל, המילים "זכרון" ו"בטחון" ואחיותיהן למשקל, והמלים "אשה" ו"אמא", שעל פי האקדמיה יש לשים בהן יו"ד — "זיכרון" ו"ביטחון", "אישה" ו"אימא". את היו"ד הזאת אני מסרב לשים כי גם בלעדיה אין חשש להגייה לא נכונה ומשום שאני אוהב את אמי ז"ל, שהייתה גם אשה בין היתר. וכשאומרים לי המתקינים והמגיהים שכך דורשים כללי הכתיב המלא, אני משיב: "שהכתיב המלא יקפוץ לי", בכתיב מלא, כמובן, כי "יקפץ" אפשר לקרוא גם בצורה אחרת.

אגב, בעיתונות התפרסם שעל פי החלטת האקדמיה, שוב אין לכתוב "צהרים" אלא "צוהריים". אבל על פי כללי הכתיב המלא יש לכתוב את המלה הזאת בצורה המזוויעה "צוהוריים". מישהו באקדמיה מעגל פינות?

פלא יועץ

אין לי השכלה משפטית ואינני כתב העיתון לענייני משפט, אבל אני אזרח ישראלי, וככזה אני מוטרד מתמיכתו של היועץ המשפטי לממשלה בעריכת חיפושים בטלפונים סלולריים של חשודים בלי צו שופט, ומגרירת הרגליים שלו בכל מה שנוגע לחקירות הכרוכות בראש הממשלה, ומכך שהפרקליטות שולחת את המשטרה לפשיטה על הוצאת ספרים. כל אלה מעידים על רוח חשוכה ורעה ועל תפיסת עולם טוטליטרית.

תשומת לב רבה מופנית בימים אלה להפגנות שנערכות נגד היועץ מנדלבליט בגלל חקירת ראש הממשלה, אבל חוות דעתו בנוגע לחיפוש בטלפונים סלולריים נראית לי חמורה ממנה. בעוד העניין הראשון מצביע על תפיסה לקויה של תפקידו שלו, העניין השני מעיד במקרה הטוב על חוסר קשר עם המציאות ובמקרה הרע על זלזול גס בזכויות הפרט.

האם היועץ המשפטי לא מבין איזה סודות כמוסים בטלפון הסלולרי? זמנים ומקומות, התכתבויות עסקיות ואינטימיות, פגישות, תמונות, תזכירים, סיסמאות ורעיונות - כל אלה נמצאים שם ואין שום סיבה להעניק אותם למשטרה בגלל עודף תמימות או הטלת מורא. למרבה המזל והשמחה, הנושא הגיע לבית המשפט העליון, וזה — כמה טוב שיש בית משפט עליון — דחה את חוות הדעת של היועץ ופסל אותה. השופטים עוזי פוגלמן וג'ורג' קרא והנשיאה מרים נאור קבעו שחיפוש כזה הוא "כניסה לנשמה", וקראו לחקיקה שתסדיר את העניין. מצד שני, ובאופן אירוני למדי, העניקו לנו חוות הדעת של מנדלבליט והפשיטה על הוצאת הספרים כניסה לנשמתו של היועץ המשפטי ולנשמתה של הפרקליטות, ומה אגיד לכם, כבר היו לי חוויות יותר מרנינות, אבל תודה בכל זאת.