ביום שבת האחרון הושלכה אבן לעבר אמבולנס צבאי שהגיע לטפל בתושבת יצהר. ראשי היישוב גינו את המעשה ואף ערכו חקירה קטנה משלהם, שבסופה הרחיקו מיצהר צעיר שבו חשדו כי השליך את האבן. כמו כן החליטו ביצהר לחייב "גבעונים" (נערי גבעות) שמתארחים שם לחתום על מסמך שבו הם מתחייבים לפעול לפי רוח היישוב.

האירוע הזה מחזק את המגמה שעליה מצביעים גורמים בהתיישבות ביהודה ושומרון: המטרה המרכזית של מבצעי פעולות "תג מחיר" בשבועות האחרונים הם כוחות הביטחון — השב"כ, צה"ל והמשטרה, ולאו דווקא הפלסטינים.

פעולות "תג מחיר" באות בדרך כלל כנקמה על פיגועים או בניסיון לסכל פינוי מאחזים. אלא שפינוי יישובים לא עומד כרגע על הפרק והשטח היה שקט יחסית עד לפיגוע בשער שכם בירושלים שבו נרצחה לוחמת מג"ב רס"ר הדס מלכא ז"ל. ולכן, טוענים גורמים ביו"ש, הצעירים משקיעים את המרץ שלהם בקרב ראש בראש מול בלשי הפשיעה הלאומית של מחוז ש"י ורכזי המחלקה היהודית בשב"כ.

זה לא חדש שפעילי תג מחיר משאירים רמזים או "עקיצות" לאנשי השב"כ, אך באירועים האחרונים זה בולט מתמיד, עם כתובות כמו "ד"ש מהמורחקים", "בנימין ריכטר נקמה" (ריכטר שוחרר לאחרונה מהכלא, שם ריצה את עונשו על הצתת כלי רכב פלסטיניים) וגם "פיקאר המלך" (אלקנה פיקאר מיצהר נהג לארח בביתו נערי גבעות והורחק לחודשיים מיו"ש). באחת מהפשיטות על מאחז הבלאדים התגלו כתובות נאצה שבהן נכתבו במפורש שמותיהם של בלשי המשטרה.

 הדור החדש של המורחקים ופעילי תג מחיר שונה מקודמו: נערים בני 14־18, שרובם לא מכיר את "חבורת המרד" שבראשה עמד פעיל הימין הקיצוני מאיר אטינגר. בשב"כ מתייחסים בחומרה רבה לכל מי שקשור ישירות או בעקיפין לחבורה הזאת, שמאחורי המעשים שלה עומדת אידיאולוגיה מסוכנת מאוד: להצית מלחמה עם העולם המוסלמי כדי להפיל את המשטר הקיים ולקרב את הגאולה. אלא שבסבב ההסלמה הנוכחי המוזיקה שונה. בחלק גדול מהמקרים, אידיאולוגיה הפכה רק תירוץ.

הסיפור של אליה נתיב מעט שונה. השבוע הוציא נגדו השב"כ צו מעצר מנהלי לחודשיים, לאחר ששוחרר על ידי שתי ערכאות משפטיות. הוא חשוד בשורה של אירועי תג מחיר נגד ישראלים, פלסטינים וכוחות הביטחון — מניקוב צמיגים ועד הצתת רכבים, וכרגע הוא מוחזק בכלא איילון בבידוד. נתיב מכיר את אטינגר מהעבר, ולכן השב"כ מייחס לו קשר לחבורת המרד.

כשביקרתי לאחרונה בבית המורחקים בקריית משה בירושלים פגשתי נערים שלא הסתדרו במסגרות הקיימות ומנסים למצוא את עצמם בסביבה אחרת. לכולם יש ברזומה מעצר, עיכוב או הרחקה אחרי שפונו מהגבעות, והם זועמים ומתוסכלים. "אנחנו רק רוצים לשבת על הגבעה", אמר לי אחד מהם. "תחשוב מה עובר עלינו בכל פעם שבלש הורס לנו אוהל או מחרים לנו דברים. אין לנו שקט".

אחרי רצף אירועי תג מחיר לא מפוענחים, בשב"כ ובמשטרה מנסים לשקם את ההרתעה שנוצרה אחרי רצח משפחת דוואבשה בכפר דומא. "למדנו לקח", אומר גורם ביטחוני העוסק בתחום הפשיעה הלאומנית. "כל פעם שהנערים יחזרו לבלאדים, לגאולת ציון או לרמת מגרון, אני אגיע לשם. גם אם זה יהיה יום אחרי יום. עד שהם כבר לא יגיעו".