זרעי המשבר הגדול של פסטיבל עכו סביב פסילת המחזה "אסירי הכיבוש" של עינת ויצמן, נזרעו כבר בשנה שעברה, עם העלאת "פלסטין שנת אפס", המחזה הקודם שלה, שעורר לא מעט רעש והרגיז את שרת התרבות מירי רגב. "ראיתי את ההצגה הזאת ולא היה לי נוח לשבת בכיסא ולצפות בה", אומר שמעון לנקרי, ראש עיריית עכו, בראיון ראשון מאז פרוץ הסערה סביב פסטיבל התיאטרון. "כבר אז נחצה קו, אבל עמדנו לצידה. זאת יצירה שמדברת על מה שהכיבוש עשה ועל ההרס והחורבן".

למה לא היה לך נוח לצפות בה? הכיבוש הוא לא חלק מהמציאות הישראלית?

"הוא הוצג במחזה בצורה כל כך קיצונית, ולדעתי לא מייצגת. שרת התרבות התנגדה להצגה אבל אנחנו תמכנו בה. זה לא היה נוח, אבל הפסטיבל הקודם עבר בשלום. ההצגות היו מלאות וכל הכרטיסים נמכרו. עינת ויצמן עשתה את יחסי הציבור שלה על חשבון המאבק בין השרה לפסטיבל, והיא עשתה את זה גם השנה. הרוויחה יחסי ציבור בחינם".

"אני מכיר את עינת ויצמן הרבה שנים — מהקולנוע, מהתיאטרון ומסדרות בטלוויזיה. היא יוצרת משובחת, אבל במחזה הנוכחי שלה יש משהו שלא יכול לעבור. כבר בשמו, 'אסירי הכיבוש', נדלקת הנורה האדומה. אחר כך אתה מגלה שמקורות ההשראה שלה הם ואליד דקה, הרוצח של משה תמם, ובאסל גטאס. והיא עוד כותבת בפייסבוק, 'אני לא מקבלת את ההגדרה דם על הידיים, כולנו עם דם על הידיים'. אני קורא כזה דבר ומצטמרר. היא נותנת לגיטימציה לרוצחים וגם קוראת לנו רוצחים. אני יכול להצטער בשבילה. המנהל האמנותי (אבי גיבסון בר־אל, שהתפטר מתפקידו בעקבות הפרשה — י"ב) עשה טעות קרדינלית כשפנה אליה שוב, כשידע בדיוק מה יקרה, ולא גיוון את נושאי ההצגות. היא הייתה צריכה להגיד, 'בשנה שעברה עשו מלחמות למעני, השנה אני אצור במקום אחר ואחזור לפסטיבל בעוד שנתיים. כרגע, אם אני רואה את הדברים נכון, בגללה, לגמרי בגללה, פוצץ הפסטיבל".

"זה חומר נפץ"

הסערה שעוררה פסילת המחזה החדש של ויצמן, שבמרכזו זכויות האסירים הפלסטינים בבתי הכלא בארץ, לא רק מחריפה את הדיון הקשה ממילא על הצנזורה וחופש הביטוי באמנות הישראלית, אלא גם עלולה לפגוע בעתיד הפסטיבל החשוב הזה. מצד אחד ניצבים ארגוני היוצרים והאמנים כחומה בצורה ומסרבים בתוקף לשתף פעולה עם הפסטיבל בעקבות הפסילה; ומצד שני, הנהלת הפסטיבל וראש עיריית עכו מתבצרים בעמדותיהם.

לנקרי, ראש העיר מזה 14 שנים, שנבחר ברוב מוחץ ומזוהה עם הליכוד, יודע שיש לו הרבה מה להפסיד אם הפסטיבל לא ייצא לדרך — 38 שנים של מסורת ויצירה עלולות להימחק.

"חצתה קו אדום". עינת ויצמן | צילום: רפי דלויה

"ב־14 השנים האחרונות אני יושב ראש ועדת ההיגוי של הפסטיבל, שיש בה 20 איש מתחומים שונים, שמתווים את מדיניות הפסטיבל", הוא משיב לטענות על צנזורה, בהחלטה לפסול את ההצגה. "אני יכול להגיד לך שמעולם לא התערבנו בתכנים שלו. גם כשהיו מאבקים סביב הצגות כאלה ואחרות, נמנענו מהתערבות. הקפדנו שלא תהיה השתקה, שתהיה היצירה הכי פרובוקטיבית שיכולה להיות. הפעם, כשאמרנו את דעתנו, כולם התנפלו עלינו. אני חושב שדווקא זאת השתקה. תושבי עכו, יהודים וערבים, יודעים מה חשוב להם, ולא זקוקים למישהו מתל־אביב שחושב שהוא יודע".

איך תל־אביב קשורה לזה?

"אני אוהב את תל־אביב ואת אנשי תל־אביב, ולא מסכים עם המושג הבועה התל־אביבית, אבל לבוא ולהגיד לנו מה טוב לעכו — זה לא. למה תמיד כשמישהו אומר לאמנים משהו ששונה מדעתם, כולם נזעקים, וכשמסכימים איתם הכל בסדר? אני לא רוצה להפיל את התיק הזה, לא על השרה ולא על אף אחד. רגב לא הייתה שותפה לזה, זאת הייתה החלטה שלי. גם הערבים בוועדת ההיגוי, שאחד מהם, הסגן שלי, מהתנועה האיסלאמית, התנגדו להצגה מאותן סיבות. לבוא ולומר שבגלל פרובקציה של אמנית אנחנו שוברים את הכלים, זאת טעות".

אף אחד לא הנחה אותך לקבל החלטה כזאת? לא רגב ולא פוליטיקאי אחר?

"הייתה אווירה כאילו מישהו הנחה אותי, אבל זה לא נכון. שרת התרבות לא דיברה איתי לפני שהתקבלה ההחלטה. רק אחר כך היא הגיעה לעכו. זאת הייתה החלטה שלי כראש ועדת ההיגוי. כשבא המנהל האמנותי ודיווח לנו על ההצגות, הייתה התנגדות ותחושה שהן עברו את הקו האדום. עלה חשש שזה יכול לעלות בחיי אדם".

לעלות בחיי אדם? לא הגזמת?

"לא. גם ההצגה הקודמת של עינת וייצמן עוררה מהומות. קיבלתי המון איומים, אבל זה לא עניין אותי. עשיתי דליט לכולם. את חלקם אפילו לא קראתי. ידעתי שכמה שזו הצגה לא נוחה, יש לה מקום. הפעם המחזה עבר כל גבול. הרבה מעבר לקו האדום. לבוא ולתמוך ברוצחים ולהגיד שלכולנו יש דם על הידיים, זה קו אדום. זו חתירה נגד השלטון. זה חומר נפץ, בעירה".

"עשה טעות קרדינלית". אבי גיבסון בר־אל

הרוח של השרה אפילו לא ריחפה מעל ההחלטה שלך?

"לא. בשנה שעברה היא ביקשה להוריד את 'פלסטין שנת אפס', והתנגדנו. אז איזה רוח ואיזה ריחוף? צריך להסתכל לפעמים על מבחן התוצאה ולא לדמיין סיטואציות שלא קיימות. המנהל האמנותי הונה אותנו. אחת השאלות שעלו בוועדת ההיגוי היא למה ארבע מתוך תשע הצגות בפסטיבל עוסקות בפלסטינים. אין לי התנגדות שיהיה שיח על הסכסוך עם הפלסטינים והבעיות שלהם, אבל למה ארבע הצגות? שאלנו את גיבסון למה אין הצגות על נושאים אחרים כמו נכים, אתיופים, נשים, חרדים, מתנחלים. איפה הגיוון? אז התברר שהוא פנה בעצמו לשישה מתוך תשעת היוצרים כי הוא רצה שהפסטיבל יצליח. הרי הפסטיבל הזה מיועד ליוצרים צעירים, והוא פנה שוב לאותו סובול, לאותה עינת ויצמן".

מה רע ביהושע סובול? הוא הרי מבכירי המחזאים בארץ וזו זכות שהוא כותב לפסטיבל.

"אני אוהב את סובול ומעריך אותו, ראיתי הצגות שלו".

"מלחמת תרבות"

בוויכוח בין האמנים והיוצרים לשרת התרבות, לנקרי מצדד כמעט בלי היסוס ברגב. "אני תומך לגמרי בשרה, ברעיונות שלה, ובתמיכה שלה בפריפריה", הוא אומר. "יכול להיות שיש לי ויכוח עם הסגנון, עם ההתלהמות שלה, אבל האמנים בישראל עושים לה עוול. בכל פעם שהיא מגיעה, במקום לכבד אותה הם צועקים לה בוז, מרתיחים אותה וגורמים לה לעזוב. זה כאילו להכניס אצבע לעין של השרה. אני חושב שהאמנים היו עושים טוב אם הם היו מנסים להתקרב ולקרב, ולא ליצור אנטי. כשיוצאים למלחמה הכלים נשברים והאמנות נפגעת. וזה לגמרי גובל במלחמת תרבות. בתרבות ובאמנות אין ימין ואין שמאל".

דווקא יש, נקיטת עמדה היא חלק מהאמנות.

"תשאל גם את איציק ויינגרטן ודניאלה מיכאלי שניהלו את הפסטיבל אם התערבתי להם בתכנים. הם עבדו איתי צמוד. האם בגלל שאני תומך בימין, אפסול יצירה שהיא לא בדעה שלי? להפך. אחזק אותה כי אני פלורליסט, כי אני הומניסט. ראיתי כמה הצגות של סמדר יערון ולא היה לי נוח לראות אותן, אבל אני מוקיר את היצירות שלה. זה לא שאני בא עם הדעות שלי. התיאטרון צריך להכיל את הדעות של כולם, לפעמים לפרוץ, לחתור, אבל לא ככה".

לו הייתה בפסטיבל הצגה ימנית קיצונית שגיבורה, נניח, היה יגאל עמיר, היית חושב אותו דבר?

"לא הייתי מסכים בשום פנים ואופן שייתנו לרוצח יצחק רבין לגיטימציה. לא בבית ספרי. אם יעסקו בנושא רצח רבין, אין לי בעיה עם זה. התמודדות עם הנושא זה תפקידו של התיאטרון, אבל לא כשהוא מטיף להרג או מסכן את האוכלוסייה".

לנקרי טוען שהוא מכבד יוצרים כמו יפתח קליין, שלום שמואלוב ונועה רבן שסירבו לקבל על עצמם את ניהול הפסטיבל עם התפטרותו של גיבסון, אבל כועס על היחס למנהל הנבחר, מוני יוסף, והסירוב לשתף איתו פעולה. "ב'שיחה מקומית' פורסם מאמר דעה שהכותרת שלו היא 'פסטיבל עכו מת. מוני יוסף מוודא הריגה'", הוא אומר. "לכתוב שמוני יוסף מוודא הריגה ולהפוך את המאבק הזה למאבק של חיים ומוות ולמאבק מזוין? לאן הגענו?! עושים לו עוול גדול. הוא בא להציל את הפסטיבל ועושה נפלאות".

מאבק מזוין? לא נסחפת? מדובר בדעה פרטית של בנאדם.

"במקום לשמור על הפסטיבל פוגעים בו. יכול להיות שהפסטיבל לתיאטרון אחר לא יחוזר להיות מה שהיה קודם, וזה הכי מסוכן. אני אומר לאמנים, ליוצרים ולנציגי האמנים, שאם הם ימשיכו במאבק הזה, הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו ייפגע מאוד. אותנו החרימו. אנחנו לא החרמנו אף אחד. אני חושב שהמילה חרם היא מילה קשה. זה משהו שלקוח מהפשיזם".

אתה בטוח שהפסטיבל יתקיים השנה?

"כן, אבל הוא לא יהיה פסטיבל לתיאטרון אחר, אלא פסטיבל אחר. השיח במדינה אלים. אף אחד לא מוכן לקבל אף אחד. אני אומר לאמנים, זאת תהיה בכייה לדורות. הולכים לגדוע ענף שלם בגלל יצירה אחת. אין לזה מקום. אני לא מבין לאן פונים אנשים שמדברים בעד חופש הביטוי. אם יש לי מסר לאותם ארגוני אמנים ויוצרים הוא, תעזבו אתכם ממלחמות. אוקיי, יש משבר עכשיו. בואו ננסה להתמודד איתו ולצאת במינימום נזקים, ונסתכל קדימה לשנה הבאה. אם המשבר יימשך, זה יהיה הפסד לכולם".

תיפגש בקרוב עם ארגוני היוצרים לראות מה ניתן לעשות?

"יש לי פגישה איתם למרות שהם לא נפגשו איתי לפני שהחליטו להחרים את הפסטיבל. אבוא לכל פגישה שיזמינו אותי". 

עינת ויצמן: "התרת דם חסרת אחריות"

‎"מצער אותי שראש עיריית עכו מנסה להסתיר את העובדה שהתגייס מרצון למלאכת ההשתקה הפוליטית שמובילה השרה רגב, באמצעות הסתה", אומרת עינת ויצמן בתגובה לדבריו של לנקרי. "מעולם לא קראתי לפעול באלימות, והניסיון להדביק אל היצירות שלי מושגים כמו 'טרור' ו'דם על הידיים' נועדו אך ורק כדי להתנער מן העובדה שלנקרי פוגע אנושות בחופש הביטוי, שעומד בבסיס של פסטיבל אמנות ניסיונית. אני רואה בהאשמות אלה לא פחות מהתרת דם חסרת אחריות. האמנות שלי חותרת ליצור דיאלוג דווקא היכן שיש מחלוקת, מה שמהווה בעיניי מפתח ליישוב סכסוכים באופן סובלני, פתוח ובלתי אלים. אמשיך בשליחות זו גם ללא הבמה שהעניקה לי העיר עכו, כשעסקתי בהריסות בתים בהצגה 'פלסטין שנת אפס' בשנה שעברה. אני מקוה שלנקרי יתעשת ויחזור לדרך שבה החל, יאפשר שיח פלורליסטי, שהרי היסחפותו הנוכחית אחר זרם הרדיפה הפוליטית אינה מבוססת על דבר מלבד כותרות".

אבי גיבסון בר־אל, המנהל האמנותי המתפטר של הפסטיבל, סירב להגיב לטענות ראש עיריית עכו.