זה קרה ב־1996: מפקד השייטת דאז יואב גלנט כתב שיר מצמרר המתאר קרב מר — אחד מני רבים שחווים לוחמיה. כשנה לאחר מכן נפלו בקרב באנצרייה 12 מלוחמי השייטת. השיר שכתב גלנט כאילו נכתב על הקרב הזה.
"אבן מחופי כנרת" בביצועה של מיטל טרבלסי
"פיצוץ, קריאות הסתערות... הלמות הלב, שאון הקרב... האחד מוטל על צד. דניאל עייף, פגוע, על שכמו סוחב פצוע... הוא יפה כמו חלום, אך מדוע לא חזר אהובנו איתמר?" כתב גלנט בשיר בין היתר. במשך שנים שכב השיר במגירה. באחרונה הולחן, ומבצעת אותו מיטל טרבלסי.
ליל 4 בספטמבר 1997. כוח של השייטת שיצא למבצע באנצרייה שבלבנון נפגע בדרך אל היעד מכמה מטעני צד. לאחר מכן נפתחה עליו אש תופת. 12 לוחמים נפלו: מפקד הכוח סא"ל יוסי קורקין; סרן רם לוינס; סרן צבי גרוסמן; סרן ד"ר צחי בנטוב; סרן ד"ר מאהר דגש; רס"ל איתמר אליה; רס"ל אריה אברמזון; סמ"ר גיא גולן; רס"ל יוחנן הילברג; רס"ל רז טבי; סמ"ר יניב שמיאל וסמ"ר גל רודובסקי.
שנה לפני האירוע, בעת שהיה מפקד השייטת, כתב גלנט שיר בשם "אבן מחופי כינרת". "השייטת מבצעת מבצעים רבים ונועזים", סיפר אתמול ל"ידיעות אחרונות" אלוף (מיל') גלנט, המשמש היום שר השיכון. "השיר מתאר פעולה אופיינית אשר דומות לה התרחשו פעמים רבות. הוא נכתב ליום הזיכרון השנתי ללוחמי השייטת שהתקיים ב־1996".
ואכן, מילות השיר מזכירות את התופת באנצרייה: ההכנות, השחייה הלילית, ההגעה ליעד, הפיצוץ הפתאומי, סערת הקרב, הפצועים, ההרוגים. גלנט מספר כי הכיר את איתמר אליה, שנפל באנצרייה, אך כשכתב בשירו על איתמר שנפל לא התכוון דווקא אליו.
השיר הודפס בשעתו בחוברת שחולקה למשפחות השכולות מטעם מפקד השייטת. גלנט כתב להן: "לזכר חברינו, יקיריכם, אנשי המעשה והגבורה. בני העיר ובני הכפר, מן הקיבוץ ומן ההר, אשר הפליגו על מים סוערים, אל יעדים רחוקים, במסע אין קץ, והותירו אתכם ואותנו מצפים על החוף לבלתי אפשרי. משפחות יקרות, איתכן ושלכן". במשך 21 שנה שכב השיר במגירה. לפני כשנה פגש גלנט את המלחין קובי אשרת וסיפר לו על השיר. אשרת קרא והחליט להלחין אותו: "הפתיעה אותי עדינות הכתיבה. נדהמתי מאיכות המילים". את השיר מבצעת מיטל טרבלסי. גלנט סיכם: "השיר, שנכתב לפני שני עשורים, מקבל כעת חיים ומשמעות". ביום חמישי יתקיים בבסיס השייטת טקס הזיכרון השנתי ללוחמים שלא שבו.
אבן מחופי כנרת | יואב גלנט
אבא תן לי יד גדולה
כי אני כבר יכולה
לטפס אל המדף
ולבד לפתוח דף,
בוא נביט אל התמונות
ונפליג בין חלומות...
הנה הם על שפת המים
חסונים, יפי-עיניים,
איש וחגורו עימו
מכונס בתוך עצמו,
בני העיר ובני הכפר,
שניים מאנשי ההר.
הכנות של טרם ליל,
זו דרכם של בני החיל.
דניאל נושא תלתל -
מתנתה של חמוטל,
איתמר הביא מזכרת -
אבן מחופי כנרת.
שמש אל הים צונחת
יד אל המצפן נשלחת.
בין שדות של רסיסים
מדחפים פולחים תלמים,
חבורה שוחה בלאט
אל מתחת למשלט.
רוח ים, שחורים המים,
על החוף פוסעות רגליים
בין סלעי כורכר וחול
לאיטו עולה משעול,
שתי חומות, גדרו של יעד,
הרובה אחוז בלי רעד.
פיצוץ, קריאת הסתערות -
הטל רימון במהירות,
הלמות הלב, שאון הקרב,
הכל לפתע מעורב.
האחד מוטל על צד
חברו מושיט לו יד.
דניאל עייף, פגוע,
על שכמו נושא פצוע.
על אדמת ניכר נשארת
אבן מחופי כנרת,
וטיפה קטנה של דם
בין סלעים נטפה דומם.
עוד תמונה ועוד אחת,
נדפדף לאט לאט...
אבא, סוף של האלבום
הוא יפה כמו חלום,
אך מדוע לא חזר
אהובנו איתמר ?
