משך חודשים ארוכים, התבוננו בכירי הרופאים באגף הילדים של בית החולים הדסה מהצד בקרב המכוער בין חבריהם מהמחלקה ההמטו־אונקולוגית לבין הנהלת בית החולים בראשות פרופ' זאב רוטשטיין, ושתקו. הם שתקו משום שרצו לשמור מצד אחד על קוליגיאליות, ומצד שני קיוו שהצדדים יירדו מהעץ והמשבר ייפתר.

עכשיו, כשהם חשים שהמשבר הגיע לנקודת אל־חזור, הם פותחים במתקפה חסרת תקדים על חבריהם שנטשו את המחלקה, ושלדעתם עושים שימוש ציני בילדים ובהוריהם, שהודיעו שלשום על שביתת רעב בדרישה מראש הממשלה ושר הבריאות להתערב ולהביא לפתרון.

הם מנהלים ורופאים בכירים באגפי הילדים בבית החולים הדסה. אנשים שמקדישים את כל חייהם לטיפול בילדים. לא קל להם לצאת נגד אנשים שעבדו לצדם לאורך שנים, ורבים מהם גם מבקשים לשמור על עילום שם, "כי אנחנו מקווים שהמשבר ייפתר ונוכל לחזור לעבוד ביחד". אבל הם חשים שאין להם עוד ברירה. מבחינתם, שתיקה כמוה כעמידה מנגד ותמיכה במאבק שנעשה על גבם של הילדים והוריהם.

"זה סיפור עצוב מאוד", אומר מנהל אגף הילדים בהדסה, פרופ' איתן כרם. "בתור מי שאחראי על טיפול בילדים, זאת אחת התקופות הקשות שהיו לי בחיים. לבוא לכאן ביום הראשון לנטישת המחלקה, עם ילדים חולי סרטן, שנמצאים במהלך טיפול כימותפי והרופאים שלהם נטשו אותם. לראות את העיניים של הילדים ושל ההורים, היה לי קשה ביותר".

צילום: עמית שאבי

אתה מבין בכלל איך הגענו לזה?

"היה מה שהיה בין פרופ' מיקי וינטראוב לבין פרופ' זאב רוטשיין, אבל בשלב מאוד מוקדם הבנתי שוינטראוב נעול על מעבר לשערי צדק, ורק היום אני מבין עד כמה. שמעתי השבוע את מנהל בית החולים שערי צדק, פרופ' יונתן הלוי, אומר בראיון: 'אמרתי לוינטראוב שאם לא תהיה מחלקה בהדסה, נפתח מחלקה בשערי צדק'. אני שואל את עצמי, מה משמעות המשפט הזה? הרי יש מחלקה בהדסה. אני חושב שוינטראוב הבין את משמעות המשפט הזה, ופשוט עשה הכל כדי שלא תהיה מחלקה בהדסה, תוך שהוא מקבל משכורת בהדסה. הוא ניסה להעביר את כל המחלקה, על כל הצוות, ולהשאיר חדרים ריקים".

אתה מאוכזב מרופאי המחלקה שעזבו?

"תראה, יש כאן אלמנט שלדעתי לא ניתן לו מספיק דגש: הנטישה. על פי המוסר הרפואי שלי, רופא לא נוטש חולה. נקודה. הרופא מחויב לחולה שלו עד הסוף. בזמנו, עוד לפני הנטישה, פניתי לוועדת האתיקה של הר"י (ההסתדרות הרפואית, נ"ב) וביקשתי מהם לגבש עמדה: מותר או אסור לנטוש, ואם מותר, אז מתי? תנו קווים מנחים, ביקשתי. לבושתי, הם השיבו שבשלב זה הם לא רוצים לדון בנושא. בעיניי הייתה כאן חציה של עוד קו אדום: שימוש בילדים חולי סרטן והוריהם, לצורך מאבק פרופסיונלי. הדרך שבה זה נעשה מזעזעת אותי, ואמורה לזעזע כל אדם שהמוסר הרפואי הוא נר לרגליו. גם האופי של הקמפיין, עם התקפות אישיות על שר הבריאות יעקב ליצמן, כשחלק מהמודעות מזכירות מודעות מהעבר האפל של ההיסטוריה היהודית. אין גבול? המטרה לבנות מחלקה בשערי צדק מקדשת את האמצעים? ומה זו הדרישה הזו להוציא צו מניעה, שרופאים מתל השומר לא יבוא לטפל בילדים מהדסה. אני שואל, מה אתם רוצים?"

"זו תת רמה"

על השאלה האחרונה קשה לקבל תשובה ברורה. הנהלת הדסה, הרופאים הנוטשים, משרד הבריאות — כל אחד מספק תשובה אחרת. בפועל, מסכימים כמעט כולם, מדובר בקרב אגו שיצא משליטה, בין פרופ' וינטראוב לבין פרופ' רוטשטיין. "הקשקוש הזה על מאבק סביב אישפוז של ילדים במחלקות מבוגרים לא קשור לכלום", טוען רופא בכיר במחלקה. "העניין הזה קיים מאז ומעולם בהדסה, ובכל בית חולים שאני מכיר. למשל, בימי החורף כשהתפוסה בבית החולים היא 200 אחוז, ילדים מתאשפזים במחלקה האורתופדית, בפנימית, בכירורגית, והילדות במחלקת נשים. והאחריות מסתובבות בין המחלקות, מה לעשות. זה לא נוח אבל זאת המערכת בישראל, אף אחד מאיתנו לא חושב להתפטר בגלל זה".

איך הרגשת כשראית את האוהל שהקימו, כבית חולים שדה?

"זה רעיון מחריד וכל כך עצוב. כשראיתי את המודעות עם תמונות הילדים החולים על האוטובוסים בירושלים, הלב שלי נשבר. בעיניי זו תת רמה. אני לא זוכר מאבק מקצועי של רופאים שהגיע לכזה שפל ולשימוש בתמונות של ילדים חולים. אני מקווה שגם לא אראה דבר כזה שוב לעולם. למי שהגה את הרעיון הזה יש מוח מעוות, ואני חושב שגם ההורים שהסכימו לזה עשו טעות גדולה. מבחינתי, כרופא בהדסה, זו סיטואציה עצובה ועגומה. אנחנו כבר בימים של פוסט יאוש, ולתחושתי להורים של חלק מהילדים אין באמת מושג מה קורה כאן. אני מרגיש שהרבה נושאים בוערים בבית החולים זזו הצדה, וזה בא על חשבון כולם".

היו טענות גם נגדכם, שלא יצאם להגנת קולגות שלכם.

"אי אפשר לבחור ללכת בדרך מאוד בעייתית, עם קמפיין לא אתי, ולהתלונן שלא נותנים לך גיבוי".

אחד הרופאים הבכירים בבית החולים כועס בעיקר על השימוש בהורים ובילדיהם. "חולים במחלות כרוניות כמו סרטן מפתחים תלות גדולה ברופאים שלהם", הוא אומר. "הרופאים הנוטשים גרמו להם לאבד אמון במערכת הרפואית. גם כשיש שביתת רופאים מוצדקת בנושא שכר, או נגד אלימות כלפי הצוות הרפואי, הרופאים של החולים האלה לא שובתים. במאבק הזה פגעו ברציפות הטיפול בחולים. יצרו את הרושם — בייחוד האחיות — שרופאים אחרים לא יודעים לטפל בהם. כלומר, ניסו לגרום להם לסרב לקבל טיפול מרופאים אחרים".

אותו רופא בכיר ממשיך בביקורת החריפה נגד עמיתיו. "לשסות את האחיות נגד רופאים מצוינים מרמב"ם, שיבא או בליניסון, איזו מין אתיקה של התנהגות רפואית זו?" הוא תמה. "זה דבר שאסור לרופא לעשות. כל רופא שמטפל במחלה כרונית צריך לתת למטופל את ההרגשה שהוא מקבל טיפול טוב שיש לו המשכיות. אם חלילה קורה משהו לרופא, או שהוא יוצא לפנסיה, תמיד יש רופא שייכנס במקומו. הרופאים הנוטשים ערערו את הביטחון של החולים. ולמה הם עשו את זה? בגלל שלמיקי וינטראוב אין אמון ברוטשטיין? הערעור הזה של אמון ההורים במערכת הוא שמוביל אותם למעשים קיצוניים כמו שביתת רעב".

רופא בכיר נוסף באגף ילדים, מביע כאב גדול על הדרך שבה התפתח המאבק. "החולים מסורים לנו ומתפתחים פה קשרים קרובים, ובוודאי שההורים והחולים לא אובייקטיבים והולכים אחרי הרופאים המטפלים שלהם. בתור מנהל שנמצא במערכת הרפואית הרבה שנים, אני יודע שתמיד צריכים להתפשר, ולא תמיד הרופאים כאן רואים באותה עין את ההחלטות שלי".

מי נטש את החולים

במהלך כל תקופת המשבר שנמשך כבר חודשים, בולטת דמותו של פרופ' זאב רוטשטיין כמנהל אגרסיבי. "אני לא מחסידיו הגדולים", אומר רופא במחלקה, "אבל אי אפשר לגרוע ממנו את העובדה שהוא ניהל בצורה מוצלחת את בית החולים תל השומר. הוא הגדיל את התקנים של הרופאים, פיתח מחלקה המטו־אונקולוגית, שיפץ את מחלקת ההשתלות. רוטשטיין הוא אדם שרפואת ילדים חשובה לו. הוא היה נוסע לחו"ל כדי להביא תרומות מיוחדות לילדים, וכשהיו חולים שנזקקו לטיפול שלא כלול בסל התרופות בשווי עשרות אלפי שקלים, הוא אישר להם אותו. עכשיו נתנו לו מנדט לנהל את הדסה, בית חולים בקריסה. לכל המנכ"לים שהיו כאן עד עכשיו לא היה מושג איך לנהל מוסד במצב כזה. רוטשטיין יודע לנהל, וצריך לקבל החלטות שלא יהיו מקובלות על כולם. אם מנהל המחלקה ההמטו־אונקולוגית רוצה להיאבק בהחלטה כזו או אחרת, הוא צריך להילחם בה בתוך המוסד. הבעיה היא שהוא כנראה סגר די מהר עם בית חולים אחר, והיה צריך להצדיק את המהלך".

גם בית החולים שערי צדק סופג ביקורת מרופאי הדסה. "הם עשו את זה עם כמה וכמה מחלקות", אומר רופא מהדסה. "יאללה, תתחילו לעבוד לבד. אני מרגיש שיש כאן אווירה של תחרות מכוערת, לא פיירית, ומנהל בית החולים שם מגלגל עיניים — הם פנו אליו, הוא לא ידע, לא ביקש".

ד"ר דוד שוסיוב, רופא ילדים בבית החולים, מרגיש גם הוא שהקרב בין בתי החולים יצא משליטה, והוא מהגורמים למשבר. "יש כאן רופאים יוצאים מגדר הרגיל, שקפצו קצת מעל הפופיק", הוא אומר. "אני מבין שיש רצון מצידם לעבור לשערי צדק, משום שהציעו להם שם תנאים יותר טובים. לגיטימי. הם יכולים לעבוד איפה שהם רוצים, ואם הם יעזבו יהיה לנו חבל אבל המערכת תיבנה מחדש, יהיו רופאים מצוינים ושירות פנטסטי. מה שלא מקובל", הוא ממשיך, "זה הקמפיין והאשמות נגדנו, כאילו אנחנו רוצחים ילדים. הם השאירו ילדים שזקוקים לטיפול, ואנחנו התגייסנו כדי לעזור לרופאים החדשים שהגיעו מתל השומר. הם בעלי שם, אחד־אחד".

רופאה בכירה נוספת, כועסת מאוד על חבריה לשעבר. "הם עשו מעשה שלא יעשה", היא אומרת. "הם נטשו את המחלקה באופן מופגן הרבה לפני שזה הוצף בתקשורת, ואני לא מצליחה להבין מה הם רוצים עכשיו. מנסים להציג את זה כמנהל בית החולים הרע, מול 'המלאכים בלבן'. אבל בשורה התחתונה, מי שנטש את החולים זה לא המנהל, אלא הם, הרופאים. לא רק זה, באופן אישי היה עליי לחץ עצום מצד הנוטשים לא לעזור לרופאים שהגיעו מבתי חולים אחרים כדי לתגבר את המחלקה. מבחינתי, אנחנו לא עוזרים להנהלה אלא לילדים. הם הנושא, לא מי צודק. ללחוץ על רופאים לא לעזור לילדים האלה, זה טירוף וחציה של כל גבול. אני לא מצליחה להבין איך רופא יכול לעשות כזה דבר למטופלים שלו ולהורים שלהם".

"שתקנו עד עכשיו כי אנחנו מעריכים את העבודה של מיקי ושל הצוות שלו", מוסיף רופא נוסף. "אבל העובדה שהם רופאים טובים לא מצדיקה את ההתנהגות שלהם".

מטעמם של הרופאים המתפטרים מסרה עו"ד ארנה לין בתגובה: "בית הדין לעבודה קבע שהתפטרותם של הרופאים מוצדקת בפסק דין חלוט, וכך גם ועדת האתיקה וההסתדרות הרפואית, שקבעו שהצדק איתם. אם הרופאים בבית החולים הדסה ממשיכים להשתמש בביטויים כמו 'נטישה' ו'הפקרה', נדע ונחליט כיצד להגיב בהמשך". •