זה לא משחק ילדים

"אני מוכר את ההוברבורדים להורים", מספר עובד בחנות, "אם הם נותנים אותם לילדים הקטנים שלהם זו לא בעיה שלי"

כשיאיר בני חגג יום הולדת שמונה, קניתי לו במתנה הוברבורד. ידעתי שיש מידה מסוימת של סיכון בצעצוע החדש שלו. אחרי הכל, זו הסיבה שבגללה הוא כל כך רצה את ההוברבורד — ללכת (או לנסוע) עד לקצה, להתחכך קצת בגבול הסכנה. יש כל כך הרבה סכנות שאורבות לילדים שלנו, ולא תמיד אנחנו יודעים איך לגונן עליהם מכולן.

 

יאיר שמח להצטרף למשימה העיתונאית: לבדוק אם החוק שאוסר על רכיבה על הוברבורד מתחת לגיל 16 אכן נאכף. בחנות הראשונה שנכנסנו אליה, "בון ספורט" באשקלון, המוכר הציג בפנינו שלושה סוגים של המכשיר ואמר: "מימי לא ראיתי נער בגיל 16 או יותר רוכב על הוברבורד. האמת, גם לא מכרתי את הכלי לנערים בגיל הזה. זה כלי שקונים לילדים בני ארבע עד 13 בערך".

 

התחנה הבאה הייתה חנות במרכז הקניות בית ימין באשקלון. ההיצע דומה, גם המחירים. "אם הבן שלך היה נכנס לכאן לבד, עם כסף מזומן ביד, ומבקש שאמכור לו הוברבורד, לא הייתי מוכר לו", הסביר המוכר ומיד הוסיף: "אני מוכר את הכלים להורים, ואם הם נותנים אותם לילדים הקטנים שלהם, זו לא בעיה שלי".

 

הבעלים של "צעצועי דובי" במדרחוב של אשקלון הסכים לתת ליאיר לעשות סיבוב על הוברבורד כחול שמצא חן בעיניו. "תראה איך הבן שלך שולט על הכלי", אמר לי דובי. הוא המליץ לגלות זהירות. "אם לנסוע על הכלי הזה, אז רק עם אותם אמצעי הגנה כמו של רוכבי אופניים — קסדה ומגינים. אני רק מקווה שהילדים לא ישכחו כיצד הולכים על שתי רגליים", סיכם.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים