סיפורה המקומם והכואב של רנו פירמנוב ממחיש עד כמה משמעותית סוגיית העלאתן של קצבאות הנכים. בזמן שהפוליטיקאים ממשיכים לריב על הנושא הטעון, יש כאלה שעבורם כל יום ללא קצבה וללא סיוע הוא אכזרי ומכביד במיוחד. פירמנוב, נכה בת 58, שמתגוררת במחסן עלוב בנתניה, נאלצת לישון על מיטה מתקפלת בחצר. היא חוששת מהעכברים ומהחולדות שכבר נשכו אותה בעבר, ובשל החום הלוהט והמחנק במחסן היא נאלצת לישון בלילות מחוצה לו.

פירמנוב עלתה ארצה ב־1995 אחרי אמה שעלתה לכאן. היא הגיעה עם שני ילדיה ועם תואר אקדמי לאחר שעבדה באוזבקיסטן כמנהלת טכנולוגיות מזון. בשנים האחרונות התגוררה בדירה בנתניה יחד עם בנה, שמרצה לדבריה עבודות שירות, אולם לא הצליחה לעמוד בתשלומים ונאלצה לעזוב את הדירה. היא מתקיימת מקצבת נכות, לדבריה, של כ־2,500 שקלים יחד עם סיוע בשכר דירה ממשרד הבינוי והשיכון של כ־700 שקלים נוספים.

לאחרונה נאלצה לעבור לגור במחסן עלוב עם שירותים וכיור ובלי חיבור לגז או תשתית ראויה. "אני מתה בחום הזה", היא מספרת. "אני לא יודעת כמה אפשר להיות ככה. כל הדברים הם בתוך המחסן, בלילה אני ישנה במיטה בחצר. אני בן אדם חולה, מה אני אמורה לעשות?"

פירמנוב מספרת כי נאלצה לעזוב את דירתה הקודמת. "אני לא יכולה לשלם 3,000 שקל בחודש. היום אני משלמת על המחסן עם חשמל, מים וארנונה 1,250 שקלים בחודש. יש שירותים ודוש אבל אי־אפשר לחיות כאן. כל יום עכברים, ג'וקים. בלילה אני חייבת לישון בחוץ. אין לי אוויר".

לאחרונה פנו גם שירותי הרווחה בעיר למשרד הבינוי והשיכון בבקשה לסיוע דחוף. "בביקור בית שנערך נראה היה חדר קטן עם שירותים ומטבחון, החדר הוא למעשה מחסן", כתבו.

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר: "פירמנוב זכאית להשתתפות בתשלום שכר דירה בסך 770 שקל לחודש, סיוע שאותו היא מממשת באופן שוטף. תקציב הסיוע שעומד לרשות ועדות החריגים הוא מוגבל. באפשרותה להגיש ערעור להגדלת הסיוע הכספי בוועדה הציבורית".