מה שאיבדנו הוא בעיקר פרופורציות

קיבלתם שירות לא מושלם? יש פתרון! קחו לום גדול, קראו לכמה חברים - ושיביאו איתם אלות וגרזנים - ובוא נסתער ביחד על נותן השירות הזה ונחבוט בו עד שיאבד הכרה ואז ידמם למוות, סבבה?

כי זה בדיוק מה שאנחנו מסוגלים לעשות - ועושים על בסיס כמעט יומי - כשכולנו אוחזים כיום בחפץ הקהה הקטלני ביותר שהומצא מאז קת הרובה: המקלדת. והגישה לרשת חברתית.

רובנו כבר עשינו את זה; התלוננו ברשת על שירות גרוע. על מה שנדמה לנו כעוול. על מוקדן שלא חזר אלינו. על מוקדן שחזר ושם אותנו על הולד. על הולד לא מספיק מגוון. על מגוון לא מספיק אישי. על אישיות לא מספיק שירותית. על שירות לא מספיק קשוב.

באמת, כל דבר.

רובנו לקחנו את הזעם הרגעי שלנו - מהביל ומבעבע כפי שהוא - ושפכנו אותו היישר על ראשו של מי שנדמה לנו, בצדק או שלא, כאחראי לעוול שנגרם לנו, או שלא. אבל באותו רגע, לפחות מבחינתנו, היינו הקורבן המוחלט, והצד השני היה ציר הרשע המוחלט.

ויצאנו גדולים. הראינו להם מה זה.

וברשת כמו ברשת; כדור השלג - כדור השיימינג, בפועל - מתגלגל במדרון וצובר תאוצה, עוצמה ונפח מדקה לדקה. עד שיגיע ליעדו - לאדם או לגוף שאיתם אנחנו באים חשבון - יהיה כבר גדול מספיק כדי להרוג.

אז כן, אנחנו חיים בעידן נפלא שבו כל עוולה יכולה לראות בקלות אור יום ולמצוא לעצמה תמיכה ושותפים, ותדע כל מוקדנית עבריה כי ייבשה אותנו על הקו. בו־זמנית, אנחנו חיים בעידן מעוות שבו חיים ומוות ביד הלייק והקומנט, והזעם המתודלק לא שוכך לעולם, רק משנה כיוון ומחפש את הקורבן הבא.

מה שאיבדנו הוא בעיקר פרופורציות. נכון שאנחנו בישראל - המקום שאין לכם בו גוף גדול שהמענה האוטומטי שלו אינו מתחיל כרגיל ב"זמני ההמתנה ארוכים מהרגיל" - אבל שיימינג גורף לא מוכרח להיות המענה האוטומטי שלנו. לא כל דקת המתנה מיותרת, לא כל כדור פלאפל שנדמה בקוטר פחות מסטנדרטי, לא כל כפכף שהחליק בטעות, לא כל מסנן מים שהתעכב בדואר הם עילה למתקפה גרעינית. ולפעמים - בעיקר כשלא מדובר בתאגיד - יושב בצד השני אדם רגיל, שבסך הכל מנסה להחזיק, בעשר אצבעות, את העסק הקטן שלו. וגם הוא, כמו כל אחד אחר, יכול לטעות.

אז פרופורציות. כי כולנו יכולים להתבריין ברשת ללא הגבלה, וכי מכות נמרצות שהכיתם מישהו ברשת לא יגלידו אלא ישאירו פציעות גלויות לכל החיים בכל גיגול עתידי.

ואפשר לספור עד עשר. אולי צריך. ובעיקר: לדעת לרדת מהעץ. להסיר את הפוסט. לסלוח ולשכוח ולעבור הלאה. אחרי הכל, מחר יהיה שיימינג חדש.