yed300250
הכי מטוקבקות
    דניאל קוצ'יק, שנקר | צילום: רפי דלויה
    24 שעות • 08.07.2017
    מי יהיה אלבר אלבז הבא?
    בכל שנה, זה המרענן הרשמי של הקיץ: תצוגות האופנה המושקעות של בוגרי בתי הספר לעיצוב, שמוכיחות שאפשר לחשוב מחוץ לקופסה ולחלק לקהל ממתקים ויזואלים שעשויים מבגדים. סהר שלו מסמן את הסטודנטים המבטיחים של מחזור 2017
    סהר שלו

    למעלה מ־60 בוגרים סיימו השבוע את לימודיהם במחלקות לאופנה בבית הספר שנקר ובוויצו חיפה. תצוגות הגמר המושקעות של שתי המחלקות סיפקו ממתקים ויזואליים, כשפים אופנתיים וניסיון — לפעמים נואש — ללכוד את עיני הקהל ולזכות בדקות התהילה בבליל הסגנוני והצבעוני ששטף את שני המסלולים. אחרי שני ערבים כאלה, ו־60 קולקציות, נשארת השאלה מי ימשיך הלאה וירכיב את נבחרת מעצבי האופנה של ישראל (או יעקור וימשיך לעשות אופנה מעבר לים), ועוד יותר דחופה היא השאלה: מה נעשה עם כל כך הרבה מעצבים בעידן שבו תעשיית האופנה נמצאת במשבר, התחרות עם הרשתות הגדולות הרסנית מתמיד, והדרך לחינוך הקהל המקומי להשקיע בעיצוב ייחודי, אלטרנטיבי לאופנה המהירה ששוטפת את הרחוב הישראלי, ארוכה מתמיד.

     

    ביקור בשתי התצוגות גם העלה נושאים בוערים שמעסיקים את הסטודנטים: החיפוש האתני אחר מקורות השראה, לפעמים מתוך מסע פנימי ומשפחתי ולפעמים מתוך סקרנות (שלא תמיד צלחה את המנייריזם הטרנדי של עיסוק באופן שטוח בתרבויות לא מערביות), אמנות ועבודת ידיים מול טכנולוגיה, השפעות של אופנת הספורט על המחויט, גבריות חדשה ושאלות עם מדים בעידן של חופש מאוים. חלק מהשאלות הללו זכו למענה מורכב ומעניין, וחלק נשארו על המסלול כעיסוק שטחי, מרפרף ולא מגובש שנועד להלעיט את העיניים בגודש עיצובי במקום באלטרנטיבה מנומקת ואופנתית.

     

    ויצו

    מצד אחד, זו לא הייתה שנה טובה במיוחד למחזור של ויצו חיפה, אבל באותה הנשימה זו הייתה שנה שבה רוב הקולקציות עמדו בסטנדרטים מינימליים של איכות התפירה והמראה הכללי. כמעט לא הייתה אף קולקציה שנראתה שלמה ומגובשת, ואפקט ה"וואו" שאפשר היה לדוג בשנים קודמות נאלם השנה ממרבית הקולקציות. בנוסף, נדמה שמרבית הסטודנטים בחיפה מעצבים קולקציות ליטרליות מדי, שבהן הבגדים בעצמם מתאמצים להמשיך ולהסביר את הכותרת: עודף של מילים מודפסות, אקססוריז מפורשים מדי וניסיון להפוך את הבגדים לתלבושות, יותר מאשר הצהרה אופנתית.

     

    אלה הן הקולקציות הטובות במחזור:

    מור בארי, כמו הרבה סטודנטים בוויצו ובשנקר, התעסקה בנוודים ובמדי עבודה ויצרה קולקציה צבעונית ויפה שמזכירה בגדי עבודה חדשים, גוונים זוהרים וחיבור יפה ולא מאולץ לאפריקה.

     

     

    רחל כץ ויצו חיפה
    רחל כץ ויצו חיפה

     

    בר אביב יצרה קולקציה אתנית בהשראה תאילנדית שגם אם לא התממשה לקולקציה מגובשת ועמוקה הצליחה לייצר מעילי קימונו עם דפוסי פלוק יפהפיים. מאיה גטניו עסקה באחד הנושאים הבוערים במחלקות לעיצוב אופנה — המאבק בין מלאכת הכפיים לטכנולוגיה — ועיצבה כמה מערכות לבוש מוצלחות כמו חצאית המורכבת מחתיכות פלסטיק מודפסות. אחת הקולקציות הטובות שייכת לאנסטסיה פוקלונסקי, עם ניסיון להגדיר נשיות בעידן הנוכחי תוך שימוש יפהפה בתרבות הפופ, בגזרות חדשות ובסריגות ידניות מוצלחות במיוחד. שחר שטיינר הייתה זו שפיצחה את הקולקציה הגברית המגובשת ביותר במחלקה, עם השראות מאמנים שהתוו את ההקשר הוויזואלי היפהפה והמאוזן ואת ההשפעה הגרפית והארכיטקטונית של הבגדים. לצידה אפשר לציין את אורפז רוטנברג שהפליאה ליצור קולקציית ג'ינס בוגרת עם אביזרים שעשתה בעבודת נגרות(!) ושהצליחו להאפיל על שאר הקולקציות. נושא אחר שהעסיק כמה סטודנטים — נשים לוחמות — זכה לטיפול יפהפה בסריגות של רחל כץ שעיצבה קולקציה בעזרת מיתרי צניחה וחומרים סינטטיים.

     

    שנקר

    אין ספק ששנקר עדיין נמצא בראש המצעד של מחלקות האופנה בישראל, עם קולקציות מגובשות ולכידות, ידע טכני וגימורים טובים במיוחד, ובעיקר יש שם ניסיון אמיץ לספק הצצה קטנה לעתיד. אלה קולציות שכשהן טובות הן לא רק מסוג ה"מה קורה עכשיו" בעולם האופנה, אלא מה יקרה מחר. במובן הזה כדאי לציין שחלק ניכר מהקולקציות נשארו בכאן ועכשיו: יותר מדי השפעות של מותגים מוכרים בינלאומיים (וטמנטס, אוף־ווייט למשל), יותר מדי עומס סגנוני ורצון להמם באופן מנייריסטי, ויותר מדי השפעות אתניות שנראו מאולצות והושאלו רק כדי ליצור עניין ויזואלי בלי העומק והמורכבות הנכונים.

     

     

    דניאל קוצ'יק, שנקר | צילום: תום מרשק
    דניאל קוצ'יק, שנקר | צילום: תום מרשק

     

    ועוד משהו: כותרות הקולקציה היו מביכות ברובן, והן סיפקו הסבר מילולי וסתמי לבגדים בלי להוסיף מטען וסקרנות שהיו יכולים להעשיר את הפרשנות להן. למרות הרמה הגבוהה, זו היתה שנה חלשה יחסית, עם מעט קולקציות שנישאו מעל השאר ומעט מטען שאפשר היה לחזור איתו הביתה.

     

    אלה הן הקולקציות הטובות במחזור:

    כמו כמה סטודנטים אחרים שהתעסקו השנה במדים, הפליאה אור איידלמן לגבש קולקציה שקטה ובוגרת שנשענה על גווני הבז' (הידד! אחת הקולקציות הלא צבעוניות שדווקא בגלל המונוכרומטיות שלה בלטו לטובה), עם חיתוכים ידניים של דימויים טרופיים ורקמות חרוזים שהצליחו להראות את כוחו האמיתי של האיפוק.

     

     

    דניאל בירי יצר קולקציה גברית שהייתה ממתק אמיתי: שילוב של אופנת רחוב, צבעוניות מעולם הכדורגל וסטייל עכשווי (לעיתים מדי).

     

    דניאל קוצ'יק יצרה קולקציית נשים בהשראת ההוט קוטור והצליחה לשלב חומרים לא שגרתיים בגזרות מחויטות יפות.

     

    הקולקציה של עדן אידלסון עסקה בנשים לוחמות עם שילובים של בדים ספורטיביים וצמרים.

     

    הדס כהן, שנקר
    הדס כהן, שנקר

     

    ירדן לוי הפליאה לשרטט גבריות חדשה עם שילובים פופיים של לוגואים וגרפיקות לצד גזרות גבריות חדשות ונועזות.

     

    הקולקציה היפהפייה של בגדי הנשים של יאן חודורוביץ' משלבת חייטות מערבית עם סגנון מזרח־תיכוני.

     

    הקולקציה של עדן אשריאן מגדירה מחדש את "אזור הנוחות", עם פריטי אוברסייז ושימוש בשמיכות. הדס כהן הצליחה לעצב קולקציה גברית שהייתה פרשנות חדשה ללורנס איש ערב, וכמוה גם מורן צור עם קולקציה גברית בטוחה ושקטה. תמר נתנאלי יצרה קולציה מחויטת ומאופקת ששווה להעיף בה מבט נוסף, וכוחה היה בהיעדר המניירות שסחפו את המחלקה. ואילו אמיר שביט חזר למדים הצבאיים ופירק אותם בקולקציה שהייתה אחת הפוליטיות והמסקרנות של המחזור.

     


    פרסום ראשון: 08.07.17 , 20:42
    yed660100