yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: אלעד גרשגורן
    המוסף לשבת • 13.07.2017
    חובלים ושרץ בידם
    שלושה בכירים לשעבר בחיל הים מככבים בפרשה 3000 אבריאל בר–יוסף ניצל את אמונו של השר שטייניץ כדי להתקדם בתפקידים הרגישים ביותר, ועל הדרך גם לקדם את האינטרסים הכלכליים של עצמו מיקי גנור היה אמור להרוויח מיליונים בזכות קשריו עם האנשים הקרובים ביותר לראש הממשלה וכשמפקד החיל לשעבר, אליעזר מרום (צ'ייני), דרש להחליף את הנציג הישראלי של חברת הצוללות הגרמנית, אף אחד לא שאל שאלות כך, לפי החשד, הם השתלטו על מוקדי קבלת ההחלטות מאחורי גבו של שר הביטחון שיטת השתולים נחשפת
    אלכס פישמן

    המסרון ששלח בכיר מאוד במועצה לביטחון לאומי לקבוצה לא גדולה של בכירי המל"ל בעבר ובהווה נפתח במילים: "ביבי התחרפן לחלוטין". לכל הנמענים היה ברור למה הוא מתכוון. באותו בוקר, 24 בפברואר 2016, הודיע ראש הממשלה נתניהו על מינויו של תת־אלוף (מיל') אבריאל בר־יוסף לראש המל"ל במקומו של יוסי כהן, שמונה לראש המוסד. לציבור הרחב זה נשמע כמו מינוי טבעי: בר־יוסף, שהיה המשנה לראש המל"ל במשך חמש שנים, עד יולי 2015, נקרא בחזרה לדגל כי נתניהו לא מצא מועמד מתאים שיסכים לקחת על עצמו את התפקיד. אבל במערכת הביטחון ובמל"ל הרגישו שראש הממשלה, במילים עדינות, פשוט מטיל את מימיו על כולם — ובפרהסיה.

     

    כשנתניהו נענה להמלצת מקורבים לו ומינה את אבריאל לתפקיד בניגוד לחוות דעתם של אנשי המקצוע, בהם ראשי המל"ל בעבר, הוא הפיל את קוביית הדומינו הראשונה שתוביל לפתיחת המדמנה הקרויה פרשת הצוללות ואוניות המגן. בין הממליצים היו השר יובל שטייניץ וראש הסגל דאז דוד שרן, שבהיעדר מועמדים אחרים ראו באבריאל בר־יוסף אדם ראוי למלא את התפקיד הרגיש.

     

    בפרשייה הזו נחשפת במלוא עוצמתה שיטת ה"שתולים": איך נבנים מוקדי כוח אינטרסנטיים המושתלים בתפקידי מפתח וסביב ראש הממשלה, ואיך מפעילים אותם "שתולים" מעגלי לחצים בתוך המערכת השלטונית בניסיון לאלץ אותה לקבל החלטות מוטות אינטרסים. לא כל השתולים מושחתים. חלקם מונעים על ידי אידיאולוגיה ואג'נדה. אבל שתולים — מטבע בריאתם — יודעים לעקוף או לתמרן את מנגנוני האיזון והבקרה של הביורוקרטיה השלטונית כדי להשיג את מטרתם.

     

    התגובות להחלטת ראש הממשלה למנות את בר־יוסף לא איחרו לבוא. אזרח שאבריאל בר־יוסף סיכל את מינויו לנציגו של מיליונר גרמני בארץ וגרם לו בכך נזק כלכלי פנה לתנועת אומ"ץ, והצביע על שורה של מעשים לא כשרים לכאורה שביצע בר־יוסף. תנועת אומ"ץ שלחה את התלונה ליועץ המשפטי לממשלה, למבקר המדינה ולנציב שירות המדינה. ככל הידוע, איש מהם לא הגיב. בסוף מארס 2016 אמורה הייתה ועדת טירקל לבחינת טוהר המידות להתכנס ולאשר את המינוי לראש המל"ל, אבל שומרי הסף שותקים. אנשי אומ"ץ לא ויתרו ופנו ישירות ליועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה, עו"ד שלומית ברנע־פרגו. רק היא, אחרי התלבטות, נענתה לאתגר ופתחה את תיבת הפנדורה. ראש הממשלה דחה את הצגת המינוי בישיבת הממשלה, ובסוף מארס החלה בדיקה משטרתית מהוססת. המתלונן — דמות מוכרת בפרוזדורי הכנסת מתוקף עיסוקו — החל לקבל "שיחות הבהרה" מכל מיני אישים פוליטיים, שאצל חלקם הוא גם מוצא את פרנסתו, שמסבירים: "לא כדאי לך". גם ראשי אומ"ץ קיבלו שיחות "מעניינות" מאלופים במילואים בסגנון: לא כדאי, האיש בסדר, סתם נטפלים אליו וכו'.

     

    אבריאל בר יוסף
    אבריאל בר יוסף

     

     

    התלונות נגד אבריאל התמקדו, בשלב הזה, בשורה של נושאים, כולל חשדות להתנהגות לא ראויה ברמה האישית במהלך שירותו כמשנה לראש המל"ל. אבל במוקד התלונות עמד הקשר בינו לבין איש העסקים הגרמני מייקל הרצוג, העוסק בתחום הספנות, שהיו לו אינטרסים בהקמת מפעל צף לדחיסת גז נוזלי ממאגר תמר (אגב, אותו הרצוג יושב היום בכלא בגרמניה בגין מרמה והונאה). על פי החשד, קיבל בר־יוסף טובות הנאה מאיש העסקים הגרמני שעה שכיהן כנציג המועצה לביטחון לאומי בוועדת צמח — הוועדה הבין־משרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל, ובתמורה פעל לקדם את הקמת מתקן הגז הנוזלי. בתחקיר שפורסם במוסף זה נחשף, בין השאר, כי בר־יוסף אירגן להרצוג פגישות עם שר האנרגיה והמים באותה תקופה, עוזי לנדאו, ועם שר האוצר דאז, שטייניץ. במכתב של תנועת אומ"ץ נטען כי בר־יוסף תידרך מראש את מייקל הרצוג ואת נציגו בישראל, תת־אלוף (מיל') שי ברוש, והדליף להם מתוך דיוני הוועדה. אנשי אומ"ץ ציינו במכתבם כי ה"פטרון" של בר־יוסף הוא השר שטייניץ, והמליצו לבדוק הן את קשריו של בר־יוסף עם המיליונר הגרמני והן את קשריו התמוהים, כהגדרתם, עם שטייניץ.

     

    בניגוד למה שחושבים באומ"ץ, הקשרים בין שטייניץ לבר־יוסף אינם תמוהים כלל וכלל. הם פשוט חברים בחבורה הכוללת בין השאר את דוד שרן, את מיקי גנור — אותו הביא אבריאל לחבורה, ואת צ'ייני, האלוף (מיל') אלי מרום, שצורף אליה בהמשך. מעבר לחברות, יש להם עוד מכנה משותף: חלקם בוגרי חיל הים או קשורים לפיקוד של חיל הים. גם ברוש, שהוא ידיד קרוב של בר־יוסף, הוא יוצא חיל הים, ושימש בין השאר כמפקד שייטת 13.

     

    ב־2003, כשהתמנה שטייניץ ליו"ר ועדת החוץ והביטחון, הוא הביא איתו את בר־יוסף, בעברו תת־אלוף בחיל הים, ומינה אותו למזכיר הוועדה. שטייניץ, כיו"ר הוועדה, ביקש לשכנע את המערכת להפוך את חיל הים לזרוע אסטרטגית בסדר גודל של חיל האוויר. אפשר להניח כי גם חבריו מחיל הים השפיעו על תפיסת עולמו. לשטייניץ לא היה מושג כי כמה מהחברים הללו ינצלו לטובתם את הידע שצברו בנשא הרכש הימי־הביטחוני וכמה מהם, כך על פי החשדות, פשוט השתמשו בו וטיפסו על גבו. בר־יוסף נשתל בוועדת החוץ והביטחון, וכשהתמנה שטייניץ לשר האוצר ב־2009, גם בר־יוסף עלה כיתה והתמנה למשנה לראש המל"ל, פרופ' עוזי ארד, אם כי בסביבתו של שטייניץ לא זוכרים אם אכן המליץ עליו לתפקיד. אהבה גדולה, יש לומר, לא שררה בין בר־יוסף לארד.

     

    שטייניץ, חשוב לציין, נחשב לאדם ישר ואינו חשוד במעורבות כלשהי בפרשה, וכך גם דוד שרן.

     

    מיקי גנור
    מיקי גנור

     

     

    כהן לא התחנן

     

    באותה עת החלו הדיונים על רכש הצוללות הנוספות לחיל הים. מתוקף השכלתו כמהנדס אוניות קיבל בר־יוסף את תיק עסקת הצוללות מטעם המל"ל, והוא ליווה אותה במשך שנתיים־שלוש עד לחתימה על ההסכמים. בר־יוסף היה על קו ישראל־גרמניה, רקם קשרים עם גורמים עסקיים גרמניים שבמרכזם חברת "טיסנקרופ", והפך להיות מאוד דומיננטי בעסקת הצוללות. הקשרים האישיים הללו ישרתו אותו בהמשך, כשעסקת ספינות ההגנה על אסדות הגז תקרום עור וגידים.

     

    במשרד הביטחון לא היו מספיק ערניים לתפקיד המפתח של בר־יוסף בקשר עם החברה הגרמנית. הם גילו זאת רק כאשר מנכ"ל המשרד דאז, אלוף (מיל') אודי שני, הגיע למספנות הגרמניות כדי לסגור נושא כלשהו ונוכח לדעת, יותר מפעם אחת, שהנושא כבר סוכם על ידי בר־יוסף.

     

    ב־2009 פתח שטייניץ דלת לעוד חבר בקבוצה: דוד שרן, שהתמנה לראש מטה שר האוצר. באותה שנה הצטרף לחבורה גם איש העסקים מיקי גנור, ששירת עם כמה מחבריה בחיל הים.

     

    עורך דין דוד שמרון
    עורך דין דוד שמרון

     

     

    כאן מתרחש עוד מהלך דרמטי. מפקד חיל הים דאז, אלוף אלי מרום (צ'ייני), דרש את החלפתו של שייקה ברקת, נציג "טיסנקרופ" המייצרת את הצוללות ואת ספינות השטח, במיקי גנור. מה למפקד חיל הים ולסוכן של מספנה גרמנית בארץ? זה אחד הדברים שהמשטרה בודקת עכשיו. אבל ב־2009 אף אחד לא שאל שאלות. כל העסקאות היו חשאיות, ומי יעז לערער על השיקולים הביטחוניים הסודיים של אלוף בצה"ל?

     

    במארס 2011 מונה אלוף (מיל') יעקב עמידרור לראש המל"ל, וקיבל את בר־יוסף כמשנה שלו. לעמידרור לא היה מושג על קשריו של בר־יוסף עם גנור, עם טינסנקרופ או עם המיליונר הגרמני הרצוג. אבל בלי שום קשר לכך, לא הוא ולא יוסי כהן שבא אחריו לא התלהבו מהמשנה שלהם. ביולי 2015, כשסיים בר־יוסף שש שנים בתפקיד המשנה לראש המל"ל — כהן לא ממש התחנן בפניו שיאריך את הקדנציה.

     

    עם כניסתו לתפקיד פסל את עצמו עמידרור מעיסוק בנושא הגז, שכן בעבר שימש כיועץ של חברת נובל אנרג'י. זה השלב שבו מצא עצמו בר־יוסף מכהן כנציג המל"ל בוועדת צמח, העוסקת במשק הגז. ממש במקרה, באותה תקופה, הוא גם טייל ובילה על חשבונו של המיליונר הרצוג — שיש לו אינטרסים בהפקת הגז הישראלי. איש אשכולות המטפל בעת ובעונה אחת הן בנושא הצוללות לחיל הים והן בנושא הגז. מבחינת שטייניץ ונתניהו, לא יכול להיות להם נציג נוח יותר בוועדה העוסקת בגז.

     

    וכך, שעה שמיקי גנור — איש החבורה — כבר עשה עסקים מטעם "טיסנקרופ", ישב בר־יוסף מטעם המל"ל וכתב את חוות הדעת בתחום הימי. ולפתע נולד הצורך בעוד שלוש צוללות — מה שיגדיל את היקף הצי לתשע צוללות. ופתאום צץ יש מאין הצורך בשתי ספינות נגד צוללות. המועצה לביטחון לאומי מתעלמת מתוכנית העבודה הרב־שנתית של צה"ל, הבנויה על עבודת מטה בשיתוף חיל הים, וראש הממשלה קונה בשתי ידיים את חוות הדעת שהיא מגישה. אלמלא שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, שנכנס עם ראש הממשלה לעימות חזיתי, ההמלצות הללו היו מגיעות לשולחנה של הקנצלרית אנגלה מרקל.

     

    לא רק פלילי, גם ביטחוני

     

    בפברואר 2016 (ממש במקרה, באותו חודש שבו מינה את בר־יוסף לראש המל"ל) יצא ראש הממשלה לגרמניה כדי לחתום על מזכר הבנות עם הקנצלרית על תוספת של עוד שלוש צוללות ושתי ספינות נגד צוללות. שר הביטחון ידע על כך במקרה. המשנה לראש המל"ל, יעקב נגל, הבין את הבעייתיות שבעקיפת מערכת הביטחון, ועידכן את שר הביטחון ברגע האחרון.

     

    מעגל השתולים העצים את כוחו. גנור חיבר את השתולים מחבורת יוצאי חיל הים לחבורת שתולים הרבה יותר חשובה ומשמעותית, שבלעדיה יהיה קשה להוציא לפועל את האג'נדות האסטרטגיות העסקיות של החבורה: אנשי סודו של ראש הממשלה, ובראשם משרד עורכי הדין מולכו־שמרון. לאיש מהם אין תפקיד רשמי, אבל שמותיהם של דוד שמרון ושל יצחק מולכו מרחפים מעל כל העיסוקים הפרסונליים והמדיניים־פוליטיים של נתניהו. משרד מולכו־שמרון מעורב בעסקאות שיש להן גם ריח מדיני, כמו עסקות הגז עם מצרים ועסקאות עם מדינות המפרץ ועם הפלסטינים בנושאי תקשורת, נדל"ן ונשק. השמות הללו מופיעים גם בכל התיקים הנבדקים עתה סביב ראש הממשלה, ואפשר להניח שיופיעו בעתיד גם בתיק המתבשל בנושא הגז. בתיק 1000 עוסק המשרד בתרומות של העבריין הצרפתי ארנו מימרן ומייצג את אנשיו. בתיק 2000 מייעץ שמרון לנתניהו איך לנהל מו"מ עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון מוזס, והוא גם זה שממליץ להקליט את השיחות. בתיק 3000 — הספינות והצוללות — הקשר של שמרון לסוכן גנור ולניסיון להפריט את מספנת חיל הים גלוי לעין. כשעו"ד שמרון התקשר ב־2016 לברר אצל היועץ המשפטי של משרד הביטחון, עו"ד אחז בן־ארי, לגבי המכרז הבינלאומי לבניית ספינות המשמר, בן־ארי הניח מן הסתם שהוא פונה גם בשם ראש הממשלה. גנור שכר את שירותיו של שמרון לעסקאות שעושה "טיסנקרופ" בארץ, וחיבר למעשה את חבורת השתולים סביב ראש הממשלה עם אותה חבורה של יוצאי חיל הים. מדובר בצירוף בעייתי שמסוגל לחדור את שרשרת הבלמים בעסקאות ענק של מערכת הביטחון בתחום הימי, ולא רק בו.

     

    ולא רק שמרון, אלא גם שותפו הבכיר למשרד. אתמול פורסם שכאשר ראש המטה המדיני־ביטחוני לשעבר במשרד הביטחון, עמוס גלעד, נשלח על ידי השר דאז משה (בוגי) יעלון לברר עם היועץ של הקנצלרית מרקל לבדוק מדוע חתמו הגרמנים על עסקה למכירת צוללות וספינות נגד צוללות למצרים, הראה לו הבכיר הגרמני מסמך לפיו ממשלת ישראל אינה מתנגדת לעסקה. את המגעים מטעם המל"ל ניהל מולכו מאחורי גבו של שר הביטחון יעלון וללא ידיעתו, ועל המסמך שהציגו הגרמנים חתום אבריאל בר־יוסף בשם המועצה לביטחון לאומי. לכך, בין השאר, התכוונו יעלון, אהוד ברק וח"כ יאיר לפיד כשדיברו על ההשלכות הביטחוניות של הפרשה.

     

    מה התחולל שם, במשולש גנור־שמרון־בר־יוסף (שכבר פרש לחיים פרטיים), שהצמיח את אותה דרישה מופרזת לעוד צוללות ולעוד ספינות, דרישה שעקפה את כל המערכות ואמורה הייתה להכניס הון עתק למתווכים ולסוכנים? ואיך נולד רעיון ההפרטה של מספנות חיל הים מעל לראשה של מערכת הביטחון, שאמור היה להפוך קבוצת משקיעים — בשיתוף מספנות "טיסנקרופ" — למונופול? את כל זה תחקור עכשיו המשטרה.

     

    אגב, כבר ב־2013, כשהחלו הדיונים על רכש ספינות המגן לאסדות הגז, הריחו במנהל ההרכשה במשרד הביטחון שמשהו כאן לא כשר. הדרישות המשתנות והשינויים התכופים במרכיבים העסקיים של החוזה, תוך מעורבותם של המל"ל ושל הסוכן גנור, הדליקו נורות אדומות של חשד לשחיתות. אבל משרד הביטחון לא נקט שום צעד כדי לבלום את התהליך ולבחון אותו מחדש. נוהלי העבודה מול הסוכן גנור לא השתנו. למעשה, עד שחברת "טיסנקרופ" ניתקה את הקשר איתו בשנה שעברה, הוא המשיך לבוא ולצאת בשערי משרד הביטחון ללא מגבלה.

     

    עד היום לא שונה הנוהל: כל אדם שהופך להיות סוכן של חברה כזו אחרת — בעיקר אנשי צבא בכירים לשעבר — עושה כרצונו. משרד הביטחון לא מתעניין באיש, בקשרים שלו או בעמלות שהוא מקבל. זאת למרות שברור שגובה העמלה לסוכן גלום במחיר המוצר שקונה המשרד.

     

    כל החלטה על רכש משמעותי של אמצעי לחימה עוברת לפחות שש שכבות של גורמים ממשלתיים. במקרה של כלי שיט זה מתחיל בחיל הים, נמשך במטכ"ל ואצל הרמטכ"ל, עובר למשרד הביטחון, למועצה לביטחון לאומי, לוועדת החוץ והביטחון, ומחייב את מעורבותו של הקבינט, שראש הממשלה עומד בראשו. בעסקת הצוללות מעורבים גם גורמים נוספים. כל אחת מהשכבות הללו אמורה לדאוג לכך שהתוצאה תהיה מאוזנת ותואמת לצרכים. מחוץ למערכות רוחשים גורמים עסקיים, גורמי תיווך, ממשלות ועוד. מול כל אלה פועלים מנגנוני הבקרה שאמורים לנטרל אותם. אלא ששם, בתוך המנגנונים, יושבים "השתולים" כמו תולעת שמכרסמת מבפנים ושוברת את האיזונים.

     

    החברה של שרה

     

    בינואר 2016, כשהתמנה יוסי כהן לראש המוסד, חיפש לו ראש הממשלה מחליף ראוי במל"ל ופנה לכמה אישים מרכזיים במערכת הביטחון, בהם מפקד חיל האוויר לשעבר, האלוף עידו נחושתן. כולם סירבו ושוב צץ שמו של אבריאל בר־יוסף, המשנה שפרש חצי שנה קודם לכן. התפקיד לא הוצע לתת־אלוף (מיל') יעקב נגל, שהיה אז המשנה לראש המל"ל, והוא הודיע על כוונתו לפרוש. נגל עבד בזמנו תחת בר־יוסף, וכנראה לא נשאר עם טעם של עוד. ביולי, כשנפתחה חקירה נגד בר־יוסף והוא הסיר את מועמדותו, ביקש נתניהו מנגל לקחת את התפקיד. הפעם נגל סירב. הוא כבר היה נעול על  תפקיד בטכניון.

     

    אז מה בעצם עמד מאחרי ההחלטה של נתניהו להחזיר בכל זאת את בר־יוסף למל"ל? הממליצים — השר שטייניץ ודוד שרן — שמחו בוודאי לראות עוד חבר בחבורה נשתל ליד אוזנו של ראש הממשלה. כנראה שגם עו"ד שמרון, אם אכן נשאל, המליץ עליו בחום. וגם עניין משפחתי קטן מסתתר שם. מתברר שרעייתו של אבריאל בר־יוסף, עליזה, היא ידידה של שרה נתניהו, מה שבוודאי לא מזיק. אבריאל היה אמור להביא לתפקיד את הידע שלו בנושא חיל הים ובנושא הגז. בדיוק מה ששטייניץ ונתניהו נזקקו לו בתחילת 2016.

     

    ההתנהלות סביב מינויו של בר־יוסף נתנה עוד מכת מוות ליוקרתה ולחשיבותה של המועצה לביטחון לאומי. חבל על האיש הטוב מ' מהשב"כ, שהולך עכשיו לעמוד בראשו של הגוף החולה הזה.

     

    ועוד שאלה בשולי הפרשייה הזו: מה הקריטריונים למינוי ראש מל"ל? עד הסיפור של בר־יוסף, כל ראשי המל"ל היו אישים שביצעו תפקידים מרכזיים במערכת הביטחון. חוק המל"ל שכח להגדיר במדויק מהם הכישורים והניסיון הנדרשים מן האיש העומד בראשו. ברור לחלוטין שהוא משרת את ראש ממשלה והקבינט, כך שלא יכול להתמנות ראש מל"ל שאינו מקובל על ראש הממשלה והקבינט. אבל מעבר לזה אין שום דרישה אחרת, למעט תעודת זהות ישראלית. לכן, כל עוד לא פורסמו ברבים החשדות כלפיו — לא היה נימוק חוקי להתנגד למינויו של בר־יוסף. נתניהו ביקש לעצמו נאמן שלא יפריע, שיביא לו תועלת, ולא טרח לבדוק את עברו של בר־יוסף. אז מה אם בתלונה של אומ"ץ נטען כי בסוף 2011 הגיע בר־יוסף — אז המשנה לראש מל"ל — עם רעייתו לברלין והתארח במלון היוקרה "אדלון" על חשבון המיליונר הגרמני מייקל הרצוג? ספק אם ראש הממשלה היה מתרגש מסיפור כזה. אחרי כל מה שנאמר בתיק 1000, המתנות שקיבל בר־יוסף הן מבחינתו זוטי זוטות. 

     

    בנובמבר 2016 נחקר בר־יוסף בחשד לקבלת שוחד ונשלח למעצר בית של חמישה ימים. בדצמבר עיקלה המשטרה את הווילה שבה הוא מתגורר. מרגע שנבלמה מועמדותו של בר־יוסף והמשטרה החלה לנבור במעשיו, החל לזרום גם לתקשורת מידע על בר־יוסף, על גנור ועל עסקאות הנשק של חיל הים. בנובמבר 2016, במקביל למעצרו של בר־יוסף לחקירה, פירסם העיתונאי רביב דרוקר את החשד להטיית מכרזים הקשורים לרכש שלוש הצוללות וספינות ההגנה מחברת "טיסנקרופ" הגרמנית. כאן עלה גם נושא השוחד וניגוד העניינים שבהם מעורבים על פי החשד עו"ד שמרון, האלוף (מיל') מרום ואיש העסקים גנור. ב־27 בפברואר 2017 הפכה הבדיקה לחקירה פלילית, והשבוע החל הפרק הפומבי של החקירה. כמה מגיבורי הפרשייה זומנו לחקירה, בהם גם חברה של שרה נתניהו. ומאחורי החשדות הפליליים החמורים עומדת השאלה הגדולה: איזה נזק גרמה "שיטת השתולים" לביטחון מדינת ישראל? מלשכת השר שטייניץ נמסר בתגובה: "השר שטייניץ התרשם לאורך השנים מאבריאל בר־יוסף כאדם מקצועי, ענייני וישר, ולכן הופתע מאוד עם פרסומם של החשדות נגדו".

     

    פרקליטו של אבריאל בר־יוסף, עו"ד ז'ק חן, מסר בתגובה: "מכיוון שמדובר בחקירה שמתנהלת, לא נוכל להתייחס אליה ולטענות העולות בכתבה. די אם נאמר בשלב זה כי אבריאל בר־יוסף דוחה בתוקף את הטענות, משיב לכל שאלות החוקרים ומעמיד אותם על מצב הדברים האמיתי. העובדה שידינו קשורות ואיננו יכולים להשיב לפרטים העובדתיים כביכול המופיעים בכתבה, אינה מרמזת שיש בהם ממש. ההפך הוא הנכון: הפרטים שהועברו לתגובתנו אינם נכונים. אנו סבורים כי יש להתאזר בסבלנות עד לסיום החקירה ופרסום ממצאיה. כך ההיגיון מחייב וכך גם מחייבת ההגינות המינימלית".

     

    fishmanalex1@gmail.com

     

     


    פרסום ראשון: 13.07.17 , 18:52
    yed660100