"זהו יום שחור, אבל זה רצון האל ונקבל את הגזירה בקומה זקופה". במילים אלו, שכורכות יחד את האובדן וההשלמה, סיכם זיאד דגש, ראש מועצת הכפר מראר, את האסון הכפול שידעה העדה הדרוזית, ששניים מבניה נרצחו ביום שישי בבוקר בפיגוע בהר הבית בירושלים.
אלפים מבני העדה ליוו למנוחות את רס"מ האיל סתאוי (30) ממראר ואת רס"ם כמיל שנאן (22) מחורפיש. סתאוי היה הראשון שנטמן. סתאוי, ששירת בסדיר במשמר הגבול והתגייס לפני חמש שנים לקבע כשוטר סיור ביחידת הר הבית, הותיר אחריו אישה, ארין, תינוק בן שלושה שבועות, הורים ושלושה אחים.
תמונות וסרטונים שהועלו לרשתות החברתיות הציגו בחור צעיר מלא שמחת חיים. בתמונה אחת הוא נראה חובק בזרועותיו את הבן שנולד לו לפני שלושה שבועות, ואשר קיבל את השם ראמוס — כשמו של הכדורגלן הספרדי שהאיל כה העריץ. בתצלום נוסף רעייתו של האיל, ארין, אוחזת בתינוק רגע לאחר צאת לאוויר העולם והאיל — לצידה, גאה ושופע חיוכים. "איבדתי את נשמתי, איבדתי חלק ממני, הבן שלנו לא הספיק להכיר את אביו ולא יכיר אותו לעולם", אמרה האלמנה לקרוב משפחה.
בהלווייתו של סתאוי השתתפו השרים גלעד ארדן, נפתלי בנט ואיוב קרא, חברי הכנסת עמיר פרץ ויצחק הרצוג, יו"ר העבודה אבי גבאי ועוד. מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך ספד לו. "היום לא היית צריך להיות במשמרת בהר הבית, אבל החלפת חבר. כזה היית, מתנדב לכל משימה", אמר אלשיך. "שירתת במקום הרגיש ביותר בעולם, כדי לשמור על חופש הפולחן. שם החליטו בני עוולה לסכל את הזכות הזו".
שעות ספורות לאחר שהסתיימה ההלוויה הושלך רימון הלם לעבר מסגד בכפר, שרוב תושביו דרוזים ומיעוטם מוסלמים ונוצרים. התושבים מתפללים שהמתיחות בין העדות, שהוצתה לא פעם על רקע ההתגייסות לצה"ל של הצעירים הדרוזים, לא תחזור על עצמה.
"מה שכואב יותר מכל הוא שהמחבלים נושאי תעודות זהות ישראליות", אמר עזאם עזאם (55), קרוב משפחה של סתאוי. "אין לי ספק ששלושת המחבלים הנתעבים האלה תודרכו וכוונו, ויש לחקור מי עומד מאחוריהם. צריך לגרש את משפחות המחבלים ולא להסתפק בהריסת בתים".
"באביב חייו"
מכפר מראר נסעו המשתתפים צפונה, לחורפיש, כדי ללוות את כמיל שנאן למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בכפרו. רק ביום רביעי לפני עשרה ימים תועד כמיל על ידי סטודנט בקורס למורי דרך, במסגרת טיול בהר הבית, לא הרחק מהמקום שבו נרצח — כשהוא יושב ומחייך בכניסה לחנות בעיר העתיקה, ולצידו ילד מקומי משחק בכדור.
כמיל, בנו של חבר הכנסת לשעבר שכיב שנאן (העבודה), התגייס למשטרה לפני שבעה חודשים. הוא הותיר הורים, אח ושלוש אחיות. בעוד חודשיים היה אמור להתארס עם ווסן, צעירה מדליית אל־כרמל. שבוע לפני שנרצח, נסע איתה לצריפין כדי להביא את מכוניתו החדשה.
"תמיד הבטחת לי שלא תעזוב אותי לבד בעולם המחריד הזה. כואב לי, קשה לי להאמין שלא אראה אותך יותר חוץ מאשר בחלומותיי, לב טהור שלי", כתבה הארוסה בפייסבוק. "החיוך שלך מסביר הכל. לימדת אותי מהי אהבת אמת. חוויתי איתך את מה שלא חוויתי ולא אחווה עם אף בן אדם בעולם".
"היית גבר צעיר ומבטיח באביב חייו", אמר השר לביטחון פנים גלעד ארדן, "הותרת אחריך מורשת שתשמש דוגמה ומופת לדור הצעיר בכל רחבי מדינת ישראל. בשמי ובשם ממשלת ישראל אני מבקש להביע תנחומים למשפחה היקרה על מותו של כמיל, גיבור ישראל".
"הם נהרגו למען המדינה שהם אהבו", אמר עלי טריף, דרוזי תושב ג'וליס. "הרוצחים לא ירו בשוטרים מכיוון שהם דרוזים, אלא מכיוון שהם שוטרים המייצגים את מדינת ישראל".
"הלוואי שבני יהיה החלל האחרון"
"אני גאה בבני שמונח כאן בארון שנעטף בדגל המדינה ומייחל שיהיה החלל האחרון", כך ספד שכיב שנאן לבנו כמיל, שנרצח ביום שישי בפיגוע בהר הבית. שנאן האב (57), נשוי ואב לחמישה, שימש חבר בכנסת ה־17 מטעם מפלגת העבודה וכיהן גם בכנסת ה־18 מטעם מפלגת עצמאות. הוא מילא מגוון תפקידים ציבוריים: היה עוזרו של סגן השר במשרד הפנים, סאלח טריף, יועץ לענייני מיעוטים במשרד ראש הממשלה, מנהל משרד הרווחה במחוז הצפון ועוד.
"כל אחד ששולח את בנו לצבא, למשטרה, למשמר הגבול, מקווה שהוא יגן על שלום ולא על מלחמה", אמר שנאן. "די לשפיכות הדמים. צריך לחיות ביחד ולכבד אחד את השני. אנחנו יודעים שגורל האדם, המוות, נקבע ברגע הלידה, ואני אדם מאמין. צריך להישאר חזק למען אשתי והילדים. החיים כבר לא מה שהיו. זה נגמר".
שנאן הוסיף: "כל חיי ניחמתי את אלה שהתאבלו על בניהם. לא תיארתי לעצמי שיבוא יום ואני אנוחם. צריך להמשיך את החיים למען החיים. חונכתי להיות ישראלי ואני ישראלי גאה. נולדנו באזור שיש בו מחיר כבד לשלם — את היקר מכל, את הנשמה של הבן שלך. אני מקווה ששני החללים האלה יהיו האחרונים" | כתב: גואל בנו, צילום: אלעד גרשגורן
