זה קרה ביום חמישי בבוקר. יצאתי לסידורים. יותר מתמיד שמעתי מעוד ועוד עוברי אורח דברים דומים. רודפים את נתניהו, אמרו לי שוב ושוב. תכתוב, תכתוב משהו. תכניס להם.
סהדי במרומים שכתבתי את הדברים. הטענות נכונות. התקשורת רדפה יותר מדי פעמים את נתניהו. היא נהגה בו בחוסר הגינות. היא ניסתה להוריד אותו מהשלטון בדרכים לא תקינות. כתבתי, שוב ושוב, בעד השינויים שביקש להכניס בתקשורת, משום שיש צורך בגיוון ולא בשליטת שום ברנז'ה, לא כזו שאוהבת אותו ולא כזו ששונאת אותו. אני מניח שאלה שפנו אליי היו משוכנעים שגם הפעם אתן להם חיזוקים ברוח הדברים שכתבתי בשנים האחרונות.
אבל לא הפעם. ממש לא. נכון שהיו יותר מדי צעקות "זאב, זאב" כשלא היה שום זאב, אבל עכשיו הזאב כאן. לא אכפת לנו איזה מתנות הוא מקבל ומה המקורבים שלו מכניסים לכיס כל זמן שהוא ראש ממשלה טוב, אמרו לי תומכיו שוב ושוב. אז זהו, שלא הפעם.
הפעם כדאי שיהיה לנו אכפת. ולא, זה לא עניין של שמאל וימין. אפשר להעריך את נתניהו בהרבה מאוד תחומים. אפשר לעצום עין פה ושם כשמדובר בזוטי דברים. גם נהנתנות לא צריכה להוביל להדחת ראש ממשלה. אלא שזה לא הסיפור. נתניהו חצה את נקודת האיזון. נזקיו קוברים את הישגיו.
בדיוק כשם שצריך לבקר את העיוורון של מתנגדי נתניהו, שלעיתים השנאה העבירה אותם על דעתם, כך צריך לבקר, בדיוק באותה חריפות, את העיוורון של חסידיו המושבעים.
האם הם באמת לא מבינים את ההבדל בין הנאות מסיגרים לבין פרשת הצוללות? נכון, נתניהו עצמו לא חשוד וחזקת החפות עומדת לו. כתבתי את המשפט הזה בערך אלף פעמים. אלא שמשהו השתנה.
משום שכאשר האדם המקורב לו ביותר מרוויח מהעסקה, וכאשר נתניהו מקדם את העסקה - אז גם אם לא יוכח שום דבר פלילי, הסירחון עולה לשמיים.
ומשום שכאשר האדם שמינה נתניהו למנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, עוסק בתיאום מהלכים כדי לשרת אינטרסים של מקורבו של לנתניהו, אז הסירחון עולה שוב לשמיים. וזה נמשך ונמשך. וזה על חשבוננו. גם על חשבון תומכיו המושבעים של נתניהו, שטחו עיניהם מראות.
אין צורך בהכללות. לא כל העיתונאים יצאו נגד נתניהו באופן מוגזם, ולא כל מצביעי הליכוד בוחרים בעיוורון. אבל הסקרים שפורסמו בשבועיים האחרונים, מאז שצצים יותר ויותר פרטים, ולמרות הפרטים, מוכיחים שמחלת העיוורון מלקה בנו.
וזה רע לישראל. מפני שכאשר עשרות אחוזים בציבור לא מאמינים לתקשורת - אפשר לחיות עם זה. אבל כאשר עשרות אחוזים מאבדים אמון במערכת המשפט - הבעיה הרבה יותר חמורה. זה לא שחייבים לומר אמן על כל קביעה של מערכת המשפט. היו שם הטיות פוליטיות, וכתבתי עליהן. אלא שהפעם הסיפור הפוך.
בדיוק כשם שבפרשות שונות בעבר התחושה הייתה שמערכת אכיפת החוק מנצלת את כוחה באופן מוגזם (הטלת וטו על מינוי ראובן ריבלין לשר המשפטים, כתב אישום נגד יעקב נאמן ז"ל, ועוד ועוד), הרי שהפעם מתקבל הרושם שאותה מערכת עושה כל מה שאפשר כדי לגונן על נתניהו.
לא מדובר בעניין פוליטי. זה האנשים הקרובים ביותר לנתניהו שמעידים על כך שפרשת הצוללות היא "החמורה ביותר בתולדות ישראל". וזה פרופ' עוזי ארד, לא בדיוק איש שמאל, שטוען כי "קן השחיתות הוא בקצה הפירמידה". אז ייתכן שפרשות נתניהו לא יהפכו לפליליות. אבל שחיתות ציבורית יש שם. הדג מסריח, והסיכוי שהוא לא מסריח מהראש שואף לאפס. √
