פתאום זיהיתי, מהתמונות בסוכת האבלים, שנפגשתי עם ד"ר בשאר חמארנה, קורבן הירי בדירת המאבטח במתחם השגרירות הישראלית. זה קרה לפני שלוש או ארבע שנים במסעדה בירושלים, כשהאורתופד הג'נטלמן הירדני סיפר לי בהתלהבות שהוא סוחב מאחוריו הרבה מאוד גיחות לישראל. איך אתה מצליח לקבל אשרת כניסה? הסתקרנתי, בידיעה שמדובר בתהליך מתיש. אני גר יחד עם הישראלים "באותה שכונה", ענה בחיוך, ואני משכיר להם דירות מיום פתיחת השגרירות.
"אנחנו די מיודדים", התכופף ד"ר בשאר ללחוש, והציע לערוך לי סיור מודרך בעיירת הולדתו מידבא, דרומית לעמאן, שבה נקבר לפני שלושה ימים. באותה פגישה גם הזכרנו ידיד משותף, ד"ר מוסטפה חמארנה, האינטלקטואל וחבר הפרלמנט הירדני. רעייתו האמריקאית ג'ני הייתה העורכת המיתולוגית של ה"ג'ורדן טיימס" עד מותה לפני שנתיים. משפחה מכובדת. מבוססת. שלחתי אתמול מכתב תנחומים. היה קשה למצוא מילים חמות וגם משכנעות.
עכשיו נראה ששני הצדדים החליטו על הפוגה. משרד התובע הכללי בעמאן העביר לירושלים את ממצאי תיק החקירה שלהם, וישראל התחייבה לזרז את הליכי בדיקת האירוע עם המאבטח זיו. עד שלא ימוצו ההליכים, השליחים הישראלים תקועים בירושלים. בעקבות רמזים עבים בתקשורת הישראלית, התבקשה משפחת חמארנה שלא לקבל פיצוי כספי מישראל. יותר חשוב להם, הבנתי אתמול, לקבל התנצלות מראש הממשלה נתניהו. שיאמר רק שתי מילים: "אני מצטער".
עדותו של נהג משאית הרהיטים, שעקבותיו נעלמו מיום ראשון שעבר בלילה, נחשפה אתמול בפעם הראשונה. אם הדברים שאומרת רעייתו, בותיינה אבו־ריש, תואמים את הגרסה שמסר המאבטח זיו לחוקרי משרד הפנים הירדני, הפרשה מסובכת הרבה יותר מהמעט שיכולנו לקרוא ולשמוע. וזו העדות שהתפרסמה אמש בירדן ונפוצה ברחבי העולם הערבי: הנהג מאהר אל־גוניידי, מתעקש – לדברי אשתו – שמדובר בכלל בתיבת מסמרים, לא במברג. לגרסתו, הנער מוחמד עומר גוואוודה הביא ריהוט לחדר השינה בדירת המאבטח, שעבורו שילם המשכיר, ד"ר חמארנה. הרכבת הריהוט התחילה בארבע אחר הצהריים, וכעבור שעתיים התברר שחסרים מסמרים. הנער יצא מהדירה, וכשחזר מהמשאית עם תיבת הכלים, משהו עורר את חשדו של המאבטח. התפתח עימות, הנער דקר, המאבטח נפצע, שלף אקדח וירה. ד"ר חמארנה נפל עם הנער. הנהג נמלט לחדר סמוך, נעל את הדלת והזעיק עזרה. גם המאבטח הזעיק עזרה, וכשהגיעו כוחות החילוץ הירדניים לא מצאו את הישראלי, שנמלט בינתיים לבניין השגרירות.
לא בטוח שזאת עדות מהימנה. אחרי הכל, הנהג עובד אצל בעל מפעל הרהיטים, אבי הנער שנהרג. החוקרים אצלנו מביאים בחשבון גם את שורשי משפחת הנער, בכפר ליד חברון, ועיתוי האירוע, בשיאו של המשבר באל־אקצה. מסע ההלוויה יצא ממחנה הפליטים הפלסטיני הגדול ווחדאת, שבפרברי עמאן. הנהג, אל־גוניידי, הוחזק לתשאול עומק עד סוף השבוע, וכשיצא בחר להסתתר בבית קרובי משפחה, הרחק מזירת האירועים.
התובע הכללי של עמאן מאשים את המאבטח ברצח שני אזרחים ירדנים ובנשיאת נשק ללא רישיון. סעיף האישום הראשון מתעלם מהשתלשלות האירוע, סעיף האישום השני תמוה. מאבטחים ישראלים מקפידים לרשום אצל שלטונות מדינת השירות את סוג כלי הנשק, מספרו ופרטיו האישיים של המחזיק. בתוך הפלונטר בעמאן, צריך לקוות שרישיון האחזקה היה תקף. מצד ירושלים שאלת חסינותו הדיפלומטית של המאבטח – כמחזיק דרכון דיפלומטי – ברורה. עמאן, לעומת זאת, מתעקשת להפריד: או שמשימתו להגן על שליחי ישראל או שהוא דיפלומט לא חמוש, הזכאי רק לחסינות מדודה.
שאלת החסינות מטרידה הן את שרי הממשלה בירדן והן את ההמון הזועם בהפגנות: איך נתנו למאבטח לחזור לישראל אחרי ששר הפנים התחייב להורי הנער למצות את הצדק ולהביא אותו למשפט בתוך הממלכה? ושר החוץ כבר הבהיר: אנחנו נוהגים לפי הקוד הבינלאומי ומצפים להתנהגות דומה מהצד הישראלי.
תקרית הירי במתחם השגרירות עלולה להקרין לרעה גם על החזרת השליחים הישראלים לקהיר. באנקרה הוחמרו כללי ההתנהלות של הנציגים הישראלים. כשארדואן לא מפריע להתנפל על בתי כנסת בטורקיה, נערכים לבלום הפתעות רעות. √
