לי תגר מגיעה לראיון ומיד מתנצלת: "אתה פוגש אותי עכשיו אחרי שלא ישנתי חמישה חודשים רצוף מאז שהפכתי לאמא". ולא שזה מורגש: גם כשהיא עייפה, תגר היא עדיין כדור אנרגיה על ספידים, אחת שאי אפשר לעצור את שטף הדיבור שלה. "אל תרחם עליי, מאז שהבן שלי רשי נולד אני הכי מאושרת שיש. רשי נראה בינתיים כמו בודהה קטן, בריון פצפון בלי שיער", היא אומרת ושולפת תמונה שלו.

אני בטח לא הראשון ששואל אותך. רשי?!

"ממש לא. אני ואיתן (איתן שריד, בעלה של תגר — י"ב) היינו בטיול בארצות־הברית לפני שלוש שנים ופגשנו משפחה רחוקה שלו. הם ראו את איתן ואמרו, 'יו אר אקזקטלי לייק רשי'. מתברר שיש לו בן דוד רחוק שגר בקליפורניה ושמו רשי. חיפשנו בפייסבוק וראינו שהם באמת דומים. כשגילינו שיש לי בבטן בן, אמרתי לאיתן 'מה דעתך על רשי?'. רשי זה גם היפוך של ישר. בדיוק הייתה לאיתן נסיעה לקליפורניה. אמרתי לו, 'תפגוש את הרשי הזה ותדע'. ואכן, הם נפלו זה על צווארו של זה והתאהבנו בשם".

בטח היו כאלה שאמרו לך שעדיף שם יותר סטנדרטי.

"איי דונט קר. שיחשבו מה שהם רוצים. תמיד שאלו אותי 'מה זה נלי? זה לא שם עברי'. אבל היה לי כיף להיות הנלי היחידה. אני חושבת שקיבלתי מתנה שקראו לי כך. כילדה עמדתי בתוקף שלא ישבשו את השם שלי".

אבל נלי זה שם הרבה יותר שכיח מרשי.

"אתה תראה, השם הזה עוד יתפוס ויהיו הרבה רשי. לא קראתי לו 'הרוח בענף עץ השקד', אז זה בסדר".

"לעומתי כולם שתקנים"

האימהות עשתה לתגר, 33, אחת הכוכבות העולות של הקולנוע והתיאטרון בארץ — רק טוב. "מפתיע אותי כמה שכיף לי", היא אומרת. "הכנתי את עצמי לכך שאני הולכת להיכנס לתוך סיוט. חשבתי שאני אקח את זה נורא קשה, ושאהיה בדיכאון. כשעשיתי הכנה לפני הלידה, עשיתי גם הכנה נפשית עם המטפל שלי. שאלתי אותו מה יקרה אם לא אתחבר לתינוק. חשבתי שזה יהיה שינוי נורא דרמטי בחיים שלי ויהיה לי נורא קשה להיפרד מהחיים הקודמים, ומאוד לא היה לי קשה".

תגר אמנם נמצאת בימים אלה בחזרות אחרונות להצגה "אימא אמרה שאסור", שתעלה הערב בהבימה, אבל מנצלת כל רגע פנוי לתפקיד האימא. "אני קמה מוקדם, יש לי שעתיים איתו בבוקר לפני החזרות, ואז אני מגיעה לתיאטרון", היא אומרת. "המטפלת מביאה לי אותו כל הפסקת צהריים ואני מניקה אותו. בכל הפסקה שיש לי אני חוזרת הביתה להיות איתו. כל הלילה הוא ישן עליי. אני לא איתו כל היום, אז אני מתחבקת איתו בלילה".

תגר יודעת מניסיונה איך אפשר לשלב בין קריירה עמוסה לאימהות. היא נולדה לבית כזה. הוריה, טיבה ("כמו טיב טעם", היא צוחקת) ורפי, היו עורכי דין עסוקים ביותר. אביה נפטר כשמלאו לה 17, והעבודה וגידול שלושת הילדים נפלו על כתפי האם. "למדתי מאימא שלי איך אפשר להיות אימא נהדרת וגם להמשיך לעבוד", היא אומרת. "לא גדלתי עם אימא שמחכה לי כשאני חוזרת מבית הספר ומכינה לי אוכל, וזה לא גרם לי לשום בעיות. אני גם לא אחת שיכולה לשבת בבית. אני בטוחה שיש כאלה שזה סבבה להן ומגניב, לא לי".

בטח היה לא פשוט לגדול בלי אבא.

"ברור שזה אחרת. לא רק אנחנו איבדנו אבא, אימא שלי גם איבדה את בן הזוג שלה. ברור שיש געגוע אליו, כאב, תחושה של החמצה שהוא לא נמצא. אבא שלי היה מאוד צעיר כשמת. הוא מת ממפרצת במוח אחרי שהיה שנה בתרדמת. הוא היה בודק מלא פעמים לחץ דם, ותראה מה קרה לו. הוא פחד מבעיות עם הלב ובסוף הלב הוא שהחזיק אותו בחיים שנה כשהיה בתרדמת.

"אובדן הוא אובדן, כאב הוא כאב, אבל החיים חזקים מהכל. יש אנשים שהדבר הזה ממוטט אותם, אבל אני גם בנאדם מטופל, שמדבר על דברים ופורק הכל. אז מה אני יכולה לעשות? להחליט שבגיל 17 גם אני מתה, וזהו, אין יותר טעם לחיים? לא. באופי שלי אני בנאדם שמשתדל לראות את הטוב. אני יודעת שזה נשמע מצוץ מהאצבע, אבל זה באמת ככה. פעם נורא רציתי להיות צינית וביץ', אבל זה באמת לא אני".

כמו הר הבית בלי מהומות

תגר נחשבה מתחילת הקריירה לשחקנית מוכשרת ומבטיחה, אבל אחרי התפקיד הנהדר שלה בסרט "אפס ביחסי אנוש" של טליה לביא — היא הפכה לאחד השמות הכי חמים בתעשייה. "זה הגיים צ'יינג'ר שלי", היא אומרת, "עשיתי חצי שנה אודישנים עד שטליה נתנה לי את התפקיד". תגר צוחקת שהיא נשואה למקצוע, בגלל בעלה, הבמאי איתן שריד ("הוא הגבר הכי יפה בתל־אביב ביי פאר, אין ויכוח"), אותו הכירה לפני כ־11 שנים.

איך הוא מתמודד עם האנרגיה הבלתי אפשרית שלך?

"הוא לא שתקן כזה גדול כמו שאתה חושב, פשוט לעומתי כולם נראים שתקנים. אבל הוא מאוד מצחיק וחכם בצורה בלתי רגילה. הוא יודע שהוא כל כך גבוה שהוא לא צריך לדבר. הוא נכנס לחדר וכולם מסתכלים עליו. אני כזאת קטנה, כולה 1.57 מטר, אז אני צריכה לעשות הרבה יותר רעש, כולל תנועות ידיים, כדי שיסתכלו עליי. איתן ואני באים ממקומות שונים. הוא פתח בי המון דברים שלא היו בי. הוא הכיר לי את הרוגע והשלווה".

עשר שנים ביחד זה הישג מכובד.

"אתה חושב שלא כיף לו איתי?! כיף לו, ואני אחלה רעיה ואחלה חברה ואחלה מאהבת. פאן לו במקסימום מה שנקרא. אני לא עושה דברים כי צריך לעשות. אני עושה אותם רק כשאני מרגישה שזה נכון לי. הרגשנו שבא לנו לעשות ילד, אז עשינו. לא חיכינו לזמן מסוים כדי שמרקורי יהיה בנסיגה".

האמהות שינתה את הדרך שבה את מסתכלת על הקריירה?

"כשהייתי שחקנית מאוד צעירה, התיאטרון נראה לי כמו בית מקדש, כמו מינימום הר הבית רק בלי מהומות. היום אני מתייחסת לדברים אחרת. נלי של לפני שלוש שנים הייתה עם הרבה יותר חרדות קיומיות לפני שהצגה עולה. היום כבר לא, היום אני יותר משתדלת להשאיר את הדרמה לבמה".

הערב יעלה בתיאטרון הבימה "אמא אמרה שאסור" בכיכובה של תגר. אתי רזניק מביימת את המחזה של שרלוט קיטלי שמגולל סיפור של ארבעה דורות נשים, כולן אמהות, במשפחה אחת. משחקות בו לצידה של תגר: טטיאנה קנליס־אולייר, מאיה מעוז וגאיה שליטא־כץ. "המחזה הזה נפל לי בול", אומרת תגר. "לא הייתי חוזרת כל כך מהר מחופשת לידה בשביל כל דבר. אני לא חושבת שלפני שנה יכולתי לשחק במחזה שמדבר על אימהות. אי אפשר להבין את זה עד שהנס הזה לא קרה. אני יכולה לבכות מרוב התרגשות כשאני מחזיקה את רשי ומנשקת אותו".

לפני שנה עלתה תגר לכותרות בזכות פוסט תגובה שהעלתה בפייסבוק נגד דברים שכתב מאור זגורי במוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות" בשבחי האמא המזרחית החמה מול האם האשכנזייה הקרירה. ההתנצחות הזו יצרה מתיחות בין השניים שהיו מיודדים קודם לכן, אבל תגר ממהרת לעדכן שהיא וזגורי כבר מזמן השלימו. "הוא כתב לי ברכה כשילדתי את רשי. מאור הוא אדם מיוחד שאני מאוד אוהבת. קורה שחברים חלוקים בדעתם. נפגשנו בחתונה של דניאל סבג, פרשתי ידיים והוא פרש את הידיים לקראתי, והתחבקנו".

על מה את חולמת?

"להמשיך לשחק ולעשות מופע סטנד־אפ. עשיתי כבר כמה ניסיונות, וזאת הייתה חוויה מדהימה. זה לא שאני מחכה עכשיו לעבוד עם לארס פון־טרייר. אני גם לא יודעת אם בא לי לעבוד איתו. זה נראה לי מבאס ברמות. הוא נראה לי במאי קשה". •

ההצגה "אמא אמרה שאסור" עולה הערב ב־20:00 בתיאטרון הבימה