השיחה עם קובי ברמר, בעל מכולת ברחוב שינקין בתל־אביב, מתנהלת בזמן שהוא עומד מאחורי הדלפק. "העסק הזה פועל כבר 40 שנה", הוא מספר, ומתקתק קוד של מוצר נוסף בקופה. "זו מכולת קטנה, של פעם, ומי שעובד בה זה אבא שלי ואני".
בכל יום מתייצב ברמר בעבודה בשעה חמש בבוקר ויוצא ממנה בעשר בלילה. רק בשבתות יש לו זמן לבלות עם בנותיו. "זה היום היחיד שבו אני רואה אותן ערות", הוא מחייך. "אנחנו הולכים בדרך כלל לים, בדיוק כמו שעשיתי עם אבא שלי כשהייתי ילד".
למרות שמדובר במשפחה שאינה שומרת שבת, היום הזה נותר קודש הקודשים עבור משפחת ברמר. סגירת העסק, הבילוי עם הילדים וההליכה לים השתרשו בד.נ.א שלהם. אלא שלפני כמה שנים הם החלו להרגיש שמשהו נוגס בשגרת השבת: רשתות מרכולים כמו AMPM וטיב טעם, שסניפים שלהן נפתחו באזור שינקין, החלו לעבוד בימי שבת בניגוד לחוק. עיריית תל־אביב הטילה עליהן קנסות נמוכים, והעבודה בשבת נותרה משתלמת עבורן. כך העירייה הרוויחה כסף, המרכולים הרשתיים התפרנסו היטב והלקוחות נהנו מהאפשרות לערוך את הקניות ביום שבו הם לא עובדים. היחידים שנפגעו הם בעלי העסקים הקטנים. "כשאתה חלש, הכי קל להתעלם ממך", אומר ברמר, שסירב לפתוח את המכולת שלו בשבתות ולהתחרות ברשתות.
ב־2007 הגיש אביו של ברמר, מוריס, ביחד עם בעלי מכולות נוספים בתל־אביב, עתירה לבית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים נגד עיריית תל־אביב, בדרישה כי זו תאכוף את החוק ותאלץ את המרכולים לסגור את דלתותיהם בשבת. העתירה הזו, שהפכה מאז ל"בג"ץ המרכולים" המפורסם, יצרה כדור שלג שבו דת ומדינה מתערבבות זו בזו, ושעודנו מתגלגל: הבוקר, עשר שנים לאחר אותה עתירה ראשונה, ידון בג"ץ שוב בתיק הזה, וממש לא בטוח שההכרעה נראית באופק.
הסאגה המפותלת של בג"ץ המרכולים חשפה את ערוותה של מדינת ישראל, שמסרבת באופן קבוע לאכוף את חוקי העבודה והמנוחה שיצרה בעצמה, ומצד שני נמנעת באותה עקשנות מהסדרה חדשה של המצב החוקי.
קצרה היריעה מלפרט את כל גלגולי בג"ץ המרכולים. מה שחשוב להבין הוא שעשר שנים של דיונים משפטיים מפולפלים, שכללו כמה פסקי דין ולפחות שלושה שרי פנים שהחליטו שלא לקבל החלטה, עדיין לא פתרו את הבעיה. בינתיים, המרכולים בתל־אביב ובמקומות אחרים בארץ עדיין פתוחים — ועדיין בניגוד לחוק.
לאן נעלמה האכיפה
גם ב־2017, השבת היא אחת הסוגיות הרגישות ביותר בשיח הציבורי בישראל. עבודות הרכבת, פתיחת מתחמי הקניות, החנויות ומוסדות תרבות, וכמובן תחבורה ציבורית — בכל פעם צץ מקרה שמחזיר את השבת לקדמת הבמה ומזין את ההתכתשות בין הציבורים השונים. החילונים דורשים לקבל את החופש לבחור איך יבלו את יום המנוחה שלהם — כולל הזכות לעבוד בו. הדתיים ובעיקר החרדים, דורשים מהמדינה לכלול בזהות היהודית שלה גם איסור מפורש על חילול שבת, מתחבורה ציבורית ועד עבודה. בתוך הפלונטר הזה נמצאים הפוליטיקאים שמנסים להסדיר את המצב או לפחות להרוויח את אהדת הציבור, בית המשפט שנדרש לא פעם להכריע עבור המדינה שמתחמקת מהחלטה, וגם אנחנו, האזרחים, שהולכים ומסתכסכים אלה עם אלה. בסדרת הכתבות "מלחמות השבת" ננסה לגעת באספקטים השונים של סוגיית יום המנוחה, כולל המלחמה על חוק יום המנוחה, שמשני צידי המתרס שלו עומדים החרדים והחילונים, ולא תמיד בצדדים שהייתם מצפים מהם.
חוק שעות עבודה ומנוחה נחקק ב־1951 וקובע כי למעט במקרים חריגים (מוסדות רפואיים, שמירה, מצילים בים וכדומה) אסור להעסיק יהודים בשבת ואסור ליהודי לפתוח את העסק שלו בשבת. החוק הזה נועד לאפשר לכל עובד יום מנוחה שבועי (החוק מגדיר את יום המנוחה של המוסלמים ביום שישי ושל הנוצרים ביום ראשון). ב־1990 עבר תיקון לפקודת העיריות, שמעביר חלק מהסמכויות לאכיפת חוקי העבודה בשבת לרשויות המקומיות.
בפועל, כמעט אין אכיפה. מחקר של משרד הכלכלה מגלה כי 15% מכלל העובדים בישראל עובדים בשבת, מתוכם 75% יהודים. מחקר שערך "המכון לאסטרטגיה ציונית" ב־2014 קבע כי רוב העובדים בשבת מגיעים מהעשירונים הנמוכים, וכי 64% מהם מרוויחים שכר מינימום. בנוסף, רוב המועסקים בשבת נשואים ובעלי משפחות. "הרבה פעמים אוכלוסיות שעובדות בשבת הן מנוצלות וחלשות", מסביר רמי הוד, מנכ"ל המכללה החברתית־כלכלית. "כשאתה בא לאנשים שאין להם כסף ומציע להם עוד יום עבודה, סביר להניח שהם יגידו כן".
כשני שלישים מהעובדים שנסקרו במחקר מציינים שהיו מעדיפים לא לעבוד ביום הזה. ואולם תגמול כספי גבוה יותר ותוספת של עוד משמרת בשבוע הופכים את העבודה בשבת לאטרקטיבית — ולעיתים פשוט לכורח.
"המסקנות שעולות מהנתונים הן שיש עלייה בכמות האנשים שעובדים בשבת, ובאופן מאוד ברור רוב האנשים שעובדים בשבת הם משכבות נמוכות", מוסיף אביעד הומינר, מעורכי המחקר. לדבריו החוק, שאמור להגן על האנשים הללו, אינו מתקיים משתי סיבות. "קשה לאכוף את חוקי העבודה כי הם מסתמכים על אלו שהם קורבנות העבירה. הנפגעים חייבים לדווח על הפרת החוק, אבל רובם כלל לא מודעים לזכויות שלהם ואין להם זמן או כסף לפנות לעורכי דין. כך יוצא שהם גם עובדים בשבת, וגם לא מקבלים בתמורה את ההטבות שמגיעות להם, כמו יום מנוחה חלופי".
הסיבה השנייה, לדבריו, היא שהמדינה אינה משקיעה משאבים באכיפה. מהמחקר עולה למשל שבשנת 2008 היו במשרד הכלכלה, שבעצמו אינו יכול להעסיק יהודים בשבת, בסך הכל ארבעה פקחים דרוזים שהיו אמונים על אכיפת חוקי המנוחה בשבתות. על פי נתוני המשרד, הנחשפים כאן לראשונה, מאז 2013 נפתחו בכל שנה כ־500 תיקים כנגד עסקים הפועלים בניגוד לחוק, אך רק מיעוטם הבשיל להטלת קנס (28 ב־2013, 11 בלבד ב־2016. סכום הקנסות נע בכל שנה סביב שני מיליון שקלים). בנוסף, רק במקרים נדירים הגיעו פעולות האכיפה לכדי הליך פלילי. בשנת 2016 הוגש רק כתב אישום אחד כנגד עסק שהפר את החוק.
אוהבים את הסטטוס קוו
האחראים הראשיים לפער בין החקיקה למציאות בשטח יושבים כמובן בכנסת ובממשלה. לאורך השנים נזהרות המפלגות — החילוניות והחרדיות כאחד — מלשנות את החקיקה ואת המצב הקיים, למרות שהוא אינו נוח לשני הצדדים. נושא יום המנוחה כעניין סוציאלי נקשר במדינת היהודים לנושא השבת הדתית, מה שמקשה על הדיון.
"יש כמה נקודות חיכוך בין דתיים לחילוניים במדינת ישראל", אומר ד"ר שוקי פרידמן, מנהל מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה. "אבל הנושא שנוגע כמעט לכל אחד מאיתנו, באופן מיידי, זה השבת. לכן החיכוך בין דת ומדינה בהקשר של שבת הוא הכי גדול".
במשך שנים לא חוקק חוק שמגדיר באופן ברור את התנהלות המרחב הציבורי בשבת. את האחריות להיעדר החקיקה ולמציאות בשטח מטיל פרידמן דווקא על המפלגות החרדיות. "הרבנים לא מוכנים להתפשר על השבת כי איש מהם לא מוכן להיות זה שחותם על הסדרה, שתוביל בפועל לכך שהפרת שבת, למשל התרת בילויים וכדומה, תעוגן בחוק".
מהמחקר של המרכז לאסטרטגיה ציונית עולה כי 98% מבתי הקולנוע בישראל, 65% מהמוזיאונים, 46% ממוסדות התרבות ו־20% ממרכזי הקניות פועלים בשבתות. התחום היחיד שבו עדיין לא נרשמה התפתחות הוא התחבורה הציבורית. "יש כאוס מוחלט וכולם מפסידים מזה", אומר פרידמן. "מדברים לא מעט על הדתה בתחומים מסוימים, כמו קווי אוטובוסים מופרדים וכדומה. אבל יש מקומות שבהם דווקא החילוניות מנצחת בגדול".
בקרב בעלי המרכולים אין תחושה של ניצחון. "בניגוד לרשתות הגדולות, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להעסיק עובדים שיעבדו בשבת", אומר אלי שלום סתוי, יו"ר פורום מזון ומכולות המייצג בעלי מכולות שכונתיות. "זה יום חשוב לנו, שנועד לנפש, לנשמה ולמשפחה. אנחנו לא מעוניינים שהיום הזה יהפוך ליום תחרות". לדברי סתוי, "השינוי בסטטוס־קוו לא טוב לנו. אנחנו דורשים שהמצב שהיה במשך עשרות שנים במדינת ישראל, שבו הציבור התנהל מבלי שחנויות נפתחו בשבת, יימשך. הרי ככה הסתדרו אבות אבותינו במשך עשרות שנים".
וכך בעוד שבמפלגות החרדיות מסרבים להסדיר את נושא השבת גם במחיר של חילולה בפועל, דווקא בקרב החילונים קמות גם התארגנויות שנלחמות למען סגירת עסקים בשבת. "במקום לקיים שבת חברתית ותרבותית, זו שבת של קניות", אומר עו"ד עידן אבוהב, חבר "העמותה החילונית למען שבת ללא מסחר". לדבריו, "בעלי עסקים רבים פותחים את העסק מרצונם או כי אין ברירה. זה מצב שפוגע בזכותו של אדם לקיים את יום המנוחה יחד עם משפחתו. אני רוצה שבת עם תרבות, עם חיי חברה, עם בילויים. אני רוצה שבת ישראלית, אבל לא שבת עם קניות, לא שבת של יום חול". "זה לא תפקידנו לתת ציונים למה אנשים מקדישים את השבת שלהם — קניות, בילוי או פנאי", אומר מנגד מתי גוטמן, החבר בפורום "פתוח בשבת" המאגד כמה ארגונים חברתיים בעלי אג'נדה משותפת שיוצאים נגד הדתה. "אנחנו נאבקים בתופעות שהמשותף להן הוא התערבות הדת בחיים של האזרח, שלאו דווקא בחר בדת כדרך החיים שלו. זו לא התרסה, זה החופש שלי וזו הבחירה שלי".
כמטרה ראשונה, שם לו הפורום את המאבק בעד פתיחת המרכולים בשבת. "יש לי תחושה שהמפלגות החרדיות רוצות לסגור את תל־אביב בשבת, כי היא סמל", מסביר גוטמן. "אם הם יצליחו הצעד הבא יהיה לסגור גם בתי קפה ותיאטראות".
המתנגדים לפתיחת המרכולים מגיעים גם מקרב הציבור החילוני. לטענתם, החוק הוא חברתי, לא דתי.
"אני רואה קופאיות בסופר ליד הבית שלי, שעובדות עד 12 בלילה אבל לא עובדות בשבת. את המפלגות הדתיות הדבר הזה לא מדאיג. למה? חוק סוציאלי צריך לראות את כולם, ולא רק קבוצה אחת. יש אוכלוסיות גדולות, כמו סטודנטים, שמאוד רוצים לעבוד בשבת. הם גם מרוויחים יותר וגם יכולים לשלב את העבודה עם לימודים. בזכות הסוציאלית שלהם להתפרנס, החוק הזה פוגע. החוק הוא בהחלט דתי".
ומה לגבי בעלי המרכולים שלא מעוניינים לפתוח את העסק שלהם בשבת?
"במסחר יש תחרות וכל אחד מנסה למקסם את הפעילות שלו. מכיוון שיש צורך כלכלי בקניות בשבת, אין סיבה שבעלי עסקים לא ייתנו את השירות הזה. ברור שבמסחר יש דברים שחזקים יכולים לעשות וחלשים לא, אבל להעמיס את כל זה על השבת זה לא נכון".
"מתנהלים מתוך חרדה"
אחד מחברי הכנסת שניסו בכל זאת לגעת בתחום השבת הנפיץ הוא ח"כ מיקי מכלוף זוהר מהליכוד. לפני כשנה וחצי העלה זהר לדיון את חוק השבת שלו, שנועד להחזיר את השליטה בפיקוח על פתיחת עסקים בשבת מהרשויות המקומיות למשרדי הממשלה, להגדיל את הקנסות על מפירי החוק ולמנוע פתיחתם של עסקים באופן גורף. החוק עורר התנגדות עזה, מהקואליציה והאופוזיציה כאחד. הציבור החילוני התקומם מול הצעת החוק שנתפסת כדרקונית, החרדים נצמדו לווטו הקבוע ולבסוף החוק עבר בוועדת השרים לחקיקה, אבל נקבר קבורת חמור.
"רציתי לעשות הסדרה בנושא השבת כי אני סבור שהערכים הסוציאליים והיהודיים במדינת ישראל, חייבים לייצר מצב שבו ביום שבת רוב הציבור נח, ולא יוצא לעבודה או לשופינג", אומר זוהר. "יום המנוחה זה דבר שהבאנו לעולם בתור העם היהודי ודווקא פה, משבת לשבת היקף המסחר והעבודה הולך וגדל".
הצעת החוק נבעה מנקודת מבט חברתית או דתית?
"זה בא מנקודת מבט חברתית, שיש בה מרכיב יהודי. צריכים לזכור שיהדות זה לא רק דת, זו דרך חיים. אגב, מעולם לא הגדרתי בחוק את אופי המנוחה, לא ביקשתי שילכו לבית הכנסת. ביקשתי שינוחו".
חברי תנועת "נאמני תורה ועבודה", המגדירה עצמה כציונית־דתית, מנסים היום לייצר מהלך שיכלול בתוכו את ח"כ זוהר וח"כים נוספים, ביניהם ח"כ רחל עזריה (כולנו), שהביעה התנגדות לחוק של זוהר מספסלי הקואליציה. בתנועה הבינו שבכדי להעביר את החוק אין ברירה אלא לוותר בנקודות מסוימות ולאפשר פתיחה של עסקים בשבת, ואף שימוש מוגבל בתחבורה ציבורית. "חייבים להגיע להסדרה של המרחב הציבורי בשבת בהסכמה רחבה ככל שניתן", מסביר תני פרנק, ראש תחום דת ומדינה בתנועה. "בעיה נוספת נמצאת בשיח, שהוא היום מאוד קוטבי. עבור החילונים זה נהיה אידיאל שיאפשרו להם לעשות מה שהם רוצים בשבת, והחרדים תופסים עצמם כמגיני היהדות היחידים. אנחנו חושבים שהשיח חייב להשתנות".
ברוח זו יזמה התנועה שיח בהשתתפות ח"כ זוהר, ח"כ עזריה, ח"כ אלעזר שטרן (יש עתיד) וח"כ מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני). במשך ארבעה חודשים נפגשו ארבעת הח"כים מעת לעת בכדי להמשיך ולדון בסוגיית השבת. התוצאה היא הצעת חוק הממתינה כעת לפתיחת מושב החורף של הכנסת. החוק החדש מאפשר להפעיל מרכזי קניות בשבת משעות אחר הצהריים, מעניק לרשויות המקומיות סמכות להפעיל תחבורה ציבורית בהיקף מוקטן בשכונות בעלות אופי חילוני, וגם, למגינת ליבם של בעלי המרכולים, מאפשר הפעלתם של מרכולים במתכונת מצומצמת, "תוך שמירה על תחרות הוגנת".
"אנחנו מבינים שבנושא דת ומדינה המדינה לא אוהבת לקבל החלטות", אומרת ח"כ עזריה. "המחוקקים והממשלה מעדיפים שזה יגיע לבג"ץ".
למה?
"בנושאים של דת ומדינה כולם עדיין רוצים לנצח אחד את השני. לחרדים יש חלום שכולם ישמרו שבת כמוהם, והחילונים היו רוצים לדמיין שאף אחד לא כופה עליהם משהו. יוצא שכולם מתנהלים מתוך תחושת חרדה. המהלך שלנו מנסה לומר, 'אנחנו שמים בצד את המתח הפוליטי, ויושבים לדון מה באמת אנחנו רוצים בשבת'".
יום מנוחה, קווים לדמותו
ח"כ עזריה התחילה את הקדנציה מלאת אופטימיות לגבי היתכנות של הסדרה, אבל לדבריה, ככל שהזמן עובר היא הופכת ליותר פסימית. כשמקשיבים לדבריו של ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) אפשר להבין מדוע היא לא מאמינה שהמפלגות החרדיות ייתנו הפעם יד להסדרת הנושא. "אנחנו לא יכולים לתמוך בחוק כזה. אי־אפשר להגיע לפשרות לגבי שבת. אין חצאי שבתות ואין חצאי זמנים", היא אומר. "לציבור החרדי אין את היכולת להסכים לכזה חוק. השבת זה ערך, זה משהו שהעם היהודי הולך איתו מהיותו לעם. עכשיו אתה רוצה לשנות את הערך הזה?"
"השאלה העיקרית היא שאלת האיזונים", אומר הרב עו"ד אורי רגב, מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון. "אין ספק שלשבת צריך להיות מעמד מיוחד בישראל. אין ספק שהשבת צריכה להיות יום המנוחה הרשמי של מדינה יהודית ודמוקרטית. השאלה היא מה המשמעות של יום מנוחה, וקשת הגוונים בעניין הזה היא גדולה. אני לא בצד ההלכתי שרואה בעבודה בשבת עבירה שדינה מוות, אבל אני גם לא רוצה שהשבת יהיה יום חול. את העמדות האלה מביע גם הציבור".
כהוכחה, מצביע רגב על סקרי דעת הקהל אותם עורכת חדו"ש מעת לעת בנושא דת ומדינה. האחרון שבהם פורסם באפריל האחרון, ונגע לפסיקת בג"ץ המאפשרת לעיריית תל־אביב לאשר פתיחה מוגבלת של מרכולים בשבת. על פי הסקר, 73% מהציבור היהודי בישראל תמך בהחלטה. "העמדה שלנו היא להשיג את האיזון, כמו שעושה פסיקת בג"ץ. כלומר הגמשת איסורי השבת תוך שמירה על אופיו המיוחד של היום".
רגב מוסיף אזהרה למפלגות החרדיות, שלטענתו עומדות מאחורי הדרישה לסגור את המרכולים בשבת. "אין דבר גרוע יותר לקירוב היהדות והשבת, מאשר שליחת פקחים שיסגרו עסקים. התוצאות שמצאנו בסקרי הדעה שערכנו, הן שככל שהכפייה הדתית גוברת, כך גוברת השנאה ליהדות".
ממשרד העבודה והרווחה נמסר: "ככלל, חוק שעות עבודה ומנוחה אוסר על העסקת עובדים במהלך יום מנוחתם השבועי, כאשר מועד המנוחה השבועית לעובד יהודי הינו שבת, ולעובד שאינו יהודי ניתנה זכות הבחירה בין שישי, שבת או ראשון. בסמכות השר לתת היתרים מיוחדים למקומות עבודה להעסקת עובדים במנוחה השבועית שלהם, אם הוא משוכנע כי הפסקת העבודה למנוחה השבועית עלולה לפגוע בהגנת המדינה, בביטחון הגוף או הרכוש, בתהליך עבודה, בסיפוק צרכים חיוניים לציבור או לחלק ממנו או לגרום לפגיעה רבה בכלכלה.
עת הגשת היתר להעסקה בשבת בוחנים הגורמים המקצועיים במשרד כל מקרה לגופו בהתאם לעילות המנויות בחוק וברגישות הנדרשת. כך פעל המשרד תמיד וכך הוא ממשיך לעשות גם כעת.
לרבות תמהיל העובדים (צמצום מקסימלי של היתרי עבודה בשבת לעובדים יהודים) וכן בדיקת קיומם של אישורי משטרה במקומות בהם לא מתאפשרות עבודות בימי חול מחשש לפגיעה בבטיחות הציבור". •
