על קירות האולפן של יזהר אשדות, ברחוב קטן במרכז תל־אביב, מונצחים כמה מהרגעים הכי יפים ברוק הישראלי בשלושים ומשהו השנים האחרונות. אתה עובר על אלבומי הזהב והפלטינה הממוסגרים שהוא הפיק ומגלה בין היתר את "נגיעות" של ברי סחרוף, אלבום הבכורה ו"רדיו בלה בלה" של החברים של נאטשה ו"זה הכל או כלום" של דויד ברוזה. במהלך השיטוט באולפן המשוכלל אתה מבין שכבר לא מקליטים אלבומים כאלו כאן. כשמתעכבים על השורה המציינת את מספר העותקים שנמכרו מהם, אתה מבין שגם המספרים האלו לא יחזרו. אבל אשדות, למרות קילומטרז' שמתחיל עוד בראשית שנות השמונים עם תיסלם, לא שוקע בנוסטלגיה אלא מעדיף להתמקד במה שקורה עכשיו.
ובעכשיו הכוונה לאלבום החדש שלו, שאשדות עובד עליו צמוד עם יהלי סובול. "הצעתי ליהלי שנכתוב כמה שירים, והוא הציע שנכתוב אלבום, וזה נורא הדליק אותי. אפילו עם אלונה (בת זוגו, אלונה קמחי) לא ישבתי וכתבתי ככה. נכנסנו לכאן לחודש, הוא ישב בחדר השני וכתב מילים", אשדות מצביע מעבר לחלון הזכוכית שבאולפן, "ואני ישבתי כאן והלחנתי, וכל פעם נכנסנו אחד לשני. יהלי הרבה יותר פורה ממני", הוא צוחק.
זה האלבום הראשון עליו עובד אשדות, 59, ללא בת זוגו, הסופרת אלונה קמחי, שתרמה לו להיטים רבים כמו "נועה של הים", "איש השוקולד" ו"בכל פעם שאני מתאהב". "אני עדיין מתייעץ עם אלונה על טקסטים כל הזמן ומאוד סומך על הדעה שלה", הוא אומר. "לרוב היא המאזינה הראשונה שלי".
איך שומרים על זוגיות כל כך ארוכה, במיוחד כשמדובר בשני אנשים יצירתיים שחיים בבית אחד?
"רוב הזמן אנחנו לא עובדים ביחד, אלא רק בעל ואישה שחיים ביחד ומגדלים ילד. היו לנו תקופות מאוד אינטנסיביות של יצירה ולמדנו לעשות את זה. יש אנשים שמשפצים בית ביחד וזה נראה לי הרבה יותר מסובך מלכתוב שירים ביחד. זה יותר מסוכן לנישואים", הוא צוחק.
התחלת לעבוד את האלבום במהלך צוק איתן, הוא צפוי להיות פוליטי?
"אני לא יודע עד כמה הוא יהיה פוליטי, אבל היה משהו מוזר בלשבת במרתף באולפן בתל־אביב בזמן שיש אזעקות ומלחמה בחוץ. בטוח שזה חילחל, אבל לאו דווקא במובן הפוליטי, כי בזמן מלחמה אין פוליטיקה, כולם ביחד בתוך זה".
אבל אשדות, מספר 88 ברשימת מרצ, לגמרי לא מתנזר מפוליטיקה. כמו במקרה של שיר הנושא מאלבומו הקודם "עניין של הרגל", שנאסר לשידור בגלי צה"ל בגלל הטענה שהוא מזלזל בחיילים. "הם לא איש, לא אישה/ הם רק חפץ, רק צל/ ללמוד להרוג/ זה עניין של הרגל... ללמוד אכזריות/ זה עניין של תנופה/ זה מתחיל בקטן/ ואחר כך זה בא", שר שם אשדות למילותיה של קמחי שנכתבו לאחר סיורים שערכה בשטחים עם מייסדי "שוברים שתיקה". בשעתו טען אשדות שפסילת השיר הייתה הסתה כנגדו. "חטפתי מאוד בגלל השיר הזה", הוא אומר, "אבל אני חושב שחיילים קרביים, ברוב מוחץ, הזדהו עם השיר והיו בעדו, לעומת אנשים שהם לא חיילים, או שלא היו קרביים".
אפשר רק לדמיין לאילו תגובות השיר היה זוכה לו הוא היה מגיע לרדיו במהלך פרשת אלאור אזריה. אבל גם חמש שנים אחרי הסערה ההיא יש כאלה שעדיין ממשיכים לסמן את אשדות. "אני מניח שיש עדיין תגובות כמו 'שמאלן מגעיל' ו'שונא ישראל', יש אנשים שזוכרים לי את זה ויש אנשים שיזכרו שלשמעון פרס הייתה אימא ערבייה אפילו שהוא כבר מת מזמן. אני עומד מאחורי השיר שלי. מה, שאשנה את דעתי בגלל שפחות נעים לי עכשיו? הייתה תקופה מאוד לא נעימה והיא חלפה, רוב האנשים האלו גם ככה לא הגיעו להופעות שלי או קנו תקליטים שלי. זה לא שהפסדתי קהל. בטווח הקצר מאוד הייתה תחושה של קהל שמתרחק, אפילו קהל שאוהב אותי ואומר ש'עכשיו לא מתאים לי כל הבלגן הזה', אבל לשמחתי הם חזרו".
אשדות הוא מהאמנים הבודדים בישראל שלא מסתיר את דעותיו הפוליטיות. וגם היום, כשרבים מהקולגות שלו חוששים להתבטא בסוגיות פוליטיות, הוא נותר עקבי. "המצב כאן קשה ונורא מפחיד. זה החיים, זה כבר מעבר לפרנסה, זה סכנת נפשות. מאוד מפחיד אותי מה שקורה פה בזמן האחרון, ואני חושש שהולך להיות יותר מפחיד ככל שנתקרב לאיזה צומת של החלטות שתבוא מבפנים או מבחוץ, או שחס וחלילה דרך מלחמה, שזה הסיכון הכי גדול".
גם רדיוהד נוגים
יש מוזיקאים שנצמדים לנוסחה שהוכיחה את עצמה ולא עוזבים. אשדות, כנראה גם בגלל כובעו השני כאחד מהמפיקים המוזיקליים הבכירים והיותר עסוקים כאן, מקפיד להתעדכן במה שקורה גם מעבר לים. כשאני שואל אותו מדוע דחק לצד את הרוק שיצר בתחילת דרכו עם תיסלם לטובת חומרים שנשמעים הרבה יותר נוגה — אשדות צוחק. "הלכנו לראות לפני שלושה שבועות בפארק את רדיוהד, הלהקה הכי חשובה בעולם, וגם הם מה־זה נוגים".
בניגוד לרבים מהקולגות שלו, אשדות, שהחל את דרכו כעורך מוזיקלי בגלי צה"ל לפני כארבעים שנה, תומך במדיניות הפלייליסט של גלגלצ. "ניר חכלילי ואני המצאנו את הפלייליסט בגלי צה"ל ב־1979. המטרה הייתה שהעורכים המוזיקליים יעבדו בצורה מסודרת ולא על פי גחמות. אני מאמין במנגנון מסודר של תחנת רדיו, אבל הבעיה היא שאנחנו במדינה מונוליטית שיש לה עדיין תחנת רדיו אחת שקובעת. הצעירים כבר לא כל כך מאזינים לרדיו ומגיעים למוזיקה בדרכים אחרות, ויהיה מעניין לבחון את ההשפעה של הרדיו בעוד עשר שנים, כשאנשים שגדלו בלעדיו יהיו בעצם הרוב, ויכול להיות שהרדיו יאבד המון מהכוח שלו.
"ולגבי גיל האמנים המושמעים בתחנה, קח למשל את הרולינג סטונס שהיו כאן לפני כמה שנים. השיר הכי חדש שהם ניגנו הוא כבר בן יותר משלושים שנה. גם בעולם, לכל האמנים הוותיקים לא היו להיטים גדולים כבר הרבה שנים. זה טבעי, הרדיו כל הזמן מחפש את הדברים החדשים והצעירים. לא כולם צריכים להתחרות כל הזמן על אוזן של חיילים בני 19 שנמצאים בישיבת הפלייליסט וצריכים להחליט אם שיר של בן 60 יושמע ברדיו או לא. אם במקרה שיר שלי ימצא חן בעיניכם - על הכיפאק. מעולם לא הרגשתי מקופח וגם היום אני לא מרגיש ככה. יש המון שירים שהיו בפלייליסט שאף אחד לא זוכר אותם, כי הקהל לא התחבר אליהם. אני גם מאוד אוהב את הדרך שאני יוצר מוזיקה היום, את החופש שיש לי, ואת העובדה שאני כבר לא מחויב לפלייליסט. משה לוי, שותפי, אמר לי 'אתה יכול להמשיך ולהופיע לנצח בלי שיר חדש. לא בטוח שהקהל שלך אפילו רוצה שיר חדש'".
כמפיק, אתה אוהב את מה שקורה כרגע במוזיקה הישראלית, יש לך הסבר להצלחה של סטטיק ובן־אל תבורי?
"אני רואה את הכישרון של המפיק שלהם, ג'ורדי. הוא בחור מוכשר מאוד שיודע מה שהוא עושה ומאוד מעודכן. בשיר האחרון שלהם, 'טודו בום', רואים שהוא ממשיך לחפש כיוונים חדשים ולעשות את הדברים קצת אחרת. אבל עוד מוקדם לדעת איך הם יתפתחו. הם מאוד צעירים, ומוזיקאים מתחילים להיות מעניינים כשהם קצת מתבגרים".
אשדות, ששפט בעונה הראשונה של "כוכב נולד", כבר לא מתחבר לתוכניות הריאליטי המוזיקליות. "אז זה היה מעניין. 'כוכב נולד' הגיעה בתקופה שהמוזיקה הישראלית הייתה בשפל. הכוכבים היו אז מערוץ הילדים ובטלוויזיה טענו שבכל פעם שמשדרים שיר הרייטינג יורד. פתאום הגיעה 'כוכב נולד' ושמה את המוזיקה בפרונט. עם השנים זה הפך להיות עוד משחק טלוויזיה, זו כבר לא תוכנית מוזיקה. אני חושב שמעט מאוד מוזיקאים וזמרים ייצאו מהעונות הבאות של התוכניות האלו".
אוהב את אסתר רדא
לפני שבוע יצא הסינגל החדש של אשדות מתוך האלבום שבדרך, הדואט "זה לא הזמן" עם דורון טלמון, סולנית 'ג'ין בורדו'. "זה לא הזמן להיסגר, זה זמן להיפתח, זה לא הזמן להתחרט, נגמר ונשכח", שרים אשדות וטלמון בבלדה היפה הזו המלווה בביטים אלקטרוניים שמזכירה קצת את הפקותיו משנות השמונים, אבל נשמעת טרייה לגמרי. "לפני כחצי שנה ג'ין בורדו פנו אלי שאתארח בהופעה שלהם בבארבי, ומאוד שמחתי", אומר אשדות. "יש בהם משהו שונה מלהקות של פעם במובן הזה שהם לא להקת רוק, והיה חיבור מקסים בינינו". מחר, בהופעה שלו באמפי שוני, יתארחו ג'ין בורדו ביחד עם רונה קינן ואסתר רדא.
טלמון מצטרפת לשורה ארוכה של זמרות שעבדו עם אשדות ובהן קורין אלאל, עפרה חזה, אתי אנקרי, נורית גלרון ורונה קינן. כשאני שואל אותו על החיבור הזה לזמרות הוא צוחק, "כשהבנתי שאני רוצה לארח את ג'ין בורדו אמרתי ש'בוא נעשה כבר חגיגה', עם רונה אני עובד כבר שנים ואנחנו כמו משפחה, ושאלתי את עצמי מי עוד מעניינת אותי וחשבתי על אסתר רדא, למרות שלא נפגשנו קודם. אני מאוד אוהב את מה שהיא עושה ואת הגישה שלה למוזיקה, ששונה משלי. אני עדיין לא יודע אם החיבור הזה יבשיל גם לשיר משותף. אני צריך למצוא את השיר הנכון ולפנות אליה ולקוות שהיא תסכים. שיתופי פעולה זה דבר שהוא לא מובן מאליו בארץ. פעם זה היה נורא מסובך והייתה שם לא מעט פוליטיקה. היום אתה פשוט יכול לצלצל למישהו ולהזמין אותו לשמוע שיר חדש שלך, והוא יגיע לנסות".
ואי אפשר בלי תיסלם, האהבה הראשונה שלך. לצד הופעות הנוסטלגיה המצליחות, אתה מאמין שעוד תיצרו שירים חדשים ביחד?
"קשה לעשות מוזיקה חדשה עם אנשים שנמצאים במקום אחר ממני, ולכן קשה לי להגיד אם ניצור דברים חדשים ביחד. אבל אנחנו מנגנים אותם שירים 35 שנה וזה רק נהיה יותר ויותר טוב". •
יזהר אשדות יארח את אסתר רדא, רונה קינן וג'ין בורדו, מחר בזאפה אמפי שוני ב־21:00
