yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    זמנים מודרנים  • 14.08.2017
    "כל ילדה במדינת ישראל הייתה מתה להתחלף איתי"
    חמש שנים אחרי הפריצה ב"בית ספר למוסיקה", אגם בוחבוט חורכת את הקיץ עם להיט חדש, וגם קמפיין חשוב לילדים נגד שיימינג ברשתות החברתיות. היא רק בת 13 וחצי, אבל יודעת שצריך להתאמן ולשמור על המשקל, להקפיד על החלקה יפנית ולהתעלם מטוקבקים. כרוניקה של התבגרות מואצת
    סמדר שיר | צילום: דנה קרן | סטיילינג: דור מרדכי

    אגם בוחבוט, בת 13 וחצי, מופיעה פעם ביום, ולכל מקום היא מגיעה עם הוריה, שכבר גומאים את הדרך מבאר־שבע לעיר הגדולה בעיניים עצומות. אבל דקה לפני שאנחנו עוברות ל"פו־פו־פו־פה־פה" ולביזנס היא מבקשת מהם לצאת מהחדר. "ככה אני", היא מנמקת, "קשה לי להתרכז בנוכחותם. גם כשאני נכנסת לאולפן אני מבקשת מהם לחכות בחוץ. למען האמת, אני כבר לא צריכה לבקש, הם התרגלו לזה".

     

    צילום: טל שחר

    צילום: טל שחר

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    והם לא נעלבים?

    "ממה יש להיעלב?" תוהה אמה, רחל. "אני אעשה הכל כדי שהיא תגיע הכי רחוק שאפשר".

     

    כשנולדה, היא קראה לה אגם בזכות אגם רודברג ("היא בדיוק התחילה להתפרסם, אהבתי את השם שלה ואת איך שהיא נראית") אבל בבית היא קוראת לה אוגי. אביה, מאיר, קורא לה עזיזה. במרוקאית זה "יקרה". שניהם מנהלים בבאר־שבע סופרמרקט משפחתי, שבתקופה האחרונה סובל מחסרונם, ושניהם לא העלו בדעתם שבתם תהפוך לזמרת.

    "אף אחד לא ידע כמה שאני אוהבת לשיר", היא מספרת. "החלטתי לשמור את זה בסוד מפני שלא חשבתי שזה חלום שיתגשם. סבלתי קצת מחוסר ביטחון עצמי כשהייתי קטנה".

     

    ועכשיו את כבר גדולה?

    "לא, אבל אני מדברת על גיל שבע־שמונה, כשהייתי קטנה באמת. אנחנו משפחה מאוד מוזיקלית, בשבתות ובחגים הבית מלא שירה ושמחה וכמובן המון אוכל, אז שרתי עם כולם. אבל רון, אחי הגדול, כבר היה אז זמר. בכל הזדמנות הוא תפס גיטרה ושר, השנה הוא השתתף ב'כוכב הבא' ועכשיו הוא בצבא. כשרון ניגן שרתי איתו והוא היה הראשון שאמר לי, 'יופי, יופי'. בעצם, כל הקריירה שלי נולדה בזכותו. הוא היה זה שהציע לי להירשם לעונה השנייה של 'בית ספר למוסיקה' ושלח סרטון שלי, בפעולה".

     

    מאחורי הגב של ההורים?

    "לגמרי. בערב צילצלו לסלולרי של אבא שלי ואמרו לו, 'אנחנו שמחים לבשר לך שבתך התקבלה' והוא חטף הלם. הייתי אז בת שמונה וחצי, ממש תינוקת. אבא ישר צילצל לרון, הוא ניחש שזה תיחמון שלו, ובהתחלה קצת כעס עליו, 'למה לא סיפרת לי' וכאלה. אז רון אמר לאבא, 'תקשיב, אם אגם תלך לתחרות אין מצב שהיא לא תזכה במקום הראשון' ואבא נרגע. ועכשיו אני אגלה לך משהו שאף פעם לא סיפרתי".

     

    כולי אוזן.

    "נסעתי לאודישן ברמת־גן עם אמא ואבא. כשהגעתי לשם ראיתי מלא ילדים ונלחצתי נורא. אמרתי לאמא, 'אני פוחדת, אני רוצה הביתה' וחזרנו למכונית. דקה לפני שאבא התניע אמרתי לו, 'התחרטתי. אם כבר הגענו עד לכאן אני לא מוותרת'. נכנסתי לאודישן בהתרגשות מוות. אמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות את האודישן הכי־הכי מוצלח. שרתי את 'יא מאמא', הברכיים שלי רעדו, אבל הקול שלי לא רעד".

     

    שלושת המנטורים – קרן פלס, מתי כספי ומשה פרץ – בחרו בה, אבל פרץ ממש נלחם עליה. "הוא אמר שהנשמות שלנו תאומות ושהקולות שלנו זהים, רק שאצלו זה קול של בן ואצלי זה קול של בת", היא משחזרת. "לא האמנתי כששמעתי את משה אומר את זה מפני שאני מעריצה אותו כבר שנים, הוא זמר ענק. החלום שלי היה לראות אותו פנים אל פנים, לחבק אותו, לעשות איתו סלפי. לא העזתי לחלום שיום אחד אני אשיר איתו דואט. כמה ימים אחרי האודישן פתחתי את הדלת ומולי עמד צביקה הדר. הפתעה. כשהוא שאל, 'איזה מורה היית רוצה?' צעקתי, 'משה פרץ!' ופתאום גם הוא נכנס. חשבתי שאני מתעלפת. עכשיו אנחנו כמו משפחה. בבת־מצווה שלי משה נכנס איתי ושרנו ביחד את 'ילדה קטנה', אני משמיעה לו כל שיר שמציעים לי, אנחנו קופצים לבית שלו בבאר־יעקב ואני אפילו עושה בייביסיטינג על הילדים שלו".

    בבוקר שאחרי הזכייה בתואר "מצטיינת בית הספר", שמקביל למקום הראשון ("הפרס הוא 30 אלף שקל, מלגת לימודים לעתיד"), הגיע צוות צילום לבירת הנגב כדי לתעד את כניסתה לכיתה ד' בבית הספר רכסים בשכונת רמות. "הרגשתי כמו מישהי שחיה בסרט", היא מודה. "באמת לא האמנתי שאזכה. לא אהבתי את המראה שלי, הייתי עגלגלה, אפילו שמנמנה, הביטחון העצמי שלי היה ככה־ככה, ופתאום אני בפרונט. כולם הסתכלו עליי, חלק ביקשו חתימות, גם המורות באו להצטלם איתי ואז אמרתי, 'אגם, תסתכלי, אלה התלמידים שרק לפני כמה שבועות צחקו עלייך ולעגו לך. תוכיחי להם מה את שווה'. מאז אני אומרת לכולם: אל תוותרו על החלומות. אם הם באמת בוערים בכם חזק עופו עליהם ותגיעו רחוק".

     

    לא נתקלת בקנאה?

    "לא ביסודי. אולי מפני ששם הכירו אותי לפני ואחרי הזכייה. אבל בכיתה ז' עליתי לחטיבת הביניים, שאליה הגיעו תלמידים מבתי ספר שונים, ורק אז גיליתי שלא הכל ורוד. למזלי יש לי שלוש חברות טובות־טובות שיודעות עליי הכל – מאי, טליה ותאיר – וגם מהן אני שומעת על רכילויות רעות. בסיכום הכללי, התגובות השליליות מתגמדות לעומת החיוביות ואני משתדלת להתעלם מאלה שמדברים שטויות".

     

    תני דוגמה.

    "יש כאלה שאומרים עליי, 'היא בטח סנובית' וזה לא נכון, אחרים אומרים, 'היא בכלל לא שרה יפה' ועל זה אין לי מה לענות. הכי מרגיז זה כשמישהו אומר לי, 'עד שפגשתי אותך חשבתי שאת מישהי אחרת'. סליחה, מה זה 'חשבת'? על סמך מה שפטת? בהתחלה לקחתי ללב כל הערה קטנה. עכשיו אני כבר קצת יותר מחוסנת. גדלתי".

     

    מלא בגדים

    חלק מתהליך הגדילה נבע מירידה. "מגיל עשר אני עובדת על עצמי, אוכלת בריא ופעמיים בשבוע מתאמנת עם מאמן אישי. החיצוניות היא משהו חשוב כשאת מפורסמת. אמנם אני זמרת, לא דוגמנית, אבל כשאני עולה לבמה מסתכלים על איך שאני נראית. עכשיו, למשל, אני באה מביקור ראשון אצל אורתודנט. סיכמנו שבמקום גשר על השיניים הוא ישים לי משהו לא קבוע, שאוכל להוריד אותו כשאני שרה או מצטלמת".

     

    תורידי אותו בכל פעם שתתמסרי לסלפי?

    "נראה לך?" היא משחררת אנחה, "את יודעת כמה סלפי אני עושה? וכמה סרטונים של יום הולדת ובת־מצווה אני מצלמת? אנשים אומרים לי, 'נו, תשלחי סרטון, זה ייקח ממך רק חצי דקה', אבל הם מתכוונים להקרין את הסרטון באולם, לפני מאות אורחים, ואני חייבת להיות מוכנה".

     

    מה זה "להיות מוכנה"?

    "עשיתי החלקה יפנית שאמורה להחזיק חצי שנה בגלל שאני שונאת לעשות פן ובזכותה אני יוצאת מהמקלחת עם שיער מסודר. רק לפני צילומים והופעות אני מתאפרת. בקטנה. ויש לי מלא־מלא בגדים. הארון מתפקע, יש לי מחלת בגדים, וחליתי בה הרבה לפני שהפכתי לזמרת. להופעות גדולות אני נעזרת בכמה סטייליסטיות. עוד לא מצאתי את ה־אחת".

    אמא שלה אחראית על סידור חדרה. "היא מבינה שכשסוף־סוף יש לי שעה פנויה אני חייבת לנוח או סתם לשבת בשקט. היא לא נותנת לי מטלות בבית בגלל שאי־אפשר לדעת מראש מתי אהיה פנויה ולא שפוכה, אבל אני עוזרת לה במטבח. מכינה סלטים, מטגנת שניצל, כאלה. וכשפתאום בא לי חשק אני מתקתקת עוגה".

     

    זמן ללימודים נשאר לך?

    "בטח. אני עולה לכיתה ט' במקיף ז', והמטרה הראשונה שלי בחיים היא להצליח בלימודים ולסיים בגרות עיונית. יש לי זיכרון טוב, וכשאני מתרכזת בכיתה אני קולטת ולא שוכחת. הבעיה היא שלפעמים קשה לי להתרכז בגלל העייפות. אני אף פעם לא מופיעה אחרי 12 בלילה, זה אסור מבחינה חוקית, אבל אם ההופעה בצפון, עוברות יותר משעתיים עד שאני מגיעה הביתה ולמיטה. למזלי, המחנכת שלי היא הכי טובה בעולם. מירב ביבס, תרשמי. היא מבינה אותי ומתחשבת בי. החסרתי הרבה שיעורים בחשבון אז עשו לי מרתון, שבוע של השלמות".

     

    באה לשיר

    בקיץ הזה היא שרה ללא הפסקה. להיטה הקודם "כמו בריו" כבר צבר יותר מ־28 מיליון צפיות ("כל בוקר הוריי פותחים ובודקים, קיבלתי תגובות מכל העולם. זה מטורף") והשיר הטרי, "הקצב של העיר", עבר את המיליון בחודש הראשון. היא מופיעה באירועים פרטיים וגם באירועי נוער המוניים. "אני עובדת קשה כדי לספק את המעריצים, לשמר את ההצלחה זה הרבה יותר מסובך מאשר לגעת בה". אמנון זנדאני, האמרגן של משה פרץ, הוא גם שלה, הוריה מסיעים אותה להופעות ("הם לא סומכים על אף אחד אחר") ולדבריה, אין לה מושג כמה היא מרוויחה. "אני באה לשיר, לא לעשות כסף. זה התחום של האמרגן והוריי. אני לא מקבלת דמי כיס שבועיים, כשאני רוצה לצאת אמא נותנת לי כמה שאני צריכה".

     

    לצאת? יש לך חבר?

    "עוד לא. אף פעם לא היה. זה לא פשוט למצוא מישהו שגם ימצא חן בעיניי וגם יקבל את הקריירה שלי. בבית הספר ובהופעות מנסים להתחיל איתי, אבל אני לא משתפת פעולה. בסלולרי יש לי קוד סינון כדי לחסום הפרעות, במיוחד בלילות".

    היא צילמה קמפיין לערוץ הופ בשיתוף איגוד האינטרנט הישראלי ו־HOT, "בטוחים שאנחנו בטוחים, לא נופלים ברשת" במטרה להעלות את המודעות בקרב ילדים, בני נוער והוריהם לגלישה אחראית ובטוחה ברשת. היא מודעת לסכנות. "כולם מחוברים למסכים ויש תופעות של שיימינג וחומר פורנוגרפי, אמאלה". אין לה זמן לספרים ("ביום כיפור קראתי את 'אשמת הכוכבים', למרות שראיתי את הסרט"), אבל היא מקפידה למצוא זמן לטלוויזיה ("'פולמון', 'איט גירלז', 'מתים לרגע'") ופוזלת גם לעבר משחק. "זמר חייב להיות שחקן כדי להסתיר את הרגשות. גם כשאני עצובה אני עולה לבמה ועושה שמח כאילו כלום לא קרה. ביומיום אני הכי שטותניקית ומצחיקה ואוהבת לעבוד על כולם. במיוחד על אבא שלי. כשהייתי בת חמש נסענו לאילת, ב־12 בלילה בכיתי וצעקתי שהמוצץ שלי נפל לבריכה ואבא גייס את כולם לקפוץ למים. רק כשהוא חזר לחדר הראיתי לו שהמוצץ ביד שלי והוא צחק".

    היא מעריצה את אדל ("בעיניי היא הרבה יותר מביונסה וריהאנה, היא קלאסית, שומרת על הפשטות שלה ולא משתמשת בגוף שלה כפרובוקציה, אני מאוד אוהבת לשיר שירים שלה"), חולמת על קריירה בינלאומית ושונאת כששואלים אותה אם היא לא מפספסת את גיל הנעורים. "אמנם אני עובדת קשה", היא מסכמת, "אבל כל ילדה במדינת ישראל הייתה מתה להתחלף איתי ולהפוך בגיל כל כך צעיר לכל כך מפורסמת. לכן, כל בוקר, איך שאני מתעוררת, אני אומרת 'מודה אני לפניך', ואחרי שהודיתי לאלוהים אני אומרת תודה למשה פרץ".

     


    פרסום ראשון: 14.08.17 , 14:56
    yed660100