שבוע עבודה עמוס, קשה ותובעני עבר על נשיא ארה"ב. ממקום מושבו במועדון הגולף שלו, בבּדמינסטר, ניו־ג'רזי, הספיק טראמפ בשבוע האחרון לאיים על צפון־קוריאה במתקפה של "אש וזעם", שכמוה "לא ידע העולם"; אמר שמפציצים אמריקאיים עומדים הכן למקרה של התקפה קוריאנית על האי גואם; המשיך ופלט שאינו פוסל פעולה צבאית נגד ונצואלה; השמיץ והתקוטט בטוויטר עם מנהיג הרוב הרפובליקני בקונגרס, הסנטור מיץ׳ מקקונל, בעקבות כישלון ביטול חוק הבריאות של אובמה; טרח והודה לנשיא רוסיה פוטין על שחסך לארה"ב כסף ושלח/גירש הביתה כמה עשרות דיפלומטים אמריקאים ממוסקבה; הסביר שמעולם לא היה נשיא עם הישגים כמו שלו במאתיים הימים הראשונים לנשיאות; ורמז שוב שישקול לפטר את החוקר המיוחד רוברט מוּלר, ראש ה־FBI לשעבר, החוקר - במקביל לקונגרס - את קשרי טראמפ והקמפיין שלו לרוסיה. לא ברור אם הוא יכול, אבל רמז.

במונחים של תוכנית הריאליטי הקרויה "נשיאות טראמפ", זה היה שבוע טוב. אין התפטרויות, אין פיטורים, אין הדלפות (חוץ מהרגילות נגד היועץ לביטחון לאומי מקמאסטר) – הכל כביכול בשליטה. ואז הגיעה ההפגנה של אנשי "עליונות לבנה" וניאו־נאצים אמריקאים בשארלוטסוויל, וירג'יניה.

קל, מפתה וגם נכון להסתכל על ההפגנה, שהפכה אלימה, ולסכם שארה"ב נותרה גזענית. נשיא שחור, אובמה, שנבחר פעמיים ברוב גדול יחסית, לא שם קץ לגזענות אלא רק דחק את הגזענים לפינה. קל ומפתה לקבוע שמלחמת האזרחים לא ממש הסתיימה, שארה"ב שסועה כלכלית, מקוטבת תרבותית, רוויית שנאות אתניות, ופוליטית נטועה עמוק בחלוקה קשיחה לכחול דמוקרטי־ליברלי ולאדום רפובליקני־שמרני. כל זה מדויק, והיה כך לפני ההפגנה בשארלוטסוויל. לכן מוטב לבחון את האירוע מזווית פוליטית עכשווית ופחות היסטורית, כדי להבין את משמעויותיו.

ההפגנה עצמה תוכננה כמחאה על החלטת העירייה להסיר פסל של רוברט אי לי, מפקד צבא הדרום, הקונפדרציה במלחמת האזרחים. ההחלטה איננה עומדת לבדה: רוב מדינות הדרום החליטו להסיר את דגלי הקונפדרציה, פסלים ואנדרטאות אחרות ששימרו את מורשת 11 המדינות שפרשו בהדרגה מארה"ב סביב "זכותן" להחזיק עבדים ולשמר את העבדות, והביאו למלחמת האזרחים שפרצה ב־1861.

סילוק הפסל הוא פגיעה במורשת היסטורית בכלל, ובגנרל גדול בפרט, טענו דרומיים רבים. רוברט אי לי אכן היה גנרל גדול. קצין וג'נטלמן, פטריוט שבחר במדינתו וירג'יניה ולא באיחוד הקרוי ארה"ב. אלא שלא מדובר פה באיש, אלא במורשת העבדות והגזענות. גם הפילדמרשל ארווין רומל היה גנרל גדול ואיש תרבותי, וגם הוא חלק ממורשתה של גרמניה. מישהו מעלה בדעתו להציב פסל שלו במרכז מינכן?

על המחאה התלבשו ארגוני "עליונות לבנה", הברית הארית־אמריקאית, ניאו־נאצים המאוגדים במיליציות קיקיוניות אבל חמושות היטב הודות לקלות הבלתי נסבלת של רכישת נשק אוטומטי בארה"ב, הקו־קלוקס־קלן הגזעני ועוד זבי חוטם ומדוכאים עלי אדמות שלדעתם הממשלה מרמה אותם מיום הולדתם. הם לא תופעה חדשה, אבל טראמפ העצים אותם דרך "הימין האלטרנטיבי" – אלט רייט – שבפועל ניהל את הקמפיין שלו בתקשורת וברשתות החברתיות, ויש להם תומכים בבית הלבן. הוא לא כמוהם, אבל רובם הצביעו עבורו ועכשיו הם רוצים בהכרתו. לכן טראמפ לא ממש גינה את ההפגנה האלימה ואת פיגוע הדריסה, אלא ביקש "מכל הצדדים" להראות אהבה.

האיש שתמיד יודע לקרוא למטרות ביקורתו וסלידתו בשמם המפורש - קלינטון, מקקיין, סי־אן־אן, אובמה, מקסיקו - שכח לומר "גזענים", "אנטישמים" ו"ניאו־נאצים". יותר משטראמפ עצמו גזען או סובלני לתופעות הללו, הוא יודע אמת פשוטה אחת: הם עשו אותו נשיא. כשהוא סביב 35% תמיכה, לא טוב לגנות אותם.