לפני כארבעה חודשים התקשר אליי בפעם השלישית חקיין שהתחזותו היא אומנותו, ואומנותו היא עבריינות פלילית. בעבר התחזה לרב שהזמין אותי לסוכתו והקליט אותי בעודנו משתעשעים. אחר כך התקשר פעמיים והתחזה לאהוד ברק. בפעם האחרונה סיפק סקופ: הוא יתמודד על ראשות מפלגת העבודה!

עם ברק לא החלפתי מילה וחצי מילה מקיץ 2010 עד שלהי 2016. בשנים ההן קרעתי לו את הצורה. העדויות נמצאות בסרטייה של ערוץ 2 ובארכיון "ידיעות אחרונות". בפרשה הקרויה בהטעיה ערמומית "פרשת הרפז" היינו משני עברי המסמך. תמכתי בצודקים לטעמי - אביחי מנדלבליט, גדי איזנקוט, תמיר פרדו, מאיר דגן ז"ל ואחרים. ברק פיקד אז מאחור על החבורה היריבה.

בכל מקרה, במקום לעוט על "הסקופ" ניסיתי לחנך מחדש את "המקור". אמרתי שיש לו אשם תורם בבניית נתניהו, שהוא קליינט קשה, שימתין עם הסקופ שלו עד שובו ארצה, שישלח לי את הסקופ בדואר אלקטרוני. כמי שלאורך שנים מביא אי־אלו ידיעות, דומני שאני מכיר את המלאכה. לא בהטפות מוסר היא נעשית, אלא בתשלום במזומן. לא בדחיינות אלא בתוקפנות ובקוצר־רוח.

בשיחה הסכמתי עם "ברק" שאין ויכוח שאת נתניהו צריך להעיף. ההסכמה הוצגה כגילוי. וואו. אין לי אלא להסיק ששידוריי וכתיבתי עמומים וסתומים, כך שדעתי על נתניהו נותרה עלומה. שנים אני משדר, כותב ומהרהר בפומבי האם נתניהו הוא פטריוט ישראלי - יכולה להיות אמירה ברורה וחמורה מזו כלפי ראש ממשלה? - ומעריך שהוא יעשה רילוקיישן לאחר שיודח או ינוצח. איך אתה קובע זאת? שואלים תמיד. השואלים שכחו ששרה אמרה והוקלטה: "שתישרף המדינה, אנחנו נעבור לחו"ל". היא אמנם התנצלה, אך מי לנו מקור אמין כמוה להלכי הרוח האמיתיים בבית. מה גם שביבי כבר היגר פעם מהארץ, החליף זהות ושינה שם.

זאת ועוד, ברצונו להדגיש את הקורבן שהוא מקריב עבור המדינה ועבורנו, אזרחים כפויי טובה - נתניהו התרברב באוזניי לא מזמן שאם היה עוזב את הפוליטיקה היה עושה בקלות לפחות 300 אלף דולר בחודש. סכומים כאלה אי אפשר לעשות בארץ, בטח שלא ראש ממשלה עם ניגוד ענייניו לאחר פרישתו.

בחקירותיו הנוכחיות אני משדר בזהירות מופלגת. את הסיפור המוחשי ביותר והמקומם על החמדנות המשפחתית, עם השרשרת והצמיד התואם והקבלות מחנות "שטרן", החבאתי במעמקי אולפן שישי. את הידיעה שלפיה מילצ'ן ריכך את עדותו הראשונה, מה שהוגדר בפרקליטות כ"פנצ'ר", דחפנו לראש המהדורה. מסביבת נתניהו אמרו לי שזה היה הערב המאושר היחיד שלו השנה.

לא אחת יצאתי להגנת שרה. לא פעם אמר לי נתניהו שהוא מעריך מאוד את העובדה ש"אתה נוהג כבוד רב ברעייתי". אני לא מתלהב מהגשת כתב אישום נגדה. אפשר, אולי, להסתפק בקנס כספי, במקרה שלה זה יהיה קשה מהרשעה. קראתי והפנמתי את הפסיקה של גדולי השופטים - אהרן ברק, אליעזר גולדברג ואחרים - שיצאו נגד תפיסת עולם הצובעת מציאות מורכבת בשחור־לבן. נגד מגמת הפליליוּת המייתרת את המוסר, האתיקה והאסתטיקה. יצחק זמיר כתב מאמר חשוב ומורה דרך על אתיקה ומשפט – לא למהר לחרוך אדם בסטיגמה פלילית אלא להעדיף אמצעי ביניים.

ביבי הוא הבעיה. לא שרה, לא יאיר, לא קאיה, לא הממשלה ולא הקואליציה. לא האלפים שהגיעו לכנס ההזדהות. לא חקיין העובד עם הליכוד ומתחזה לפוליטיקאי, ולא הליכוד שהעמיד בראשו פוליטיקאי המתחזה למנהיג. כאשר ראש ממשלה לוקח הקלטה בידורית ומצמיד אותה לפייסבוק שלו, זה סימן, עוד סימן, שהוא איבד עשתונות. שהוא החליט לשבור את כללי המשחק. האם זה אומר שגם לנו העיתונאים מותר להשתגע? האם רשאי עיתונאי לפרסם את שיחותיו עם ביבי - מה הציע, מה ביקש, על מה התחנן?

עוד לפני מפגן התמיכה היו סימנים מעידים שנתניהו לא מתכוון ללכת בשקט. עכשיו נראה שהוא מוכן לזרוק הכל לזירה.

אמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי חדשות ערוץ 2