yed300250
הכי מטוקבקות
    יועז
    המוסף לשבת • 17.08.2017
    אויב בעין
    יועז הנדל

    הרגע שבו חייל בצה"ל מקבל נשק ומרגיש את הכוח להרוג ולהגן בידיים הוא הרגע שבו מתפתח החלום. יש חלומות שרק צעירים ישראלים חולמים. מי שגדל פה על ימי שואה וסיפורי ניצולים לא יכול להימנע מהמחשבה מה היה קורה אילו היה שם. בחלום אין גבולות - אפשר לחזור עם מרכבה 3, המטוסים החדישים או אפילו מקלע וברוס תחמושת לאמצע מחנה ריכוז. לעשות מה שנדרש מיהודי חופשי שיש לו מדינה וריבונות. אחרי זה להתעורר.

     

    החלומות הם חלק מהמוטיבציה להמשיך להילחם מדי שנתיים־שלוש במדינה שחיה על סיר הבשר. ההבנה שמדינת ישראל נשענת על קיר הברזל ואין אפשרות אחרת. הידיעה על מה שקרה בעבר מול החוזק שלנו בהווה.

     

    זו בדיוק הסיבה שאין שום הסבר טוב לנאצים שהולכים עם לפידים וצועקים נגד יהודים. גם אם אמריקה מתחרפנת פה הקעקוע על הזרוע חזק מדי. בתודעה הלאומית נאצים הם אויב שצריך לחסל וזה לא משנה אם הם דמויות בסרטים, גלוחי ראש באירופה או מפגינים בשרלוטסוויל. אין שום הנחות בנוגע לנאצים גם אם מולם התאספו המחרימים הכי גדולים של ישראל, נבלות פוליטיות בזכות עצמם, גם אם נשיא אמריקאי ידידותי והפכפך מגמגם ואחריו מגמגמים כולם. אני שומע את נציג המפלגה הרפובליקנית בישראל ואחריו פילוסופים ישראלים מטעם עצמם מתפתלים עם הסברים ששני הצדדים בעייתיים והשמאל האמריקאי אלים. הכל נכון, אבל איך זה קשור לנאציזם? התנועה שהשמידה שישה מיליון יהודים. טראמפ לא אנטישמי. הוא גם לא המציא את הפטנט לגנות את שני הצדדים. את זה המציאו באיחוד האירופי אחרי פיגועים פלסטיניים. אז, אגב, לא התרעמו כל כך. המאבק המגומגם בנאצים הוא לא רק בעיה של היהודים הגלותיים או השמאל הרדיקלי שמוריד את הראש, זו בעיה גם של מי שמוכן להעלים עין. מי שלא מבין שהפוליטיקה נגמרת מעבר לקווי האויב.

     

    הנאצים החדשים

     

    שנאת היהודים מקיפה כמה קבוצות בעולם המודרני. הנאצים הם הבולטים בהיסטוריה המודרנית. האיסלאם הרדיקלי הוא הבולט בהווה. בניגוד לניאו־נאצים שמפוזרים באירופה ככוח פוליטי נטול אמצעים מסודרים, השנאה של הג'יהאדיסטים דתית ומאורגנת. הנאצים הקימו מכונת השמדה ליהודים, היום הם נטולי מכונות. אפשר להעריך, ולא רק מפגישת המופתי והיטלר, שהערבים בשלבים מאוחרים יותר בהיסטוריה היו מוכנים למעשים דומים לו רק יכלו. אלא שהם לחמו כמו שלחמו.

     

    מאות אלפי בני אדם נרצחו במלחמות דת מוסלמיות פנימיות בשנים האחרונות. היהודים הם נספח שולי בשפיכות הדמים של האיסלאם אבל מספיק לבחון את רצח משפחת פוגל כדי להבין שהשנאה קרובה. רק היכולת מפרידה.

     

    זה אבסורד להתרעם על הניאו־נאצים הלבנים באמריקה ובאירופה – האנטישמיות הישנה - ולתת הנחות לאנטישמיות החדשה של התנועות האיסלאמיות. הנאצים הם אויב בדיוק כמו הג'יהאדיסטים שסביבנו. מי שמרים נשק ולא משנה איפה, זה פשוט - הוא בן מוות. ומי שמתוחכם מספיק כדי להימנע מכך - צריך להילחם נגדו באמצעים אחרים.

     

    השבוע האבסורד בא לידי ביטוי ביחס למעצר השייח' ראאד סאלח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית. תנועת האחים המוסלמים היא נושאת הדגל היום של המאבק האלים ביהודים. ראאד סאלח הוא הסניף המקומי. אזרח ישראלי אנטישמי בשם אללה. ביוני 2002 קרא ליהודים שוחטי נשים, בפברואר 2007 טען שהיהודים אוכלים לחם וגבינה בדמם של ילדים. בין לבין במסגרת חופש הביטוי שיבח שהידים שהרגו יהודים. המילים וההסתה הן רק חלק קטן מהבעיה, העיקר הוא הפוטנציאל. הפלג הצפוני שולח מורים כבר שנים כדי לחנך ילדים בפזורה הבדואית. התוצאה של זה בתוספת אוזלת היד הישראלית היא התמוססות הגיוס לצה"ל ופריחת הלאומנות בנגב. התנועה האיסלאמית מגייסת ומחלקת כספים, מפעילה מנגנונים של תעמולה, הפלג בראשות סאלח אחראי גם על קמפיין בן 20 שנה על הר הבית. שפיכות הדמים בסיבוב האחרון רשומה על ידיו. המעצר שלו השבוע היה מאוחר מדי בכמה שנים. השחרור שלו (אם ללמוד מניסיון העבר) יהיה מוקדם מדי. מערכת החוק הישראלית לא מצליחה להתמודד איתו.

     

    ויש גם אנשי שמאל ישראלים שמגלים סלחנות לא ברורה כלפיו וכלפי לאומנים פלסטינים אחרים. האנטישמיות וההתבטאויות הניאו־נאציות לא מפריעות להם. צריך לחזור למאמרי המערכת הנלהבים של אתרים כמו הגדה השמאלית נגד השב"כ ובעד עזמי בשארה (בגילוי דעת מרתק מה־15 במאי 2007 הם מסבירים למה ניסיונם הפוליטי מביא אותם למסקנה שהוא שה תמים) כדי להבין את היחס לראאד סלאח היום. אדם שבריטניה של תרזה מיי כשרת פנים סירבה להכניסו. בדו"ח של NGO MONITOR מלפני כמה חודשים נפרש טשטוש הגבולות בין ארגוני שמאל רדיקלי לארגונים פלסטיניים לאומניים עם מסרים אנטישמיים. הניאו־נאצים האמריקאים הם אויב בעין. אויב של העם היהודי ואויב של מדינת ישראל. אין שום הסבר מתפתל להתעלמות מהם אלא שכך גם ביחס לאיסלאם הלאומני. את ימי ראשית הנאצים ליוו יהודים שבחרו להתעלם. אנחנו לא בגולה למרות שיש כמה פוליטיקאים שמתארים אותנו כקורבנות וכל ערבי עם סכין כמכונת השמדה. אנחנו מדינה ריבונית וחזקה. דווקא בשל כך צריך להילחם. זה לא תפקידם של היהודים הגלותיים או איזו ליגה נגד השמצה ממנהטן, זו החובה שלנו.

     

    מימון פרטי

     

    מדי כמה שבועות צץ הוויכוח התקופתי של שרת התרבות מול מוסדות שמציגים תכנים אנטי־ישראליים. מרבית הוויכוחים מסתיימים בשאלות בעד ונגד. מחאות, כותרות וכלום. בשוליים צמחו מחאות אמנים מצד אחד וציידי תרבות שמגדירים על פי טעמם האישי מה זה אנטי־ישראלי מהצד השני. הבעיה מתחילה ונגמרת בפחד להתעסק עם הגדרות. פחד שבסיסו טיעונים מגוחכים על כך שחופש אמנותי תלוי בכך שהמדינה תממן הכל בכספי המסים. כאילו הצגה פרטית, זמר שעושה כסף מעצמו, הם לא אמנות חופשית. את הצורך לממן אמנות ורוח, אגב, הבינו הקומוניסטים ברוסיה מהרגע הראשון. בישראל הצעירה ידעו להקים להקות צבאיות בשביל המורל הלאומי ואלופים כמו גנדי בחרו שירים לרפרטואר. הייתה בכך הרבה תבונה לאומית. הציונות בחרה לה סמלים ותרבות שיצרו את הישראלי החדש. אנחנו לא שם יותר. השוק חופשי יותר, החופש האמנותי לא מוגבל. זה בדיוק הזמן להגדיר מה מדינה צריכה לממן. הצגות של מחבלים או הנרטיב הפלסטיני ימומן מתרומות, לא מכספי מיסים - יצירות נכבה לתיאור האסון של הפלסטינים בכספי הפלסטינים. כך גם קריאות לאלימות ופורנוגרפיה. ישראל מדינה חופשית לחלוטין כל עוד המימון פרטי. מרוב שזה סביר והגיוני זה לא קורה. ¿

     

    yoazhendel@gmail.com 

     

     


    פרסום ראשון: 17.08.17 , 19:04
    yed660100