עכשיו, כשליאם גאלגר חוזר אחרי שלוש שנים במדבר, ומאמץ שוב את התואר "כוכב הרוקנרול הגדול האחרון", מן הראוי לשאול אותו מי הם כוכבי הרוק האחרים שהרשימו אותו. כשאנחנו יושבים על כוס מיץ תפוזים ומים בבית קפה ליד ביתו שבצפון לונדון, הוא מגלגל שמות כמו מיק ג'אגר, פול מקרטני, רוני ווד וריי דיוויס מהקינקס. אבל האדם היחיד שהוא מעריץ ממש, לדבריו, היא יוקו אונו. ב־2009 הוזמן גאלגר לפגוש את אונו בבניין ה'דקוטה', בית המגורים בניו־יורק שבו התגוררה עם ג'ון לנון מאז 1973 ועד שלנון נורה למוות מחוץ לבנין ב־1980.

"השעה הייתה שמונה בבוקר, וחשבתי לעצמי 'פאק! אני ממש לא יודע אם אני מסוגל להיות שם'", אומר גאלגר, שידוע כמי שטען בשעתו שהוא גלגול נשמתו של ג'ון לנון, על אף העובדה שהיה כבר בן שמונה כשלנון הלך לעולמו. "אבל הייתי כבר אחרי כמה משקאות, אז הלכתי, והטיפוס בדלת הכניסה אומר לי, 'מי אתה?' 'אני ליאם גאלגר, בנאדם'. עליתי לקומה התשיעית, דירה 72, ומי עומדת שם בפתח? פאקינג יוקו אונו".

גאלגר, 44, מספר שסירב להצעה של אונו להשמיע כמה צלילים על הפסנתר של לנון ("כי אני לא מסוגל לנגן על זה") ואז נעתר להזמנה לשתות כוס תה עם עוגיות משובחות, תוך שהוא מפיל בטעות עוגייה שלמה לתוך המשקה החם. אונו הביעה דאגה שבנו של גאלגר, לנון, עלול לסבול מהתנכלויות של ילדים בבית הספר, אבל ליאם הרגיע אותה שלנון גאלגר זה שם מצוין והילד יהיה בסדר גמור. ואז הוא הבחין במשפטים ביפנית על לוח ארוך בשולי הווילון.

"שאלתי אותה מה כתוב שם, והיא אמרה, 'מצחיק שאתה מדבר על זה. זה משהו שג'ון ראה בבית הוריי ומאוד מצא חן בעיניו, אז תליתי את זה אצלנו", הוא נזכר, וחוזר על פירוש המילים, כשהוא לא בטוח שזה הציטוט המדויק של אונו: "פירוש המילים הוא: 'בזמן שישנתי את שנת החורף, כנפיי צברו עוצמה', משפט שהכנסתי לשיר חדש שלי. במשך שנים ניסיתי להלחין את המשפט הזה, ועכשיו - בינגו!"

יש לו בעיה רצינית איתי. נואל וליאם גאלגר

* * *

אחרי הפירוק המכוער של אואזיס ב־2009 כשליאם ניפץ גיטרה על ראשו של אחיו נואל לפני הופעה בפריז, ליאם נראה כמפסיד הגדול באירוע. נואל ניצל את כישורי הכתיבה שלו כדי לפצוח בקריירת סולו מצליחה, בעוד Beady Eye, הלהקה שליאם הקים עם שאר חברי אואזיס, סבלה מהיעדר ברור של להיטים גדולים מהסוג שנואל ידע לספק. אחר כך הגיעו שלוש שנים של דממה, פרט להבלחות בודדות בטוויטר, שרובן עסקו בהשוואה שעשה ליאם בין אחיו נואל לתפוח אדמה. ואז ליאם חזר. תחילה היה מופע ניצחון חגיגי במנצ'סטר בחודש יוני, דואט מפתיע של Live Forever הקלאסי של אואזיס ביחד עם כריס מרטין מקולדפליי במסגרת קונצרט הצדקה One Love של אריאנה גראנדה.

הפגישה שלנו מתקיימת ב־11 בבוקר, והוא כבר הספיק לרוץ עשרה ק"מ בהמפסטד־הית'. "זה הזמן הנכון. די כבר עם כל הרוקרים־הפוליטיקאים שאומרים את כל הדברים הנכונים לפני שהם חוזרים לבתים המטופחים שלהם. אני שיקוי האמת, בנאדם. באסטרד עצבני. הדבר האמיתי".

גאלגר הופיע לא מזמן בפסטיבל גלסטונברי. אני מזכיר לו שבפעם הקודמת שנפגשנו, ב־2011, הוא כינה אותו גיהינום "שבו הסלבריטאים מסתובבים עם מגפי הוולינגטון המפורסמים שלהם", תיאור הולם, גם אם לא מחמיא במיוחד, לנעשה מאחורי הקלעים של הפסטיבל המפורסם. "כן, אבל מטומטמים יש בכל מקום, לא? בטח לא הסתובבתי עם סלבריטאים כלשהם. אני נשאר בפינה הקטנה שלי. והילדים שלי (לנון, 17 וג'ין, 15) הגיעו לראשונה בחייהם, אז לא התכוונתי לעשות פטריות, בטח שלא לידם".

ואם לנון וג'ין יחליטו להרחיב אופקים בדרכים לא חוקיות?

"לא יקרה, בנאדם. אני האחרון שיכול לגעור בהם, אבל הם לא יעשו את זה בנוכחותי. פשוט בגלל שאני אשתמש בכל החומר שיש כאן, ולא יישאר להם כלום".

הקאמבק של גאלגר מגיע, כאמור, אחרי זמנים קשים. Beady Eye התפרקה ב־2014 אחרי שנאמר לחברי הלהקה שהם לא יכולים להרשות לעצמם סיבוב הופעות באמריקה. זאת הייתה גלולה מרה ביותר למי שעמד עם אואזיס בפני קהל של 250 אלף איש בהופעה ב־1996. וגם נישואיו לניקול אפלטון (מלהקת אול סיינטס לשעבר) הסתיימו ב־2013 בעקבות האשמות בבגידה, כשהסופרת האמריקאית ליזה גורבני הגישה נגדו תביעה לאבהות על בתה.

"אחרי כל זה מצאתי את עצמי יושב בבית, שותה, גונח, שותה עוד קצת, גונח, ומבלה שעות ארוכות בבתי משפט", מסכם גאלגר את השנים האפלות. "לא ראיתי את הילדים שלי, דבר שהיה מובן בהחלט, כי הייתי דפוק לגמרי. אם יצאתי מהבית מתישהו זה היה בגלל עניינים כאלה ואחרים שקשורים ב'אואזיס', והרגשתי כמו צל של עצמי. אז החלטתי להסתלק לספרד, לקנות טירה קטנה ומכנסיים קצרים, ולפרוק עול. אבל אז נמשכתי בחזרה לתלם וחזרתי לכתוב שירים. זוגתי, דבי (גווית'ר, העוזרת האישית שלו לשעבר), אמרה שהם טובים, אז פגשנו טיפוס אחד מחברת התקליטים וורנר והוא החתים אותנו על המקום".

מאז שחזר לזירה, גאלגר הבחין בשינויים שחלו בעולם המוזיקה. "להקות רבות טוענות שהן פועלות כדי להציל את הגיטרה, אבל בשביל שזה יקרה, צריך קודם כל לחבר אותה לחשמל, הבנת? זה מזכיר לי את שנות ה־90, כשעולם הפופ גילה שגיטרות זה להיט, אז לקחו כל מיני בחורים יפים, תלו להם גיטרות על הצוואר... פאק! אני יודע לעשות רק ז'אנר אחד במוזיקה, וזה רוקנרול. זה ה'שיט' שלי: הפיסטולס, דה הו, אואזיס, הסטונס. אין לי עניין בכל השאר".

מה עם הביטלס? "מי שלא אוהב את הביטלס הוא איש אפל", הוא אומר, ומוסיף בטון מאיים: "אבל הביטלס היו יותר כמו... מה המילה לחבר'ה האלה מהתזמורת...?" "מלחינים?" הוא מהנהן בראשו. "הם היו מלחינים. או אולי אפילו קוסמים".

כשהוא מדבר על רוקרים־פוליטיקאים ופוזה של להקות פופ עם גיטרות, אני לא יכול שלא לתהות, אם גאלגר חושב על קולדפליי. אחרי הכל, הוא כינה את כריס מרטין לא פעם "כומר", "מורה לגיאוגרפיה" ו"עציץ". זה בוודאי היה מביך כשהשניים ביצעו את הדואט במנצ'סטר. "התנצלתי בפניו בשירותים כשעשינו חזרות על Live Forever", אומר גאלגר, "אבל כריס מרטין אמר, 'לא, לא, זה בסדר. אנחנו מתים על זה!' אז המשכתי, 'אוקיי, אז מה הדבר הזה שאתה לובש?' הם יודעים שזה בצחוק. לא כולנו אותו הדבר, ולא כולם יכולים להיות קולים כמוני".

* * *

במופע One Love ביצע גאלגר את הסינגל החדש שלו - Wall of Glass - בחירה מוזרה בהתחשב בעובדה שהקהל היה מורכב, רובו ככולו, מנערות צעירות שהעדיפו לשיר יחד עם זמרי הפופ האהובים עליהן ולא להתעמק באיכויות של שיר שהן לא שמעו מעולם, שביצע מישהו שהיה פעם בלהקה שאבא שלהן העריץ. "לא רציתי לנגן את זה", הוא מוחה. "ידעתי שאני אחטוף על זה ששרתי שיר חדש, אבל המארגנים עמדו על כך. הם רצו שאשיר גם את Imagine, אבל אמרתי להם, 'לא. זה קדוש'".

גאלגר לא היה מרוצה מהיעדרו של אחיו נואל מקונצרט One Love, למרות שנואל, שהיה בחופשה באותו זמן, נתן את ברכתו לביצוע שירו Don’t Look Back in Anger על ידי כריס מרטין ואריאנה גראנדה, ותרם את כל ההכנסות של השיר לעמותת הצדקה של מנצ'סטר. העליתי בפני ליאם את הטענה שנוכחותם של שני גאלגרים על במה אחת פירושה איחוד של 'אואזיס', ושאולי קונצרט צדקה שאירגנה אריאנה גראנדה הוא לא בדיוק המקום לאירוע מכונן כזה.

"אתה מכיר את המצב.... בכל פעם שקורה משהו דומה, מתחילים דיבורים על האיחוד של אואזיס", אומר ליאם. "אבל נואל הבהיר היטב שאיחוד לא נמצא כרגע בראש סדר העדיפויות שלו, ונכון לעכשיו, זה גם לא בראש סדר העדיפויות שלי. הייתי מעדיף להופיע כאואזיס, אבל זה לא היה העיקר בקונצרט הצדקה במנצ'סטר. הוא יכול היה להגיע ולבצע את Don’t Look Back in Anger בעצמו, בלי להיתקל בי ולו פעם אחת".

נואל טוען שלא ביקשו ממנו להופיע. "ואתה רוצה לומר לי, שאם נואל גאלגר היה מופיע עם הגיטרה ודופק בדלת שלהם, הם היו אומרים, 'אתה לא מוזמן, חבוב'"? עונה ליאם. "אז שיילך להזדיין. לא מעניין אותי אם הוא היה בחוף אמאלפי, או בכל מקום אחר. זה היה חוסר רגישות מבחינתו. יש לנו בני משפחה וחברים במנצ'סטר ואמא שלי עדיין חיה שם, וזה יכול היה להיות נחמד לעשות את זה בשביל הקרובים שלו. זה הכל".

ליאם היה בן 19 כשאואזיס פרצה לתודעה, והזניקה אותו לסגנון חיים של חוג הסילון, מרחק שנות אור מרחובות ילדותו. הוא עבר ישירות מבית אמו פגי במנצ'סטר לחיים עם פאטסי קנזיט בפרימרוז היל שבצפון־מערב לונדון. "זה קרה בדיוק בזמן הנכון", הוא אומר. "העברתי את 19 השנים הראשונות של חיי ב'מה זה כל השיט הזה? גשם כל הזמן, הכדורגל מפונצ'ר, וכל הפטריות כבר נקטפו'. הסתובבתי ברחובות כל הזמן וחשבתי, 'אני מעדיף שהרטט שאני מרגיש בגוף יגיע מרוקנרול ולא מפטיש אוויר'. ואתה יודע מה? זה הצליח. לא היו לנו שום בעיות של אלכוהול או סמים. אני דפקתי את העסק בפן האישי, אבל זאת בעיה של כולנו, לא?"

מה הוא היה עושה אם הסיפור של אואזיס לא היה קורה? "הייתי יושב בגן ציבורי במנצ'סטר, מעשן עשבים עם שאר הזומבים, משתין במכנסיים ומת משעמום".

להקות מבני מעמד הפועלים מתאימות יותר לרוקנרול, כי הן מתייחסות לשפע ולתהילה כאל בונוס, בעוד להקות ממעמד הביניים, שחבריהן סובלים מרגשי אשמה על כך שלא עשו משהו משמעותי יותר בחייהם, הן אלה שמוצאות עצמן במרכזי גמילה.

"חשבתי על זה בזמן ריצת הבוקר שלי היום. כשבני מעמד הפועלים זוכים בכסף, תהילה, סוסים וחופשות יוקרתיות, זה הכל חדש להם. האחרים כבר טסו במטוסי סילון פרטיים, כבר ישנו בווילות בברבדוס. זה לא משהו שהם נלחמו עליו, ואין לזה שום ערך בעיניהם. אז מה הם עושים? הם משתגעים. אני מרחם עליהם".

איחוד של אואזיס הוא יותר עניין של "אם" מאשר של "מתי". לשני האחים גאלגר יש אלבומי סולו שאמורים לצאת בסתיו, אבל הפיתוי לשמוע 150 אלף איש שרים מולם את Wonderwall או את Rock’n’Roll Star על הבמה המרכזית בגלסטונברי יכול להיות משהו שהם לא יעמדו בפניו לאורך זמן. אני מהמר על 2019.

"בנאדם, זה לא תלוי בי", אומר ליאם. "זה בידיים של נואל. הוא החזק בינינו, וזה מה שמשגע אותי. הכל תלוי בהצלחה של אלבומי הסולו שלו, כי האגו שלו יצא משליטה והוא לא יהיה מסוגל להתמודד עם דעיכה של ההצלחה. יש לו בעיה רצינית איתי. אני חושב שמה שפירק את אואזיס היה ויכוח שולי. היו לנו מריבות גרועות יותר. חמש שנים קודם לכן כבר הגיעו אליי שמועות על הרצון שלו לפתח קריירת סולו, אז הוא ניצל את ההזדמנות כדי לנטוש את הספינה. נכון לעכשיו, אני לא שם זין על אואזיס, על נואל או על המעריצים הדפוקים שלו".

אנחנו חיים כיום בעידן שבו "הבן של השכן" דוגמת אד שירן כובש את מצעדי הפזמונים, אבל כשאנחנו יורדים לסדרת צילומים בפארק, גאלגר עדיין נראה ומתנהג כמו כוכב רוק אמיתי. בני נוער שחולפים על פנינו עוצרים ומבקשים חתימה. הוא מתפאר שהצילומים של סרטן ריאות על קופסאות הסיגריות מעולם לא הצליחו להפחיד אותו ולגרום לו לוותר על ניקוטין. ושום גבר עם ברדס כחול־צהוב לא הצליח מעולם להיראות כל כך מעורר השראה ומאיים.

"רוקנרול זה החיים הטובים", הוא אומר בטון פילוסופי. "אבל אתה צריך להיות מחויב לזה. להיות חבר בלהקה זה הרבה יותר מרק לכתוב שירים. תמיד יש משהו שצריך להעיף מהחלון, מישהו שצריך לחטוף אגרוף, ויש גם שורות שצריך להסניף. בעוד נואל בחר בדרך של מקרטני, אני בחרתי להיות קית' מון, ואני גאה על כך. ויצא לי גם לשיר לא מעט. אתה מבין למה אני מתכוון?"

הוא נועץ בי מבט, ואז מהנהן לעצמו. "אתה מבין למה אני מתכוון".

תרגום: לילית וגנר