לפני כשנתיים תוכנן להתקיים מרוץ אופנועים כבדים בשבת. המרוץ יועד להתקיים בקצה הצפוני של העיר בני־ברק בהסכמת העירייה, בשטח שמרוחק משכונות המגורים בעיר ונמצא בבעלות מנהל מקרקעי ישראל. אלא שחיים זלץ, תושב בני־ברק, לא היה מוכן לשמוע על כך. הוא הפעיל לחץ על העירייה, שבתורה הפעילה לחץ על המשטרה ועל המנהל, וכך בוטל האירוע.

זלץ, "פעיל נמרץ" כפי שמגדירים אותו בעירייה ומי שמתרוצץ מדי שבת ברחבי בני־ברק בהתנדבות מלאה ומפקח מטעם עצמו, מוכר מזה שנים כגורו שמירת השבת בעירו. למרות שאין לו תפקיד רשמי, הפוליטיקאים המקומיים חוששים להתעמת איתו, וכשהוא מרים את נס השבת הם לרוב עומדים דום. בשבוע שעבר, כאשר התפשטו ידיעות על כך שפועלי הרכבת הקלה החלו לעבוד בעיר לפני צאת השבת, הזדרזה העירייה לשלוח מכתב התראה לחברת נת"ע האחראית על העבודות. את המכתב דאגה כמובן לפרסם באמצעי התקשורת החרדיים, כדי להוריד את גובה הלהבות. "היו שמועות, אז הקדמנו תרופה למכה", אומר אברהם טננבוים, דובר העירייה. "אם יעבדו פה בשבת זה יגרום לסערה המונית".

"אני בסך הכל יהודי פשוט", אומר זלץ עצמו בשיחת טלפון קצרה. "עדיף לעשות דברים בשקט, היום כל דבר דתי מעורר את השמאל בצורה לא נורמלית. וממילא, כדי להתראיין אני צריך אישור של הרב הראשי של בני־ברק, הרב לנדא".

נדמה שהתורה כולה, לפחות בנוגע ליחס החרדים לשבת בישראל, מתנקזת לתוך דבריו הקצרים של זלץ: ההכרה הפשוטה והחד־משמעית בקדושתה של השבת, הרצון לסגור דברים בשקט מאחורי הקלעים אם זה אפשרי, החשש מפני תגובת ה"שמאל" החילוני, וכמובן — הנאמנות המוחלטת להנחיות הרבנים.

צילום: עמית שאבי

בשבועות האחרונים פירסמנו כאן סדרת כתבות על המאבקים סביב זהותה של השבת בישראל. הפעילים שמקדמים את חופש התנועה בשבת, ודורשים לאפשר צריכת תרבות ובילוי ביום המנוחה, ייצגו במידה רבה את קולו של הציבור החילוני כשהביעו את דעתם לגבי המנהיגים החרדיים, שנתפסים כבלתי מתפשרים, כאלה שמתעקשים לעשות "דווקא" לחילוניים ולהתערב בחייהם הפרטיים, ועושים שימוש ציני בפוליטיקה של הדת. טענה שעלתה היא שהחרדים מנהלים את מאבקי השבת מתוך אינטרסים צרים ולא מתוך אידיאולוגיה עקבית — מצד אחד צועקים שחילול שבת הוא עוול נוראי, ומצד שני מעלימים עין כשהדבר נוח להם. כך, למשל, לפני חודשים ספורים עלו החרדים על בריקדות בכל הנוגע לעבודות בשבת ברכבת ישראל, ואילו השבוע, כאשר נודע שהעבודות נמשכות, לא נרשמה בינתיים תגובה משמעותית מצידם. נכון להיום, בסופ"ש הקרוב מתוכננות עבודות תשתית במהלך השבת לצורך הקמת טרמינל חדש בתחנת השלום בתל־אביב. הדבר היחיד שהשתנה הוא המפה הפוליטית שלא מאפשרת לערער כעת את יציבות הממשלה. השבת אותה שבת, העבודות אותן עבודות.

התמונה, כרגיל, הרבה יותר מורכבת. ראשית, מפני שהציבור החרדי, אליו משתייכים כעשרה אחוזים מהישראלים, אינו בנוי כגוש אחד אלא מפורק לזרמים ולחצרות, שגם בתוכם יש חילוקי דעות. שנית, מפני שבמאבק על זהות השבת בישראל החרדים, כפי שהם רואים את הדברים, דווקא מפסידים: מאז קום המדינה נשחק הסטטוס־קוו בענייני דת ומדינה לטובת החילונים בתחומים רבים, זאת למרות גידול חלקם היחסי של החרדים באוכלוסייה. ושלישית, מפני שמרבית החרדים עומדים על זכותם לקחת חלק בהכרעה לגבי דמותה של המדינה, ובעוד שההנהגה החרדית עושה זאת לא פעם בצורה פרגמטית, כולל מוכנות לפשרות, לעיתים היא נכנעת בלית ברירה ללחץ ההמון. כל המרכיבים הללו הופיעו בפרשת מרוץ האופנועים בבני־ברק, שהעירייה הסכימה לו תחילה אך שינתה את דעתה לאחר התערבותו של זלץ. כל המרכיבים האלה קיימים מצידו השני של המתרס, בציבור החילוני.

"אין בשבת פשרות"

השבת כערך מקודש עבור הציבור החרדי לא נועדה כמובן רק לצרכים פוליטיים. "ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם. מחלליה מות יומת", נכתב בספר שמות. השבת הייתה ונותרה אחד הסמלים החשובים ביהדות, ומאז קום המדינה היו החרדים אלו שתפסו את העמדה המרכזית בעיצוב הסמל הזה בישראל. לא סתם שמה המלא של אחת משתי המפלגות החרדיות בכנסת הוא "יהדות התורה והשבת".

"רצינו לחזק את השבת ורצינו להבליט אותה", אומר ח"כ מטעם המפלגה, אורי מקלב. "השבת היא נכס היסוד של העם היהודי. אם אנחנו העם היהודי של פלאפל ומנגל, זה בסדר. אבל מה שבאמת מאחד אותנו כעם, הסמל — זה השבת. בעבר רצינו קרדיט על זה שהורדנו לעולם את המושג הזה שנקרא שבת, ועצוב שעכשיו אנחנו מתנכרים לזה".

אחת הטענות שעלו כנגד המפלגות החרדיות היא עקשנותן המתמשכת לטרפד חוקי שבת שיסדירו סוף־סוף בחקיקה את מעמד השבת במדינה וישחררו אותה מהסכמי הסטטוס־קוו המיושנים והאמורפיים. "אין בשבת פשרות", מסביר מקלב את עמדת החרדים. "ברור לכולם שכל המוסדות הלאומיים והציבוריים לא יכולים להתנהל בשבת".

פשרות גם לא תהיינה בכל הנוגע לעבודות התשתית ברכבת ישראל בשבת, אומר מקלב, חבר ב"וועדת הארבעה" שהקימו יהדות התורה וש"ס לניהול המשבר הנוכחי מול ראש הממשלה ושר התחבורה. "אין הצדקה לעבודות הללו אם אין להם הכרח בטיחותי או ביטחוני. מי שרוצה לשנות את הכללים בהיבט הזה הוא לא אנחנו. אז להגיד עלינו שבגללנו חיילים לא יגיעו לבסיסם, זו הסתה".

פעמיים בחודש מתכנסת בירושלים ועדת הרבנים לענייני השבת, המאגדת בתוכה נציגים מכל הפלגים החרדיים המרכזיים. אחד מהם הוא הרב אמיר קריספל, מי שהיה מזכירו האישי של הרב עובדיה יוסף ומונה לאיש אמונו בוועדה. "הוא סמך עליי, אז הוא שלח אותי. זה מראה כמה הוועדה הייתה חשובה עבורו", אומר קריספל.

בתחילת השבוע הבא תתכנס הוועדה כדי לדון בנושא העבודות ברכבת בשבת. "אנחנו מנסים להתמודד עם זה, אך לצערי ללא הצלחה. סיכמו עם שר התחבורה רק על עבודות שקשורות לבטיחות, וזה לא קרה, הם פשוט ציפצפו על כולם. אם לא יעמדו בסיכומים, נקבל החלטות קשות. זו בהחלט סיבה לפרוש מהקואליציה".

אלא שהוועדה אינה עוסקת רק בתנועת הרכבות ובהרכב הקואליציה. "יש המון דברים על הפרק", מגלה קריספל. "בעיקר אנחנו מסייעים לאתרים ששומרים שבת. המון אתרים סגרו בשבת כדי שהציבור שלנו יוכל לבקר בהם". הוא נותן כדוגמא את גן החיות התנ"כי בירושלים, שפועל עדיין בשבת. "הגענו להסכמים שימכרו בשבת כרטיסים באינטרנט או באמצעות גויים. רוב הדברים נפתרים ככה, בהבנה ובלי שהם מגיעים לפרסום. אפשר למצוא פתרונות לכל דבר".

ובכל זאת, יש אתרים ועסקים בישראל שפועלים בשבת.

"אני אשמח למנוע חילול שבת גם במקומות האלה, אבל אני מבין שלא כל דבר אני יכול".

מתי הדברים מגיעים לפיצוץ?

"החרדים לא מונעים מהחילונים לבשל, ללכת למשחק כדורגל או לראות טלוויזיה בשבת. כל מה שנמצא אצלך בבית — זה כואב לי, אבל למה שאתערב לך? אבל כשאתה בא אליי ומפריע לי, כשחילול השבת נעשה בתוך השכונות החרדיות, כשהוא נעשה להכעיס - זה אחרת. גם כאשר המאבק הופך לעיקרון. זה למשל מה שקרה סביב סגירת כביש בר־אילן במאה שערים: מעבר לכך שחילול השבת נעשה בתוך הבית שלנו, מי שניצח במאבק הזה יכול היה להכריז שהוא שולט בירושלים".

חרם צרכני בשירות השבת

הכוח של ועדת הרבנים אינו רק דתי או הלכתי. שיטת העבודה השקטה שבה מוצאים "פתרונות לכל דבר", כדבריו של קריספל, כוללת הפעלת לחץ צרכני לא קטן שמתאפשר בקהילה כה מאורגנת שאנשיה נשמעים למנהיגיה באדיקות. קריספל מספר למשל על רשת חנויות גדולה, בעלת כמה עשרות סניפים, שפתחה בשלב מסוים כמה מסניפיה בשבת. "אמרנו להם שנגיד לציבור החרדי לא לקנות אצלם. ישבנו ודיברנו, ולבסוף הרשת סגרה את הסניפים מבלי שאיש ידע".

"כשזה לא חברה פרטית אלא גוף של המדינה שמחלל שבת, אתה מנסה להיאבק בו דרך הפוליטיקה, ואז גם הפוליטיקאים יכולים לגזור קופון", אומר עוזי ברק, עיתונאי בכלי התקשורת החרדי־דתי "קו עיתונות". "לטפל בחברות שמחללות שבת זה הכי קל, הציבור אומר מיד את דברו. חברות שחיללו שבת הפסידו מיליונים, וזה לא קשור לפוליטיקה. יש הרבה דברים שמתרחשים מתחת לפני השטח בתחום הזה".

הכוח שמפעיל הציבור החרדי, אם כן, אינו רק פוליטי אלא גם כלכלי. והפעלת הלחץ הזו מתפרשת לא פעם כסחטנות. מקרה נוסף של סגירת עסק בשבת התרחש לאחרונה ב"רפטינג נהר הירדן" ליד קיבוץ גדות. באתר העסק מספרים כי "אחרי 20 שנה של עשייה רצופה בעולם התיירות, בהחלטה כנה ואמיצה החלטנו להפסיק להפעיל את האתר בשבת". מאז, דף הפייסבוק של אתר הרפטינג עמוס בתמונות של חרדים משכשכים במים ורוכבים על טרקטורונים, ובהם אפילו מנכ"ל ש"ס, שלקח את אנשי לשכתו ליום כיף באתר.

"ההחלטה לסגור את העסק בשבתות ובחגים הייתה בשביל הנפש", אומר ערן גיגי, מבעלי המקום. "זה לא בקטע דתי אלא בקטע של מנוחה". לדבריו, לאחר הסגירה מחזור הפעילות של העסק לא נפגע, למרות שהוא פועל כעת רק שישה ימים בשבוע, ולמרות שעיקר ההכנסות בעבר היו בשבתות ובחגים.

אז אולי לא סגרתם בקטע דתי, אלא בקטע כלכלי?

"סגרנו בשבת לפני שידענו מה הולך להיות. במשך שנים הגיעו אלינו סוכני שיווק ואמרו לנו שיש דבר כזה 'ועדת הרבנים לענייני שבת', ושאם נסגור הם יעזרו לנו. אבל אף אחד לא הבטיח לנו שתהיה יותר עבודה. אנחנו פנינו לוועדה רק אחרי שהחלטנו לסגור, והם עזרו לנו".

כולל מנכ"ל ש"ס שהגיע עם כל הלשכה.

"עיקר ההכנסה מגיע מישיבות, ששולחות קבוצות. האמת היא שלפני שבוע אריה דרעי היה בטיול משפחתי בצפון, ואמרנו לו שיבוא אלינו. בסוף הוא הלך לצוק מנרה, שדווקא פתוח בשבת".

"בזירה הפוליטית, מי שמוכן להתאבד על השבת היום זה החרדים. דתיים מתונים וחילוניים לא מוכנים לשכב על הגדר", אומר ד"ר שוקי פרידמן, מנהל מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה. "יש היום תהליך מרתק של ישראליזציה בקרב החרדים, שהפועל היוצא שלו הוא שאכפת להם מאיך שהמדינה נראית. הם כבר לא מרגישים עצמם קהילה קטנה שחיה בגטו, אלא קהילה משמעותית ומעורבת בכל הממדים של ניהול המדינה. אם בעבר האג'נדה המרכזית שלהם הייתה לדאוג לתקציבים ולהבטיח את האינטרסים החרדיים, היום זה לא רק זה".

וכך תופס הציבור החרדי את מקומם של הדתיים הלאומיים. "אתה לא תשמע את בנט מדבר על דת ומדינה, זה לא מעניין אותו", אומר פרידמן. "פרט לזרם החרד"לי בציבור הדתי, כמו בצלאל סמוטריץ', הפוליטיקאים הדתיים לא מתבטאים בנושא השבת".

לדברי פרידמן, החרדים מודעים למגבלות הכוח שלהם, ולכן מתנגדים ל"חקיקת שבת". "הם יודעים שאם ההסכמים ייפתחו, זה ילך לכיוון של החילונים. מעבר לזה, הסטטוס־קוו הוא פיקציה שמאפשרת להם לא לפתוח הסדרים מהותיים, ולנופף בהצלחות נקודתיות מול הציבור שלהם".

המקרה המוזר של חיפה

אין מקום בו סוגיית הסטטוס־קוו היא הבולטת ביותר מאשר בעיר חיפה, העיר היהודית הגדולה היחידה בישראל בה פועל כיום שירות אוטובוסים חלקי גם בשבתות ובחגים. הסיבה לכך היא שלפני קום המדינה התחרו חברות אוטובוסים יהודיות בחברות ערביות בחיפה, עיר מעורבת, ולכן פעלו בשבת. לאחר קום המדינה, במסגרת הסכמי הסטטוס־קוו, הסכימו החרדים להותיר את המצב על כנו. בינתיים נדמה שהעניינים בחיפה מתנהלים כסדרם, וכל הצדדים מרוצים.

"קח בחשבון שהקהילה החרדית בחיפה בעבר הייתה דלה ומצומצמת", מסביר הרב דוד מצגר, יו"ר המועצה הדתית בעיר, המשתייך דווקא לזרם הציוני־דתי. "לא כן היום. הקהילה צמחה בקנה מידה גדול, אבל כל עוד הסטטוס־קוו קיים, אין להם ברירה".

אם האוכלוסייה החרדית בעיר גדלה, למה לא לנצל את הכוח הפוליטי שלה?

"קשה לצפות מה יקרה. אתה צריך להיות פיקח ולראות — אם תצא לקרב, האם תנצח? אם הם יודעים מלכתחילה שהקרב אבוד, אין סיבה לצאת לקרב".

ארבעה נציגים חרדיים מכהנים היום במועצת העיר חיפה, והם מאוגדים בסיעה אחת. אלא שלמרות הכוח ההולך ומתעצם של הנציגים הפוליטיים במועצה ולמרות הרצון להביא הישגים, לא עולה על דעתם של יושבי הסיעה החרדית להקים קול צעקה בנוגע לאוטובוסים שנוסעים בשבת, והם חיים איתם בשלום. "היינו מעדיפים שלא תהיה תחבורה ציבורית בשבת, אבל נולדנו למציאות מסוימת ואנחנו חיים איתה", אומר יו"ר הסיעה, מיכאל אלפר. "אבל בכל זאת, חיפה היא חלק ממדינת ישראל וככזו צריכה לשמור על השבת כיום המנוחה".

אם כך, לא הגיע הזמן שתשברו את הסטטוס־קוו?

"מי שמחליט על כך הם הרבנים, לא אנחנו. הם שמנהיגים את הציבור החרדי בחיפה. זה לא שאלה של כמה כוח פוליטי יש לנו. אנחנו כנציגי ציבור לא יכולים לנהל מסחרה בעניין השבת, היא לא שלנו. אנחנו לא מייצגים את עצמנו אלא את העם היהודי".

מי שלדברי אלפר דווקא מנהל "מסחרה" פוליטית הם החילונים. לדעתו, לא ייתכן שמשתמשי התחבורה הציבורית ינהלו את המאבק עליה, כי הם עניים. ומי שעושה זאת עבורם, עושה זאת לדבריו משיקולים זרים. "משתמשי התחבורה הציבורית בשבת מגיעים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך, הם לא יכולים לנהל מאבק", הוא מסביר. "מי שעושה זאת עבורם עושה זאת ממניעים פוליטיים. אלו גופים שרוצים לפגוע בנו ולייצר בתוך העם היהודי את החיכוכים המיותרים האלה".

זה מה שהחילוניים אומרים — שהחרדים מנהלים את המאבק מתוך פוליטיקה, ולא כי באמת אכפת להם מהשבת.

"בוא לכנסת ותראה את הח"כים מבזבזים אנרגיה על משהו שהם לא היו צריכים לנהל עליו מאבק, כמו חילולי שבת בערים חילוניות. מה אכפת לחבר הכנסת גפני מחוקי החמץ, למשל, או ממכירת חזיר? הוא הרי יאכל כשר. אבל אנחנו נושאים באחריות לצביון המדינה, ומרבית הציבור במדינת ישראל חושב כמונו, ומעוניין בשימור הצביון הזה, וזה תפקידנו. ואנחנו משלמים על זה, כי זה לא פופולרי". •