ליאור נרקיס כיכב בפלייליסט של דודו אהרון כבר בתחילת הניינטיז. "הייתי בלהקת משמר הגבול", נזכר אהרון, "ביצענו את השירים של ליאור והיינו הולכים לכל ההופעות שלו. אחר כך קניתי את הדיסקים שלו וצרבתי אותם לכולם".
נרקיס: "ככה עושים לחבר?"
אהרון: "ככה זה בהתחלה, לא מלקקים דבש. באחת ההופעות, כשהייתי חייל, סיכמתי עם בעלת המועדון ברחוב המסגר בתל־אביב שאקבל 300 שקל. בניתי על הכסף לחזור עם מונית לקריית־עקרון. אחרי ההופעה, היא אומרת לי, 'לא היית טוב. הקהל לא אהב. אין כסף'. אמרתי לה, 'בחייאת, אין לי איך לחזור הביתה'. אמרה שזה לא מעניין אותה".
מה עשית?
"ניסיתי לתפוס טרמפים. איש לא עצר. הלכתי לפינה חשוכה ברחוב, החלפתי למדים. בסביבות שבע בבוקר מישהו עצר לי".
ליאור, היה לך גם משהו כזה בתחילת הקריירה?
נרקיס: "לא, אבא שלי קנה לי אוטו".
אהרון: "גם אני קניתי בסוף, אוטו טרנטה, בלי וישרים, הייתי מנקה עם הידיים את השמשות בשיא הגשם. בפלאקה שמרו לי מקום בחניה, אבל העדפתי לחנות בתחנת דלק, שלא יראו. אגב, הייתי בין האחרונים שהופיעו בפלאקה. כמו החייל האחרון שעזב את הבופור".
× × ×
ליאור נרקיס בן 40, דודו אהרון בן 32. שניהם כוכבי־על בז'אנר הים־תיכוני, נישאים על רפרטואר של עשרות להיטים. שניהם ידעו להתמודד עם משברים גדולים לאורך הקריירה, בתחום שמאיים תמידית לטרוף את מלכיו. אהרון תפס פוקוס תקשורתי מפלצתי בשנתיים האחרונות, בעיקר בגלל טלנובלה משפחתית שהרעידה את מדורי הרכילות, כל הדרך למהדורות החדשות המרכזיות. אמא ציפורה לא אהבה את הזוגיות של בנה עם שיר רוזנבלום, שהחלה בדצמבר 2014, הבשילה למגורים משותפים וגם להצעת נישואים כשנה אחר כך. לשמחת חובבי דרמות טראשיות היא לא שמרה את מחשבותיה לעצמה, עלתה לשידור בתוכנית הרדיו של אליקו, שיחררה נצרה והעבירה לאוטומט: "חתונה לא תהיה כל עוד אני בחיים. אז מה אם יש הצעת נישואים, הוא לא יתחתן בלעדיי. אתה לא יודע מי זו אמא של דודו. מה זה טבעת היום? אני הולכת להיכנס לכלא ולא תהיה חתונה. אני אלך איתה ראש בראש. הבן שלי לא אשם. זו היא. אתה רוצה שאני אקח כלה כזו? כל עוד אני חיה לא יהיה לה סיכוי." אחר כך הגיע טקס הסרת כישוף מקושקש שגם שודר בטלוויזיה, לא פחות.
"בתור אמא יש לי הרגשה שהילד יעיף אותה ויחזור הביתה. לאמא יש הרגשות ואמא תמיד צודקת", אמרה אמא אהרון, וצדקה - בני הזוג נפרדו בינואר האחרון.
"אתם עשיתם מזה ערוץ דיווה שלם. אני דווקא הסתדרתי. אני לא אומר שהסתובבתי בבית מחייך ושרתי 'מהפכה של שמחה'. אבל אף פעם לא הייתי בריב באמת קשה עם אמא. סיפורים דומים קורים בכל בית בישראל, אבל כשזה אני, העניינים נפתחים לכל המדינה. זוגיות, משפחה, הורים, הכל בחוץ".
כעסת על אמא שלך?
"לא. זו אמא שלי והיא מעל הכל ואני אוהב אותה ויודע להכיל אותה. אמא שלי טיפוס צבעוני ואני חי עם זה 32 שנים. אבל היו כמה אנשים בתקשורת שחצו גבולות ולא הייתה בהם טיפה של אנושיות. אמא שלי בן אדם מבוגר, אישה רגישה מאוד, על אחת כמה וכמה בכל הקשור לילד שלה. עיתונאים שהתקשרו תפסו אותה ברגעים של אמוציות, עשו מזה כותרות. ההורים שלי חכמים, אבל בסיפור הזה ניצלו את התמימות שלהם. אבל למדנו מזה, הסקנו מסקנות והיום אני במקום טוב".
העובדות הפשוטות מספרות שרצית להתחתן, נכנסה אמא לתמונה, זה לא קרה.
"בסדר, אבל עשיתם בתקשורת מצג שכביכול אמא מחליטה בשבילי, וזה לא ככה. רק אני מקבל את ההחלטות שלי. נכון שהייתה תקופה לא קלה. אם הייתי רגיל לקבל אחרי הופעה אהבה וחיבוקים, אז באים ואומרים לי, 'דודו, הכל יהיה בסדר'. וזה קצת מבאס - אני יודע שיהיה בסדר, אז למה מנחמים אותי? אגב, היו אקסיות שאמא אהבה ובכל זאת סיימתי איתן את הקשר".
אוקיי.
"אמא שלי לא סיימה את הקשר עם שיר, זו הייתה בחירה של שנינו. זה אולד ניוז. לדבר על זה עכשיו זה כמו שתשאל אותי איך היה בבר מצווה שלי".
אל תגזים, בכל זאת לא עברה שנה. ביטלת חתונה רגע לפני.
"אמיתי. כל אחד הלך למקום שלו ואני בזוגיות פורחת עם נטלי. לא אשקר, ברור שלא נעים לבטל חתונה. אבל גם לא היה תאריך. ישבנו לשיחה והבנו שעדיף בשבילנו שכל אחד יתחיל דרך חדשה".
כל הווליום הזה בטח לא פשוט לבחורות שאיתך.
"בוא נגיד שהיה לאקסית שלי קשה. ואגיד לך יותר מזה, בני המשפחה שלי עד היום לא יכולים להכיל את הפרסום ומה שנלווה אליו. עדיין לא מאמינים בכלל שבן משפחה שלהם מפורסם ככה. ככה גם כל בת זוג שנכנסה לי לחיים".
החברה חדשה שלך לא חששה?
"היא מספיק אינטליגנטית ונבונה. ביום שנגמר הקשר עם שיר, ביקשתי מאלוהים, 'תשלח לי מישהי'. זה קרה. אלוהים נותן לך מתנה, תבעט בה או תיקח?"
נרקיס: "אז שלח לך פעמיים. גם אותי".
הלכת לטיפול כדי להתמודד עם כל מה שקרה?
אהרון: "לא הלכתי לפסיכולוג, אני יודע לטפל בעצמי. כתבתי בזמן הזה חומרים לכמה אלבומים, גם בלדות, אבל גם שירים שמחים".
נרקיס: "אני הייתי בטיפול, זה טוב. מת ללכת לפסיכולוג שוב. אני צריך באמת להתקשר אליו דחוף".
מניח שהרגע הכי קשה בכל הפרשה היה הטקס עם הרב בטלוויזיה.
אהרון: "זה היה לא נעים. ההורים שלי מבוגרים. היית רוצה שיעשו את זה להורים שלך? תפסו אותם בסערת רגשות. אבל אני מבין שזה מוכר ועסיסי וממלא דפים אחוריים ומהדורות בטלוויזיה".
אז למה לא אמרת לאמא שלך לעצור?
"בגילה, אני לא יכול לחנך אותה. ישבתי ודיברתי איתה. לקח לה זמן להבין מה התקשורת רוצה. אמא שלי לא למדה בבר אילן ולא עשתה תואר בתקשורת ולא ידעה שמהדברים שלה יעשו כותרות מפוצצות. היום היא מספיק מנוסה לדעת לא לענות".
למעשה אתה זה שעשית ממנה דמות ציבורית, כשהבאת אותה לריאליטי שלך, 'הרווק'. מצטער?
"לא, בסך הכל בכל פעם שאני הולך איתה ברחוב מחבקים אותה ואוהבים אותה".
שמת אותה בפרונט.
"לא מצטער על זה".
חוץ ממשבר ציפורה, אהרון עבר גם סכסוך עם אמרגנו אייל מלכא, שהתראיין במוסף הזה וטען שדודו מתנכר לקהל שלו, הפסיק לעזור כלכלית להוריו שעובדים כמנקים, וגם הרחיב אודות רגע שבו אהרון כמעט הלך מכות עם אביו.
מה חשבת על מה שהוא סיפר?
"לא שופטים אדם בשעת כעסו. מה שהוא אמר לא מעניין אותי היום. אם הייתי במקום שלו, יכול להיות שהייתי מתנהג אותו דבר".
הוא סיפר על זה שקראת לקהל שלך "שבורים". שכמעט הלכת מכות עם אבא שלך.
"בסדר, לא שופט אותו. היינו יחד קרוב לעשור ועשינו דברים מדהימים. אייל תמיד יישאר חבר שלי ואני מאוד מעריך אותו. עכשיו אני מופיע ביום ההולדת שלו וזה בשבילי סגירת מעגל".
× × ×
נרקיס אמנם לא התמודד עם משברים תקשורתיים כאלה, אבל ידע אף הוא תקופות קודרות. גם היום, כשהוא אלוף הארץ בחתונות, טוחן הופעות כל לילה ומפציץ בלהיטים, עדיין צרובה לו התקופה שבה איבד את הקהל שלו, לפני כ־15 שנה. כמה שנים לפני, גם התחילו אצלו החרדות.
למרות טיפול פסיכולוגי ארוך מעולם לא לקח כדורים. אפילו לא ריטלין כדי לטפל בבעיית הקשב והריכוז החמורה שלו. זו שגם דפקה לו את הלימודים.
"מאוד מצטער שאין לי בגרות. שלא הרחבתי את הידע שלי. כי ידע זה כוח. למרות שהצלחתי בסוף והוכחתי המון למורה ההיא שאמרה שלא ייצא ממני כלום. לא טיפלו בי. היו צריכים לתת לי חפיסות שלמות של ריטלין. ניסיתי, אבל זה מוריד אותך. פעם אחת לקחתי ריטלין והסתכלתי רבע שעה על חלון. אמרתי, 'מה עכשיו, יש עוד דברים לעשות חוץ מלבהות'. אולי הייתי צריך לנסות שוב, אבל אני נורא מפחד שזה ישפיע לי על ההופעות. גם פרוזק לא לקחתי".
אתה בחרדות מכדורים נגד חרדות?
"היום אני בעיקר אבא חרד מאוד. פעם היו לי חרדות לגבי הקריירה. היום החרדות לילדים דחקו אותן. יש לי פחדים מאוד קשים לגביהם. מדמיין דברים מאוד לא טובים. אני כל הזמן עובד על עצמי לא לחשוב דברים רעים - תן להם להסתובב, שייצאו, יגדלו".
כשהיית קטן היית יכול להיות כל היום בחוץ ולצאת בערב ולא היו יודעים איפה אתה?
"נכון, והיום אם הם הולכים מאה מטר אתה רוצה לדעת איפה הם. זה דפוק לגמרי. אנחנו דופקים אותם מהחרדה שלנו. עכשיו, נגיד, אשתי בים ואני בחרדות. היא שולחת תמונות ואני אומר, 'שיחזרו כבר הביתה. שייגמר שם'. אני בטירוף".
זה מאד מכביד. במקום ליהנות מהתמונה אתה אוכל על זה סרט.
"יש לי פחדים מאוד קשים. הם כל עולמי".
שרק יהיה טוב.
"תשמע סיפור. אני גר עכשיו בבית בסביון, עד שהבית שאני בונה שם יהיה מוכן, ושמתי בחצר בריכה קנויה. בשבוע שעבר תהל, הבת שלי, כמעט טבעה לי שם. נכנסתי למים ולא הסתכלתי לכיוון שלה והיא נכנסה לקחת את המצופים שהיו בתוך הבריכה ופתאום הבן שלי אומר לי, 'תהל מתחת למים', ושלפתי אותה. כבר ראיתי שהיא מתחילה להיאבק. זו טראומה בלתי נשכחת. זה היה כמעט, אבל רק לחשוב מה היה קורה עוד כמה דקות, זה לא עוזב אותי. תראה מה שתי דקות יכולות לעשות לחיים שלנו. באותו לילה יצאתי להופעה, חזרתי בשתיים בלילה, רוקנתי את הבריכה ופירקתי אותה לגמרי. וזה לא עוזב אותי מאז. טראומה רצינית. אני בסרט מאז".
נראה לי שאתה פשוט טיפוס אובססיבי.
"ברמות מטורפות. המשפחה שמה את הקריירה במקום השני. פעם זה היה הצליח השיר, לא הצליח השיר, ההופעות. היום, עם כל הכבוד, הילדים שלי בריאים - זה בשבילי הכל. פשוט הכל".
מתי התחילו החרדות?
"יחסית בתחילת הקריירה, כשהתחיל עומס עבודה של שלוש־ארבע הופעות ביום. היה איזה לילה שלא יכולתי לנשום ממש. אתה מרגיש שהגוף נהיה אבן. התקף חרדה, בקיצור".
התקופה הקשה הגיעה אחרי דעיכת ההצלחה שהביא לו הדואט עם שלומי שבת, 'לכל אחד יש', בתחילת המילניום. "כשלא הצלחתי היה הרבה יותר קשה נפשית לייצר, לשיר, לחבק את הקהל. הכל היה רע מאוד. לא הייתי באנרגיה של היום. איפשהו אחרי האירוויזיון, ב־2003, זה היה לגמרי לא כיף לבוא למועדון להופעה כשאנשים פשוט לא מגיעים. אבל התחלתי לחזור, להחלים לאט־לאט, להופיע".
מה הבנת אז?
"רציתי ללכת לכיוון המיינסטרים אחרי האירוויזיון אבל עשיתי טעות כי הקהל שלי לא קיבל אותי".
השתכנזת?
"לא אוהב את ההגדרה הזו אבל יש בזה משהו. ניסיתי לעשות מוזיקה של טקסים ובמות, לא קלטתי שאני בעצם המיינסטרים. אחר כך הוכח ב־2010 שאנחנו, אלה שקוראים להם הים־תיכוני, עושים בעצם את המיינסטרים הישראלי, כולם הבינו את זה סופית. טעיתי לחשוב שאני צריך לעשות דברים אחרים. כשעשיתי את 'המלכה שלי', אמרתי ליעקב למאי, 'תעשה לי דרבוקות כמו בשוק. גם ככה לא משמיעים אותי ברדיו'. וזה ניצח. למוזיקאי אסור להיות וואנבי, זה גומר את הקריירה. כל השנים עשיתי מוזיקה שמכוונת יותר לבלגן. 'שגעת טרפת' לא הצליח מהר ברדיו. אני בעצמי באלבום כתבתי 'גרסת המועדונים' וזו הגרסה היחידה. אין נוספת. ברגעים הכי קשים שלי כתבתי את השירים הכי מקפיצים".
המבקרים לא חסכו ממך.
"על 'מהפכה של שמחה' כתבו שזה אוסף מטומטם של קלישאות. זה היה בסוף המלחמה ורצינו לעשות שמח. כתבו אז, 'מה זה הפח זבל הזה'. לא כיף לראות ביקורת כזו ואני יכול לקחת לתשומת ליבי דברים, אבל לא את זה".
אהרון: "מה, זה מבקר, מכון התקנים של מוזיקה? תביא לי את המבקר שיידע מה זה להיט, נחתים אותו עכשיו".
גם גלגלצ לא חיבקה אתכם, בלשון המעטה.
נרקיס: "בקריירה של 25 שנה נכנסתי פעמיים לפלייליסט. אז הם לא בנו לי את הקריירה ואני דווקא שמח מזה".
למה בעצם?
"כי הוכחתי שאני לגמרי לא תלוי בגלגלצ ואני יודע שאמנים אחרים שנבנו מהם מרגישים שנגמרת להם הקריירה ביום שהם לא עוברים את הפלייליסט. ישב איתי לא מזמן אמן מוכר ואמר לי בצער, 'הם חיבקו אותי כל הזמן ועכשיו לא שמים שום שיר מהאלבום שלי, אני גמור'. אז אני לא. אני באתי מהעם, מהרחוב, התחנות האזוריות".
× × ×
המופע המשותף של נרקיס ואהרון, 'חגיגה בישראל', יצא לדרך בתחילת אוגוסט באמפי בקיסריה והגיע לסולד אאוט מהיר, כמו גם ההופעה שבאה לאחר מכן, באמפי הגדול בבאר־שבע. ב־6 וב־7 באוקטובר הם יופיעו בהאנגר 11 בתל־אביב.
נרקיס: "מפגש באולפן אצל הכותבים דולב רם ופן חזות פתח את הכל. החלטנו לעבוד על שיר משותף. נורא התחשק לנו לעשות משהו יותר גדול אחד עם השני. שילובים מביאים משהו טוב. השילוב הראשון שלי עם אמן אחר, הדואט עם שלומי שבת, הביא לי את אחד הלהיטים הכי גדולים שלי".
אהרון: "זה היה הכי ספונטני בעולם, לא תיכננו. תמיד אנחנו נפגשים בהופעות ויש בינינו חברות של שנים. עם ההצלחה של השיר, התחלנו לדבר על המופע".
אז לא חיכיתם אפילו לדייט השני?
אהרון: "זה היה דייט שני. אבל התמסרנו מהר, בנינו רומן לפי הספר. אנחנו שני אמנים שונים מוזיקלית. במופע בקיסריה גיליתי שאפרים שלי כמו 'הכל זה מלמעלה' הם בלדות בהשוואה לשירים של ליאור".
הם נחשבים לשניים מהאמנים העסוקים ביותר בישראל. נרקיס שבר בשנה האחרונה שיאים בהופעות מוזמנות לוועדי עובדים, רשויות וגופים ממלכתיים. הוא הפציץ למשל באירועי פורים האחרון עם 14 הופעות בשכר כולל של יותר מ־1.2 מיליון שקל. גם אהרון מבוקש מאוד להופעות באירועים והלוח שלו עמוס בתעריפים שלא יורדים ממאה אלף שקל להופעה. יום העצמאות ה־70 בשנה הבאה, אפשר לנחש, ישמח מאוד את חשבון הבנק של שניהם.
ושוב יבואו אליכם בטענות על עושק קופת הרשויות המקומיות.
נרקיס: "אני לא מרושש אף עירייה ואף קופה. הם לא חייבים להביא אותי. יכולים גם לשים דיסק שלי".
אהרון: "אם ראש העיר רוצה להביא אמן מסוים, שיבואו אליו בטענות. אני לא כופה את עצמי על אף אחד. תמיד יהיו טענות כאלה או אחרות. למה לפנות אלינו? אנחנו לא קובעים בכלל את המחיר, יש משרד, יש היצע וביקוש. העיריות עושות את השיקולים שלהן".
נרקיס: "להפך, אנחנו עושים המון שמחה, אלה מופעים של עשרות אלפי אנשים. מה עם כל הקהל שלא יקנה כרטיס למופע שלי כי הוא קיבל את זה חינם? הופעתי ביום העצמאות בחדרה ואחר כך יש מופע עם מכירת כרטיסים בקיסריה. אז מה יקרה? זה חושף אותי גם לסיכונים. כמה פעמים אתה יכול לבוא לאותה עירייה? אנשים גם שוכחים שיש פה הרבה אנשים שלנו שעובדים מאחורי הקלעים".
ומה לגבי הקיפוח העדתי? עדיין מורגש או נחלת העבר?
אהרון: "לא אוהב את המילה הזאת. אבא שלי היה מצביע עבודה במשך שנים ואמא מצביעה ליכוד. הבית היה מגוון פוליטית. לא גדלתי על תחושת קיפוח. שאלתי את אבא פעם מה זה קיפוח והוא אמר לי, 'אין דבר כזה. תהיה טוב, תגיע לאן שאתה רוצה'. אף פעם לא סבלתי. היו סיפורים, נכון, שמעתי. אף פעם לא הסתרתי את המזרחיות שלי".
אולי בכלל יש קיפוח אשכנזי?
נרקיס: "זה לא ייגמר, אה? המוזיקה הים־תיכונית היא השולטת בישראל. לא יודע לגבי קיפוח אשכנזי".
אהרון: "אני חושב שהיטשטשו הגבולות. חברה שלי חצי פולנייה. אבל תמיד יהיה מעניין בגזרה הזו".
בשנה האחרונה נרקיס נכנס לעסקים, עם פתיחת סניף של רשת ניו־פארם באריאל. "אני תמיד רואה קדימה. לא היה באריאל ניו־פארם וחשבתי שזה צעד נכון. פגשתי מישהי השבוע בתערוכת מפלצות והיא אמרה לי, ''תודה רבה על מה שעשית לנו באריאל'. זה היה מאוד מוזר. אני רגיל לשמוע דברים אחרים מאנשים והיא ממש ריגשה אותי. זיהינו הזדמנות עסקית שם, אני שמח שזה מצליח מאוד וכן ירבו. אני שוקל להתרחב בעסקים, לנדל"ן, קמעונאות".
איפה השקעת עד כה?
"יש לי נדל"ן ברחובות, בסביון, אני מתכוון להתרחב לעוד סניפים. אבל כמובן לאט ובזהירות. יש לי שלושה ילדים, אני לא לוקח סיכונים גדולים".
שניהם, מתברר, פריקים של חדשות ואקטואליה. "אני מקליט חדשות", מגלה נרקיס, מה שהופך אותו כנראה לאיש היחיד בישראל שעושה הקלט סדרה ליונית לוי. "כן, נו, אני מאוד אוהב חדשות, 24/7 מסביב לאירועים. אולי זה בגלל שאני חרדתי. כמה פעמים כבר אמרתי לעצמי, 'תפסיק להיכנס לפייסבוק. הכל דברים רעים כמעט'".
יש לך פיד מוות?
נרקיס: "אתה לא מבין, הפיד שלי משדר על תשעה באב. אנשים שולחים סרטונים שהשאירו בי צלקות עד היום. פיגועים, תאונות. ראיתי דברים שאני לא רוצה לראות שממש צילקו אותי. רבתי עם אנשים כאלה ששלחו לי, כולל המנהל שלי. אני לא בנוי לזה. את שלומית מלכה ישר צילמו שוכבת, מעולפת. מה, אין רחמים?"
המצב במדינה מטריד אתכם?
"יש אנשים שאין להם איפה לישון, והנכים מתחננים שייתנו להם יחס ומרביצים פה לזקנים. נורא קשה לראות את מה שקורה פה. התחנה המרכזית בתל־אביב הפכה להיות אריתראית לגמרי ואתה לא יכול להסתובב שם. הם באים ואומרים לך, 'מי אתה, זו לא המדינה שלך', ואני לא מבין איך זה קרה בכלל. אני מתכוון לכל השוהים הבלתי חוקיים".
מי אשם?
אהרון: "אף אחד. זה לא פינלנד ולא איסלנד, זה המזרח התיכון. אם אני מבסוט מהממשלה? יש דברים שצריך לטפל בהם. יש לי חברים, זוגות צעירים, שקשה להם. לא יכולים לרכוש דירה".
נרקיס: "לא מעזים לחלום על בית".
אהרון: "אבל אנחנו לא במצב כזה גרוע".
נרקיס: "ועדיין אני חושב שביבי מנהל את המדינה נכון. וגם מירי רגב עושה את הדברים נכון".
ובמעבר חד: מה הסיפורים הכי מוזרים שקרו לכם בהופעות?
נרקיס: "בהופעה שלי בחתונה, הכלה הוציאה את הטבעת, ירדה על הברכיים ורצתה לתת לי אותה על הבמה. התייבשתי. שיחקתי אותה כאילו אני לא רואה".
אהרון: "פעם אחת הגעתי לאולם, עליתי למשרד וישבתי. עלו החתן והכלה, 'וואי, דודו אהרון, אנחנו לא מאמינים שאתה פה, עשו לנו הפתעה'. אמרתי שבכיף. ואז הצוות שלי מתקשר, שאל איפה אני, והתברר שאני לא באולם הנכון. נחמץ לי הלב כי הזוג כבר חשב שעשו להם הפתעה. אז הגעתי אחרי ההופעה באירוע השני לשיר סלואו בחתונה של אותו זוג. היה שווה את הכל".
