ההשתלחות של נתניהו במני נפתלי היא עוד התנהלות מגוחכת שרק ראש הממשלה יכול להרשות לעצמו. היכולת להוביל בלי חשש קמפיין השחרה נגד עובד שלא מזמן עבר שלל מבדקים שאחריהם נמצא מספיק ישר והגון כדי להיכנס מדי יום לביתו, כולל לחדר השינה שלו.

מדובר ללא ספק בלשון הרע כמשמעותו בחוק, ונתניהו בוודאי יודע שעל עניינים כמו אלה שהעלה אתמול נגד נפתלי מתנהל כיום משפט דיבה בבית משפט השלום בהרצליה. כשמני נפתלי דורש התנצלות ופיצוי כספי משורה של דוברים שהעלו טענות כאלה פחות או יותר, כשהם משרתים את ראש הממשלה. כולל עורך הדין דוד שמרון. אז איך נתניהו מרשה לעצמו? הסיבה פשוטה: נתניהו מוגן הרמטית. מדהים ככל שזה נשמע, אותו אי אפשר לתבוע.

למרבה האבסורד החוק הקיים מעניק למעשה חסינות לראש הממשלה, כמו גם לשרים אחרים, ולכל 120 חברי הכנסת, מפני תביעות דיבה. למה חסינות? "כדי שיוכלו למלא את תפקידם", אם לנסח במילים פשוטות את כוונת המחוקק, שהתאימה אולי פעם, בזמנים אחרים. היום המציאות הזו מאפשרת לכל שר או חבר כנסת להוביל מסע הסתה, כשהוא מוגן היטב, נגד כל אזרח או גוף שמותח עליו ביקורת. כולל אגב, נגד לא מעט עיתונאים שיודעים שידיהם קשורות, ואינם יכולים לדרוש מראש הממשלה להגיע לבית המשפט, כדי לתת דין וחשבון על דבריו.

את המצב הזה, הגיע הזמן לשנות. לא רק בגלל הדברים שאמר אתמול נתניהו. החקיקה הקיימת התגבשה בעידן אחר, והיום כמעט כל חבר כנסת מחזיק חשבון טוויטר או דף פייסבוק, עם אלפי עוקבים, שהופך אותו לכלי תקשורת עצמאי. יתכבדו בבקשה נבחרי הציבור, השרים ונתניהו, וימלאו את תפקידים בלי להפיץ דברי לשון הרע. ואם הם מפיצים, אדרבה, שיגיעו כמו כל אזרח לתת הסברים בבית המשפט.

בסביבה של מני נפתלי, חששו בתום נאום נתניהו, שהקמפיין עלול להוביל לאלימות נגדו. בית המשפט קבע שהכנסת איננה הופכת ל"עיר מקלט" כשמדובר בחלק מהפרות החוק, אבל הסתה, למרבה הצער, עדיין מותרת. בניסוח של בתי המשפט: "העוסק בנאומים מצוי בסיכון גבוה להיתפס באיסורים הקשורים בלשון הרע או בהסתה. החסינות העניינית נועדה ליתן לו חסינות בתחום סיכון זה".

כשהסתה ושיסוי מצד פוליטיקאים הופכת תופעה יומיומית, את המצב הזה יש לשנות. √