yed300250
הכי מטוקבקות
    הררי
    המוסף לשבת • 31.08.2017
    האמת החילונית
    במקום להתנגד לשילוב תכנים דתיים במערכת החינוך, צריך לפעול להטמעת ערכים חילוניים. והעגלה החילונית מלאה בערכים כאלה. המחויבות לאמת, שעומדת בבסיס המחקר המדעי. החמלה, השוויון והחופש, שהם יסוד הדמוקרטיה. והידיעה שרק אנחנו, ולא שום כוח עליון, יכולים להיאבק בפשעי העולם המודרני
    יובל נח הררי

    חילונים רבים מתרעמים לאחרונה על תהליך של הדתה במערכת החינוך. אך במקום להתמקד בדברים שרצוי להוציא מהכיתות ומספרי הלימוד, טוב יהיה אם החילונים יתמקדו במה שכדאי להכניס לשם. במקום להיאבק על הוצאת תכנים יהודיים מהשיעורים, כדאי להיאבק על הכנסת תכנים חילוניים, ולהתנגד לתכנים יהודים רק כשהם סותרים את ערכי היסוד של החילוניות.

     

    כאן כמובן עולה השאלה: מהם ערכי היסוד הללו? יש אנשים שסבורים בטעות שהחילוניות היא עגלה ריקה, שמוגדרת על ידי מה שאין בה ולא על ידי מה שיש בה. חילונים הם אנשים שלא מאמינים באלוהים, שלא שומרים שבת, שלא אוכלים כשר. זוהי טעות גמורה. החילוניות היא תפיסת עולם חיובית ופעלתנית, שאמנם נותנת לאדם חופש בחירה רחב מאוד, אבל עדיין דורשת מחויבות לקוד ערכי מסוים. זהו קוד הכולל את ערכי האמת, החמלה, השוויון, החופש, האומץ והאחריות. החילונים מחנכים את ילדיהם על ברכי הקוד הערכי הזה, שעליו מתבססים המוסדות של המדע המודרני ושל הדמוקרטיה המודרנית – מוסדות ששיחררו מיליארדי בני אדם מעריצותם של משטרים רודניים, של מגיפות, של רעב ושל בורות. בד בבד, החילונים מודעים היטב לפשעים ולמחדלים העצומים של העולם המודרני, ומלמדים את הדור הבא לקבל על עצמו את מלוא האחריות להיאבק בפשעים ובמחדלים הללו, ולא להסתמך על שום כוח עליון שיבוא לעזרתנו.

     

    המחויבות הראשונה של בני אדם חילונים היא לערך האמת. החילונים לא מבלבלים בין אמת לבין אמונה, ועבורם האמת מבוססת על עובדות, ראיות ותצפיות. החילונים לא מקדשים שום ספר, שום מיתוס, שום עם ושום אדם כאילו הוא ורק הוא מחזיק ברשותו את כל האמת. במקום זאת, החילונים מלמדים את ילדיהם לקדש את האמת בכל מקום שבו היא נמצאת – בעצמות מאובנות מלפני מיליוני שנים, בנוסחאות מתמטיות מסובכות, בצילומים של גלקסיות רחוקות או בטבלאות של נתונים סטטיסטיים. מחויבות זו לאמת היא שעומדת ביסוד המפעל המדעי, שאיפשר לאנושות לפצח את האטום, לקרוא את הקוד הגנטי, להתחקות אחר התפתחות החיים, ולהבין את תולדות המין האנושי עצמו.

     

    כמעט כל בני האדם כיום, גם אלו שאינם מגדירים עצמם כחילונים, מסתמכים על ממצאיהם של מוסדות המחקר והפיתוח החילונים, בעוד שהחילונים מצידם יכולים להסתדר היטב גם ללא אמונותיהם של כתות ודתות אלו ואחרות. אם מחר בבוקר ייעלמו כל הישיבות ובתי המדרש, העולם החילוני ימשיך להתנהל ללא כל הפרעה. לעומת זאת, אם מחר בבוקר ייעלמו כל מעבדות המחקר והמוסדות המדעיים, העולם החרדי יקרוס. הרי מה שמגן על תלמידי הישיבות מפני מגיפות זה לא תלמוד תורה אלא חיסונים, ומה שמחזיק בחיים את הרבנים הקשישים זה אולי קצת תפילות – אבל בעיקר הרבה אנטיביוטיקה.

     

    סינים, הודים ויהודים

     

    המחויבות העיקרית השנייה של החילונים היא לחמלה. המוסר החילוני אינו מבוסס על ציות לצו אלוהי כזה או אחר, אלא על הבנה עמוקה של הסבל בעולם. להתנהג באופן מוסרי פירושו לעזור לעצמי ולאחרים להשתחרר מסבל. החילונים נמנעים מרצח לא מפני שספר כלשהו או אדם כלשהו אמר פעם "לא תרצח" – אלא מפני שרצח גורם סבל עצום. בעיני החילונים, יש משהו מסוכן מאוד באנשים שנמנעים מרצח רק "כי אלוהים אמר". אנשים כאלו מופעלים על ידי ציות ולא על ידי חמלה, ומה הם יעשו אם הם יאמינו שאלוהים אמר להרוג כופרים, או עמלקים, או הומואים? כמובן שבהיעדר צווים אלוהיים אבסולוטיים, המוסר החילוני עומד לא פעם בפני דילמות קשות. מה קורה אם אותה פעולה פוגעת בי אבל עוזרת למישהו אחר? האם זה מוסרי להטיל מיסים גבוהים על עשירים כדי לעזור לעניים? האם זה מוסרי להוציא ילד מחזקתו של הורה מתעלל? האם זה מוסרי לאכול בשר? כשהשיח המוסרי החילוני עומד בפני דילמות כאלה, הוא לא שואל: "מה ציווה אלוהים?" במקום זאת, הוא שוקל בקפידה אלו מול אלו את רגשותיהם של כל הנוגעים בדבר, בוחן מגוון רחב של ראיות ושל אפשרויות, ומחפש את דרך האמצע שתצמצם ככל האפשר את הסבל בעולם. זו גם הסיבה שהאדם החילוני מחפש אמת. לא בשביל לספק את סקרנותו, אלא כדי שהאמת תעזור לנו להשתחרר מסבל. המחויבות לחמלה מתרגמת את האמיתות המדעיות לתרופות, למזון ולמחסה. המחויבות לחמלה עומדת גם ביסוד המשטר הדמוקרטי ומערכת זכויות האדם, שסייעו לשחרר מיליארדי בני אדם מעריצות, מאלימות ומעוני.

     

    המחויבות לאמת ולחמלה קשורה הדוקות למחויבות לשוויון. במאמץ לגלות את האמת, כל בני האדם שותפים. האמת איננה רכושו הבלעדי של עם מסוים, של מעמד מסוים, או של מגדר מסוים. לכן חינוך חילוני מלמד תלמידים להתעניין במחשבותיהם של סינים והודים לא פחות מבמחשבותיהם של יהודים, ודואג ששערי המדע יהיה פתוחים בפני נשים, בפני עניים, ובפני כל אדם הצמא לידע. בדומה לכך, במאמץ להשתחרר מסבל החילונים משתדלים לתת חשיבות לסבל באשר הוא, ולא להתעלם מסבלו של אדם רק כי הוא מדת אחרת, ממעמד אחר, או מעם אחר. ידע הוא ידע, לא משנה מי גילה אותו; וסבל הוא סבל, לא משנה מי חווה אותו. החילונים בהחלט גאים בייחודיות של העם שלהם, הארץ שלהם והתרבות שלהם – אבל הם אינם חושבים שייחודיות זו פירושה שהעם שלהם עליון על כל יתר העמים. להיות מיוחד זה דבר שונה מלהיות עליון. בית ספר חילוני בהחלט יחנך את תלמידיו שיש להם חובות מיוחדות כלפי העם שלהם והארץ שלהם – אבל אלו אינן חובות בלעדיות, ובמקביל יש להם חובות כלפי האנושות כולה וכדור הארץ כולו.

     

    חיפוש אמת ושחרור מסבל אינם יכולים להתרחש ללא החופש לחשוב, לחקור, לנסות ולפעמים גם לטעות. החילונים אינם מקבלים על עצמם את מרותו של אף ספר, אף אדם ואף מוסד כפוסק האחרון בשאלות "מה נכון?" ו"מה טוב?" תמיד שמור לאדם החופש להטיל ספק, לבדוק שוב, לשמוע דעה שונה, לנסות דרך אחרת. חינוך חילוני מעלה על נס את גלילאו גליליי שהעז להטיל ספק בטענה שהארץ עומדת ללא ניע במרכז היקום; את ההמונים בפריז שהסתערו על מצודת הבסטיליה ומוטטו את שלטונו הרודני של המלך; ואת רוזה פרקס שהעזה לשבת באוטובוס במקום המיועד ללבנים בלבד.

     

    החילונים מעריכים לא רק את אומץ הלב הדרוש כדי להילחם בדעות קדומות ובמשטרים עריצים, אלא מעל הכל את אומץ הלב הדרוש כדי להודות בבורות, לשאול שאלות, ולצאת אל הלא נודע. חינוך חילוני מלמד אותנו שאם אנחנו לא יודעים משהו, אל לנו לפחד להודות בבורותנו ולחפש ראיות ותצפיות חדשות. אפילו כשאנו חושבים שאנו יודעים משהו, אנחנו לא צריכים לפחד להטיל ספק באמונתנו ולבדוק את עצמנו שוב. בני אדם רבים חוששים מן הלא הנודע, ורוצים שיהיו להם תשובות ברורות וחד־משמעיות לכל שאלה. הפחד מהלא נודע יכול לשתק את האדם יותר מכל שלטון עריץ. אנשים לכל אורך ההיסטוריה חששו שאם לא נדבוק באדיקות בתשובות חד־משמעיות, החברה האנושית תתפרק לרסיסים, ותסבול מאלימות חסרת רסן. בפועל, ההיסטוריה של העידן המודרני הוכיחה שחברה של אנשים אמיצים שמוכנים להודות בבורותם ולשאול שאלות קשות, היא על פי רוב לא רק משגשגת יותר, אלא גם שלווה יותר, מחברות שבהן כל האנשים נדרשים להאמין בתשובה אחת ויחידה. אנשים שמפחדים לאבד את האמת שלהם נוטים להיות אלימים יותר מאנשים שרגילים להסתכל על העולם מכמה וכמה נקודות מבט.

     

    ולבסוף, החילונים הם אנשים אחראים. הם אינם מאמינים שיש איזשהו כוח עליון שאחראי למה שקורה בעולם, שמעניש את הרשעים, שגומל טוב לצדיקים, ושמגן מפני רעב, מגיפות או מלחמות. אי לכך אנו בני האדם מחויבים לקחת על עצמנו את האחריות המלאה לכל מה שאנו עושים – או לא עושים. אם העולם מלא בסבל, זוהי האחריות שלנו למצוא לכך פתרונות. החילונים מתגאים בהישגים העצומים של המין האנושי לאורך הדורות, כגון מציאת תרופות למחלות קטלניות, צמצום היקף הרעב בעולם, והשכנת שלום בחלקים גדולים של כדור הארץ. החילונים אינם זוקפים את ההישגים הללו לזכות שום כוח עליון – הם הושגו כי בני אדם פיתחו את הידע שלהם ואת החמלה שלהם. מאותה סיבה בדיוק, החילונים גם מתביישים עמוקות בפשעים ובמחדלים העצומים של בני האדם, כגון אפלייתן של נשים לאורך אלפי שנים, רציחות עם שקטלו מיליונים, והרס האקולוגיה של כדור הארץ. מתוך הכרה באחריותנו המלאה לפשעים ולמחדלים האלו, החילונים מנסים למנוע את הישנותם. החילונים אינם מתפללים לאף אחד שיעזור לנו, אלא שואלים "מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור?"

     

    שייקספיר לצד הרמב"ם

     

    אלו הם הערכים העיקריים המגדירים את החילונים. יש להדגיש שתפיסת העולם החילונית ואורח החיים החילוני אינם מוגדרים על ידי פריטי לבוש או על ידי טקסים, ואינם מדירים אף אדם רק בגלל לבושו או מנהגיו. אדם יכול להסתובב ללא כיפה על הראש ולזלול חזיר ושרימפס, אך זה לא אומר שהוא מחוייב לאמת או לשיוויון. מנגד, אדם יכול לחבוש כיפה ולשמור כשרות, ועדיין לחיות מתוך מחוייבות עמוקה לערכים החילונים. ישנם לא מעט מדענים דתיים, פמיניסטיות דתיות, פעילי זכויות אדם דתיים ושוחרי איכות סביבה דתיים. אם הם פועלים מתוך נאמנות לאמת המדעית, לחמלה, לשיוויון ולחופש, הם שותפים מלאים בעולם החילוני, ואין שום היגיון לתבוע מהם להוריד את הכיפה והשביס מהראש. מסיבות דומות, לא כדאי להתעקש שספרי מתמטיקה לא יכילו בעיות הנוגעות לזמני תפילה ושמקראות בספרות לא יכילו סיפורים על שבת. במקום זאת, מוטב לדרוש שאותם ספרי מתמטיקה יכילו גם בעיות הנוגעות לצום הרמדאן ולאבולוציה של האדם, ושאותן מקראות בספרות יכילו גם סיפורים על חייהם של הומואים ועל בחירות דמוקרטיות.

     

    לסיכום, חינוך חילוני איננו חינוך המעלה על נס נסיעות בשבת ואכילת מזון לא כשר, או מתנגד באופן גורף להכנסת תכנים יהודיים לבית הספר. במקום זאת, חינוך חילוני מחנך את תלמידי בית הספר להבדיל בין אמונה לבין אמת ולהעריך את האמת; להבין מהו סבל ולחמול על כל מי שסובל; להתייחס באופן שיוויוני לכל בני האדם – ובפרט לזר ולשונה; לחשוב בחופשיות ולא לפחד מהלא נודע; ולגלות אחריות למעשיהם ולעולם כולו. חינוך חילוני מתנגד לכל תוכן אשר מעודד תלמידים להאמין בצורה עיוורת באגדות חסרות ביסוס, להתאכזר אל הזולת, להרגיש עצמם עליונים על בני עמים אחרים, לפחד לשאול שאלות, או להתנהג בצורה חסרת אחריות. ברמה הפרקטית, חינוך חילוני נותן עדיפות למחקרים מדעיים על פני מיתוסים דתיים, ולערכים אוניברסליים על פני אינטרסים צרים. הוא מתבסס על תורת האבולוציה יותר מאשר על התנ"ך, וחושף את התלמידים לרעיונותיהם של קונפוציוס, שייקספיר ופרויד לצד אלו של רבי עקיבא והרמב"ם. כך עוזר החינוך החילוני לתלמידים להיות מדענים טובים יותר, אזרחים טובים יותר ואנשים טובים יותר.

     


    פרסום ראשון: 31.08.17 , 16:26
    yed660100