yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    24 שעות • 03.09.2017
    תופעה צומחת
    הקצבות קטנות ביחס למקובל בעולם, טענות על שוק הדברה פרוץ ולא מפוקח, וגם אטימות ממסדית. כל אלה הובילו חולים רבים בישראל המחזיקים ברישיון לצריכת מריחואנה, לגדל בעצמם את הצמח — ולהסתכן במפגש לא סימפטי עם רשויות החוק. בסתר הם מגדלים את הצמח, מלמדים אחד את השני כיצד למצות ממנו את השמן, ומשתדלים להפיץ את הבשורה הלאה. כך הפכו חולים רבים בישראל לקהילה שוקקת, ולעבריינים בעל כורחם
    יהודה שוחט, שרי ערמון

    בגינת הירק של אביהו אפשר למצוא שלל ירקות: עגבניות שרי, בצל ירוק, עץ מנגו שבדיוק סיים לתת את פירותיו, עשבים שונים לתה, וגם צמח אחד של קנאביס. על גידול עגבניות אף אחד עוד לא ישב בכלא, לעומת זאת בגידול הקנאביס — אם מישהו ילשין, או שמשטרת ישראל תחליט לקחת יוזמה בנושא, הוא עלול למצוא את עצמו מאחורי סורג ובריח. "אבל אין לי ברירה", הוא אומר. "זו תרופה, ואני זקוק לזה. אני צורך קנאביס, ויש לי אישור ממשרד הבריאות לעשן אותו, אז למה בעצם שלא אוכל גם לגדל?"

     

    בשנים האחרונות זאת תופעה שהולכת ותופסת תאוצה: אנשים שקיבלו התוויה לקנאביס קפואי, ומעדיפים לגדל את התרופה שלהם בעצמם למרות העבירה על החוק, מסיבות שונות. אליהם אפשר להוסיף עוד ישראלים רבים שלא קיבלו אישור להשתמש בצמח, ובכל זאת מגדלים אותו בביתם או במקומות מסתור. אם תרצו, מחתרת הקנאביס, שהפכה לכזאת בשל המדיניות הממשלתית השמרנית בכל מה שנוגע למריחואנה.

     

    "כאילו יש מולי אויב"

     

    שלומי, איש הייטק מהצפון, הגיע לקנאביס לאחר שירותו הצבאי בלבנון. "כל מי ששירת איתי שם לא חזר כמו שהוא נכנס", הוא אומר. "יש כאלה שפשוט נהרגו, והאחרים חזרו פצועים או עם פוסט טראומה. איבדתי שם מפקד וחברים למחלקה ולפלוגה, חוויתי אירועים קשים, וכשהשתחררנו כמעט כל הצוות התחיל לעשן מריחואנה בבת אחת".

     

    "אני לא מפחדת משום דבר, אני חולת סרטן". חגית יגודה
    "אני לא מפחדת משום דבר, אני חולת סרטן". חגית יגודה

     

     

    רק כעבור חודשים לא מעטים הבין שלומי שהוא בפוסט טראומה, והקנאביס הוא ממש תרופה מצילת חיים עבורו משום שהוא מסייע לו לתפקד בחיי היום־יום: לעבוד, לנהל זוגיות, להתחתן וגם להביא לעולם ילדים. "אחד הקטעים הכי קשים עבורי בתקופה ההיא, היה הידיעה שנדפקתי בגלל החיזבאללה, ועדיין נאלצתי לקנות חשיש בידיעה שאני מממן אותם", הוא אומר. "הרי חלק ניכר מהקנאביס לסוגיו הגיע מלבנון".

     

    שלומי החל לגדל בעצמו את החומר שהוא מעשן, למרות הסיכון. "ברור שאני מפחד", הוא מודה. "אבל בזכות הפוסט טראומה הבנתי שאני צריך להתנהל כאילו יש מולי אויב: אני מתחפר, בניתי בונקר כמו של חיזבאללה, ואני מגדל שם את המריחואנה בלי שאף אחד יודע או רואה".

     

    במקרה הזה, האויב היא המדינה, או משרד הבריאות, שהחליט שרירותית שמותר לו לעשן בכל חודש כמות מסוימת של קנאביס, כפוסט טראומתי, ותו לא. "ויש עוד עניין", הוא אומר. "אני מגדל בבית חומר נטול ריסוסים ובלי הדברה, כמו החומרים שמסתובבים לפעמים בשוק. היום אני מעשן רק חומרים לא מזיקים".

     

    חגית יגודה, בת 52, היא דמות מוכרת בביצת הקנאביס הישראלית. כבר 35 שנה היא חולה בסרטן מסוג הודג'קין, והיא גם מוותיקות המשתמשים־באישור בארץ. "אובחנתי לראשונה בשנת 1987 , וכבר בסבב הכימותרפיה הראשון היה לי רישיון לשימוש מקביל בחשיש", היא מספרת. "לפני שש שנים, כשהסרטן חזר להיות פעיל, חידשו לי את הרישיון, אבל במקום שהמדינה תתקדם בתחום הזה היא רק הולכת אחורה. הדבר היחיד שמתקדם זו המחשבה על שורת הרווח — של המדינה ושל החברות. טובת החולים לא מעניינת. זה מתבטא בין השאר גם בקנאביס שרמתו יורדת מתקופה לתקופה, והרבה מטופלים מתלוננים שאין פיקוח מספיק על ההדברה, ולכן הצמח מרוסס ברעלים שונים. לכך צריך להוסיף את העובדה שרוב המטופלים שבאמת נזקקים לצמח, מקבלים רישיון למינונים לא מספקים ולכן הם נאלצים לגדל לבד. כחולת סרטן, אני לא מבינה למה אסור לי לשמור על איכות חיים כמו בכל העולם".

     

    אז את פשוט מגדלת לבד?

     

    "בגדול, אני יודעת שמדינת ישראל לא מאשרת לאף אחד לגדל בבית. לא לחולים עם רישיון ולא לבריאים. לכן זה נעשה במחתרת, מתחת לרדאר. הרי מדובר בצמח. לא יכול להיות שפקידי שלטון יעצרו אותנו מגידול צמח שסגולותיו ידועות בכל העולם".

     

    את מדברת בפנים גלויות, בשמך, את לא מפחדת להיעצר?

     

    "אני לא מפחדת משום דבר. אני הרי חולת סרטן. אם אני לא מפחדת מהסרטן, אני לא מפחדת מכלום. אני מזמינה את המשטרה לחפש את הגידול שלי או לקשר אותו אליי. זה מדהים שצריך להיות וירטואוז על מנת להיות בריא במדינת ישראל. מצד אחד הם קוראים לקנאביס 'סם מסוכן', מצד שני הם מכירים בעובדה שהוא מרפא אנשים. כלומר, כשהוא בפיקוח הם קוראים לו תרופה, וכשאתה מגדל אותו לבד בבית הם הופכים אותו לסם מסוכן. משחק המילים הזה הורג אנשים".

     

    את מאמינה שיהיה שינוי?

     

    "מאמינה. ומקווה שכל מי שיושב שם ילך לכלא. הרי מתנים קבלת אישור לשימוש בצמח בהרעלת הגוף שלך במשך שנה בכל מיני תרופות איומות ונוראות. אני לא מכירה שום תרופה אחרת שמצריכה תהליך כזה של הרעלה עצמית, רק כדי לקבל מרשם לתרופה שבאמת משפרת את מצבך, וחברות תרופות בכלל לא מייצרות אותה".

     

    מעדיפה ירק אורגני

     

    אבל אפילו אם שמים בצד את דאגתם של חלק מהחולים לגבי איכות העלים והפיקוח על הריסוס, נותר נושא אחד חשוב שהוזנח: המינונים פשוט לא מספיקים לחלק מהחולים, וזה לא כי הם חמדנים. "היחידה לקנאביס רפואי סבורה ש־40 גרם זה המינון הרפואי המקסימלי, ויש גם כאלה שמקבלים פחות ומבקשים העלאת מינון אבל נתקלים במקרים רבים בסירוב", אומר שלומי סנדק, מסנדקי השימוש בקנאביס רפואי בישראל. "ברוב העולם המדיניות היא כמינון לא מקסימלי לתת לחולים — לא סרטניים — שני גרם ביום. כלומר, 60 גרם בחודש. ישראלי שזקוק למינון כזה נאלץ לגדל את החומר בעצמו, והתוצאה היא שהדרך היחידה שנותרת למטופלים הללו, אם הם לא רוצים להתערבב עם עבריינים ולקנות בשוק השחור, זה לגדל את החומר בעצמם ולהסתכן. צריך להבין שהקביעה של משרד הבריאות ש־20 גרם זה המינון החודשי ההתחלתי, ו־40 גרם המינון מקסימלי, שרירותית לגמרי".

     

    עינת, צעירה מאזור הדרום, מגדלת בעצמה את הקנאביס שלה על אף שיש לה רישיון לשימוש במינון המקסימלי. "קודם כל, כשאני מגדלת אני יודעת מה אני מעשנת", היא מסבירה. "כמו שאני מעדיפה לאכול ירקות אורגניים, כך אני מעדיפה גם את הקנאביס שלי אורגני. שנית, המינון ה'מקסימלי' רחוק מלהיות מספק עבורי. אני סובלת מכאבים כרוניים, אז המדינה החליטה שאני צריכה להסתפק ב־1.3 גרם ליום וזהו. למה? הם הרי לא באמת מכירים ביתרונות הצמח, אז תנו לאנשים שמבינים לנהל את העניינים עבורכם. למה אני צריכה לסבול? איזה מין מדיניות זו. והקטע הכי דפוק, זה שלמרות שיש לי אישור לעשן, אסור לי לגדל והמשטרה יכולה לעצור אותי. זה הרבה יותר פשוט מאשר להילחם בפושעים אמיתיים".

      

    ארז אהרון
    ארז אהרון

    גם עינת שומרת על הקנאביס שלה מפני מזיקים באמצעות הדברה, אבל היא משתמשת בחומרים אורגניים. "להבנתנו, הקנאביס הרפואי שנמכר לחולים מרוסס במקרים רבים בחומרי הדברה כימיים שרעילים לבני אדם", אומר ארז אהרון, מנכ"ל חברת הדברה אורגנית שמייבאת חומר הדברה בשם אורנג' גארד (מאושר לשימוש בישראל ובארה"ב לצרכן הפרטי). "לכן אני יכול להבין אנשים כמו חגית יגודה ואחרים, שמעדיפים לשמור על בריאותם גם במחיר הסתבכות עם החוק. מבחינתה, השימוש בחומר כמו אורנג' גארד מבטיח שהקנאביס שמגדלים עבורה יהיה בטוח לשימוש. אין שום סיבה שאדם חולה, שקיבל אישור לצרוך קנאביס רפואי ברישיון, יכניס לגופו חומרי הדברה רעילים, אבל זה מה שקורה היום. זה אבסורד שאף אחד לא בודק ולא מוודא שהאנשים האלה, שסובלים מכאבים אדירים, לא ירעילו את עצמם כשהם צורכים קנאביס רפואי. למרבה הצער, ההדברה בישראל היא תחום כאוטי לחלוטין ואף אחד לא רוצה לגעת בשוק הזה, שמגלגל מאות מיליונים מדי שנה".

     

    "כמו שעושים שוקולד"

     

    וישנה גם מחתרת סולידרית — וחוקית לחלוטין — שרוחשת מתחת לפני השטח. אחד החברים הפעילים בה הוא משה מנקין, מייסד ומנהל קבוצת הפייסבוק "שמן ריק סימפסון". ריק סימפסון הוא אמריקאי שזיקק שמן קנאביס לאחר שמערכת הרפואה סירבה לאשר לו שימוש בקנאביס לטיפול בפציעה נוירולוגית חמורה. סימפסון הואבס בתרופות פסיכיאטריות חזקות שפגעו אנושות בזיכרון שלו וביכולת שלו להתנהל כאדם עצמאי. כשלבסוף טיפל בעצמו בשמן קנאביס, הרגיש שיפור אדיר במצב. לטענתו, ריפא את עצמו מסרטן, ולאחר מכן עוד חולים רבים במחלות מגוונות. ה"מתכון" שלו צבר מעמד חתרני ורץ ממדינה למדינה, עד שהגיע כמובן גם לישראל. "מאז שאמא שלי חלתה בסרטן המעי ביררתי יותר לעומק, וגיליתי עדויות מכל העולם שהשמן הזה הצליח לשנות את המצב גם במקרים מאוד קשים של סרטן", אומר מנקין. "מספר חודשים אחרי שאמי נפטרה פתחתי את קבוצת הפייסבוק, והתחילו להתקבץ אנשים בעלי עניין או בני משפחה של מטופלים".

     

    8,000 חברים יש כיום בקבוצת הפייסבוק; מטופלים ובני משפחותיהם, רופאים ועוד. "דרך הקבוצה טיפלנו ברופאים, עורכי דין, אפילו שוטרים ואנשי רשויות החוק", אומר מנקין.

     

    מנקין והצוות שגייס מנגישים במגוון דרכים את ההוראות למיצוי שמן קנאביס מהצמח. אם צריך, הם גם מסייעים לחולים שמחזיקים ברישיון לצריכת קנאביס להכין את השמן בביתם. כל הפעילות, הם מדגישים, חוקית לחלוטין, ובחינם. "המטרה הראשונית שלנו לא הייתה לייצר רשת של מתנדבים", מסביר מנקין. "זו הייתה התפתחות טבעית של קהילה שיש בה רצון לעזור אחד לשני. הדבר המדהים שקורה עם קנאביס, הוא שברגע שאדם הצליח לשפר את איכות חייו בזכות החומר, הוא מרגיש מיד שליחות כלפי אחרים שנמצאים באותו מצב ולא מכירים את האפשרויות. הרבה מהמתנדבים הם מטופלים ובני משפחה של מטופלים שחוו בעצמם או בסביבתם את ההשפעות החיוביות של מתן מיצוי בצורה מסודרת, וקשה להם לראות מהצד את הסבל המיותר שנובע מאי–שיתוף פעולה של הממסד".

     

    איך מכינים מיצוי קנאביס?

     

    "בשלושה שלבים: קיצוץ של הקנאביס והשרייה באלכוהול 96%; סינון באמצעות פילטר קפה; ואידוי האלכוהול. הכל נעשה באמצעות כלים פשוטים — בלנדר, צנצנת זכוכית, פילטר קפה, מים חמים. כמו שעושים שוקולד". •

     


    פרסום ראשון: 03.09.17 , 20:36
    yed660100