yed300250
הכי מטוקבקות
    אביגיל עוזי
    24 שעות • 06.09.2017
    "כשאני מאוהבת, אני רק רוצה לצעוק שאני מאוהבת"
    הכעס על מירי רגב, הזוגיות הפוטוגנית עם הרקדנית תמר שלף ולמה היא חושבת שזכותם של אנשים להישאר בארון. אסי לוי מככבת בסרט "געגוע" של שבי גביזון ומדברת חופשי
    יואב בירנברג | צילום: אביגיל עוזי

    בתחילת השבוע אסי לוי חזרה מפסטיבל ונציה. היא טיסה לשם ללוות על השטיח האדום את הסרט החדש של שבי גביזון, "געגוע", שבו היא מככבת לצד שי אביבי. מדובר אמנם באחד הסרטים היפים והרגישים של הזמן האחרון, אבל את הכותרות מהפסטיבל היוקרתי גרף בארץ דווקא הסרט הישראלי "פוקסטרוט" — והכל בזכות מירי רגב שטענה כי מדובר ביצירה שמבאישה את ריחו של צה"ל בעולם. ליאור אשכנזי, הכוכב של "פוקסטרוט", תקף אותה בחזרה בבוטות, ושוב, כל עולם התרבות נכנס לסחרור.

     

    עם בת הזוג תמר שלף בפרמיירה של "געגוע" | צילום: רפי דלויה
    עם בת הזוג תמר שלף בפרמיירה של "געגוע" | צילום: רפי דלויה

     

    "בושה שמירי רגב תוקפת סרט בלי לראות אותו", אומרת לוי. "זכותך לאהוב אותו או לא, לגיטימי לחלוטין. אני לא מחליטה עבור הבנאדם מה לאהוב, בטח לא לכבוד השרה, אבל קודם כל תראי את הסרט ותתבססי על עובדות. היא בעצמה הודתה שלא ראתה את הסרט. לאיים לעצור תקציבים זו בריונות, ועם הבריונות הזאת קשה לי לתקשר. תפקידה של האמנות הוא לעורר דיון, ליצור ויכוח, לחוות דעה. זה לא משהו שאת יכולה למנוע אותו".

     

    אסי לוי ושי אביבי בסרט "געגוע" | צילום: איתן ריקליס
    אסי לוי ושי אביבי בסרט "געגוע" | צילום: איתן ריקליס

     

    אז היא טועה?

     

    "הלוואי שחלק מהאג'נדה שמירי רגב התפארה בה היה מתקיים. הייתי רוצה שתפתח מרכזי תרבות בפריפריה, הייתי רוצה לראות שהיא מקימה תיאטראות ולא רק מעוררת סקנדלים. אבל כל מה שראיתי ממנה עד עכשיו זה רק שתי שמלות. אז איפה העשייה? אם עכשיו היא יכולה להגיד לא לעשות סרטים על הנושא הזה, היא תוכל גם להגיד אני לא רוצה שתעשו סרטים על אשכנזים, או על מזרחים, או על כל מה שלא יהיה".

     

     

     

    לאן היא בעצם חותרת?

     

    "אנשים לא מבינים שהיא מנצלת קרע חשוב ועמוק בחברה הישראלית ופוצעת אותה עוד יותר. היא טענה שהיא רוצה להשקיע בפריפריה. נהדר! אבל אני לא רואה שהיא עשתה את זה עד עכשיו. זה עצוב בעיניי כי היא מעצימה את הפער והקונפליקט והשסע בעם, בטענה שהיא רוצה לפתור אותו".

     

    אבל הרבה חושבים שהיא גם צודקת.

     

    "בתוך הדבר הנפלא הזה שהקימו פה, מדינת ישראל, עשו הרבה טעויות נוראיות. אנחנו מדינה גזענית שאין לתאר. אבל תעשי, במקום רק לדבר. זה נורא מאכזב וחסר סטייל".

     

     

     

    היא טוענת ש"פוקסטרוט", שזכה עכשיו לכבוד גדול בפסטיבל ונציה, מציג את המדינה באור שלילי.

     

    "בסופו של דבר, האמנים והאמנות שהם מייצרים הם השגריר הכי טוב של המדינה, בטח לא הפוליטיקה. היא מנצלת את הסרטים האלה כדי לפאר את עצמה, אבל גם יורקת עליהם ומאיימת. נורא יפה להתפאר בקולנוע הישראלי על השטיח האדום, אבל מישהו עבד בשביל זה קשה כל כך".

     

    "אצלי אין סודות"

    הבחירה של שבי גביזון בלוי לאחד התפקידים הראשיים בסרטו החדש היא סגירת מעגל בשבילה. לפני 23 שנים, כשעוד הייתה סטודנטית למשחק, ביקש ממנה להיבחן לתפקיד לבנה בסרט "חולה אהבה בשיכון ג'". בסופו של דבר זכתה חנה אזולאי־הספרי בתפקיד הבלתי נשכח. "שבי הזמין אותי לעשות אודישן ל'חולה אהבה' אחרי שראה אותי בהצגה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין", היא מספרת. "הוא היה גלוי איתי ואמר לי, 'הסיכויים שאקח אותך הם אפסיים, כי את נורא צעירה, אבל היית כל כך נהדרת בסטודיו שרציתי לפגוש אותך'. עכשיו, אני הראשונה שלוהקתי לסרט החדש שלו, שאני כל כך גאה בו".

     

    במה את שונה מהדמות שאת משחקת?

     

    "זה סרט מלא סודות, ואצלי אין סודות", היא אומרת, לוקחת אותי לגינה שמקיפה את הבית הפרטי היפהפה שבו היא גרה, ומצביעה על העצים שצומחים בה. "השאלה היא מה עדיף להיות — גזע גמיש, או גזע קשיח וחזק. כשאתה גמיש ומסוגל להתכופף, תצליח גם להתרומם ולהתיישר חזרה, וכזאת אני. כשגזע חזק נשבר, אין לו תקומה. אני רואה בפתיחות ובאמת כוח אדיר. אנשים מחפשים את הכוח במכון כושר, אבל כנות היא הכוח האמיתי".

     

    בחיים לא היו לך סודות?

     

    "לא היה רגע שהחיים שלי היו סודיים. אני נגד ביטויים כמו 'לצאת מהארון' ו'להיכנס לארון'. אף פעם לא נכנסתי אליו, לכן גם לא יצאתי ממנו. זה לא שבער בי לשתף את כל העולם ואשתו, אבל אם אני כבר מתראיינת, אז לעשות את זה כמו שצריך ולספר שאני מאוהבת באישה. להתראיין ולבלף ולהסתיר וללכת בין הטיפות, זה לא אני. זכותו של אדם לצאת מהארון מתי שהוא רוצה. אני לא שופטת למה ההוא לא ולמה הזמרת ההיא שרה 'אהוב ליבי' כשהיא אוהבת נשים. לכל אחד יש לו את החשבונות שלו ואת המשא ומתן שהוא מנהל עם עצמו".

     

    אבל עדיין, אפרופו יציאה מהארון ופתיחות, יש מדינת תל־אביב ויש כל השאר.

     

    "פגשתי סיפורים של פרימיטיביות לא רק בפריפריה. נורא קל להגדיר את עצמך ולשייך לעצמך כל מיני תכונות נעלות, אבל אני רוצה לבחון את התכונות האלה ברגע האמת. אתה קורא לעצמך שמאלן, אז אני רוצה לראות מה יקרה כשהבת שלך תבוא עם חתן ערבי, או שהבן שלך יגיד לך שהוא הומו. אז נבחן את הפתיחות שלך".

     

    לוי, אמא של זואי וליהיא, רותחת על הניסיון של המדינה להתנגד לאימוץ ילדים בידי זוגות חד־מיניים. "המדינה שלי לא מאפשרת להורים הומוסקסואלים לאמץ ילדים שהורים סטרייטים זנחו. זה מקומם ברמות שאני בכלל לא יכולה להעלות על הדעת. הצביעות הזאת מוציאה אותי מדעתי. זאת פרימיטיביות ופגאניות. לחשוב שזוגות הומוסקסואלים צריכים להוציא מאות אלפי שקלים בשביל לעשות ילדים בהליך פונדקאות בחו"ל, כשיש כאן ילדים עזובים שזוגות הטרוסקסואלים עשו וזרקו, ומהם אף אחד לא ביקש רישיון לעשות ילד".

     

    זוגיות עם געגוע

    "געגוע", שמועמד ל־13 פרסי אופיר, מביא את סיפורו של תעשיין אמיד ורווק (שי אביבי), שאהובת העבר שלו (אסי לוי) מבשרת לו שכשנפרדו לפני 20 שנים הייתה בהיריון. מכאן מתחיל מסע מלא סודות ותפניות של האב בעקבות בנו האבוד. לצד לוי ואביבי משחקים גם יורם טולדנו, שמעון מימרן, שירי גולן, נטע ריסקין, אלה ארמוני ואדם גבאי.

     

    יכולת לגדל ילד בלי שאביו ידע על קיומו?

     

    "קשה לי להאמין. להבדיל מהדמות בסרט, לא הייתי במצב כזה ואף פעם לא נכנסתי להיריון במקרה. אני מניחה שהייתי כל כך רוצה לחלוק את זה עם אחרים שלא הייתי מצליחה להתאפק ולשמור את זה כסוד".

     

    לוי, 47, מהשחקניות המוערכות והעסוקות בארץ, זכתה כבר בשני פרסי אופיר ("קשר עיר" ו"אביבה אהובתי"), בפרס התיאטרון ("אמא שלו") ובפרס הטלוויזיה על משחקה בסדרה "בטיפול". בקרוב תצא הצגה חדשה בכיכובה בתיאטרון חיפה. תמר שלף, 53, בת זוגה בשש השנים האחרונות, היא רקדנית פעילה שיוצרת בעיקר בצרפת. "סצנת המחול שם הרבה יותר מפותחת", אומרת לוי. "כאן הרקדנים לרוב מאוד צעירים. הרבה מרימים גבה כשהם שומעים שתמר עדיין רוקדת, אבל באירופה יש הרבה רקדנים בגילה. זה לא דבר יוצא דופן. אז עדיין מטיסים אותה לצרפת ולוקחים אותה. אבל זה אף פעם לא יותר מחודש וחצי".

     

    ולא מתגעגעות כשיש נתק כל כך הרבה זמן?

     

    "יש יתרונות וחסרונות בזוגיות עם ספייס כמו של תמר ושלי. הכרנו כשהיא חיה ויצרה בצרפת. סביר להניח שיהיו הרבה זוגות שיגידו, וואו, איזה סידור שיש את הנסיעות האלה, שיש את הגעגוע. יש געגועים וזה דרייב פנימי שלא נותן לשקוט על השמרים". לפני כשנה וחצי נפרדו השתיים לתקופה קצרה, ושלף יצאה מביתה של לוי. אבל מאז הן חזרו, ובפרמיירה של "געגוע" בארץ שנערכה לאחרונה הן הפגינו אהבה פוטוגנית במיוחד, כולל נשיקה לוהטת, על השטיח האדום. "כשאני מאוהבת, אני רק רוצה לצעוק שאני מאוהבת", היא אומרת.

     

    לוי כותבת, שרה, מנגנת, ועורכת וידיאו בסטודיו שבמרתף ביתה. בקרוב ייצאו גם שתי סדרות בכיכובה, "הארמון", לצד אלון אבוטבול ויורם טולדנו המבוססת על פרשת גואל רצון, ו"הנשף", עם סתיו סטרשקו, נועם לוגסי ונצנת מקונן.

     

    היית חוזרת לתקופה אחרת בחיים שלך?

     

    "אין שום דבר שהייתי חוזרת אליו, אולי רק לאנשים שלא איתי. הייתי רוצה שההורים שלי, שכבר אינם, יבואו לראות את הסרט החדש, יראו את הבנות, יבואו לבת־מצווה שלהן, יבואו לפרמיירה של ההצגה. אני מתגעגעת להשוויץ בפניהם".

     

    מה התוכניות הלאה?

     

    "אני לא רוצה לשחק כמה שיותר — אני רוצה לשחק כמה שמתאים לי. אני אוהבת איכות, לא כמות. אני גם לא אוהבת לעבוד בלי סוף. ממננת ובוחרת בפינצטה".

     

    אולי את ותמר תעשו מופע משותף?

     

    "כבר שאלו אותי על זה. לא פעלנו כדי לקדם את זה, אבל זה בהחלט יכול להיות. היא יכולה להיות שחקנית נהדרת יותר משאהיה רקדנית מוצלחת". •

     

    הסרט "געגוע" עולה היום למסכי הקולנוע

     


    פרסום ראשון: 06.09.17 , 21:08
    yed660100