דרבי הפאשלונרים
תמונת השער שסוגר את השבוע מציגה לנו את ארז אדלשטיין ועומרי כספי בפוזה מהורהרת. לרגע אפשר לדמיין שהשניים מתעמקים בפיצוח האטום, תיאוריית המיתרים או אולי סודות הפיק־אנד־רול בהיי פוסט מול הגנת בוקס אנד וואן. בתכל'ס זה כנראה הפרצוף שלהם רגע אחרי הטבעה של אוקראיני בשם קרבצוב. אם הפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל, המבט המהורהר הוא מפלטו של המאמן שאין לו מושג מה עושים עכשיו.
ספורט זה דבר ייצרי, ואחרי הכל זה לא היה שבוע של הרהורים. חשבון הנפש בוודאי יגיע (בכל זאת, חודש אלול) והוא מחויב, אבל עכשיו אלה הרגעים שבהם כל היצרים בחוץ, העצבים חשופים, בוערים כמו בפצע דלקתי. במקום חגיגה לאומית קיבלנו קרב ראש בראש בין הכדורגל לכדורסל הישראלי על התואר "בואו־נראה־מי־מתבזה־יותר". דרבי הפאשלונרים הגדול.
פה ישראל מפסידה בבית למקדוניה, ערן זהבי זורק בבוז את סרט הקפטן (שער יום א') ורץ להתלונן באינסטגרם (יום ב'), וכאן היא מושפלת בבית מול אוקראינה, ארז אדלשטיין זורק בפאניקה את מעט הכבוד שעוד נותר לו ומציג ראיון מנותק ובכייני לתפארת. לדרבי יבבנים משלו.
לפחות קיבלנו ספורטאית ישראלית אחת מחויכת – לינוי אשרם. בפתיחת השבוע, מתחת לתמונות זהבי ודוסון המתוסכלים עומדת המתעמלת האמנותית שהשיגה מדליית ארד בקרב־רב באליפות העולם ומסמנת באצבעותיה צורת לב. גימיק שחוק ומצועצע, אבל ההישג אמיתי וכביר. חוץ מזה אנחנו מעדיפים אותו על גימיק האדם החושב, המהורהר.
