חמישי 23 בנובמבר 2017
ידיעות אחרונות
היער השחור
מסלול • 10.09.2017
בת מצווש, גוועלד!
המטרה: לשמח את בתי בת ה־12 • המשימה: ליצור נסיעה שבה ייהנו היא, אחותה בת ה־10, בת זוגי ותאומיה בני ה־11 • היעד: היער השחור בגרמניה • האתגר: לסיים עשרה ימים בחברתם בלי לרצות להשאיר אותם ביער ולברוח • התגלית: עם כל מה שכתבו על היער השחור, מסתבר שיש דברים שהרבה ישראלים לא יודעים • אורן רוזנשטיין
אורן רוזנשטיין

פתאום היא נהייתה בת 12. ואחרי שערכנו לה מסיבת חברים שעלתה הון ומסיבת משפחה שעלתה תועפות, היא הודיעה שיש לה חלום: לטוס לגרמניה. למה? כי אמא לא מוכנה לקחת אותה לשם. האח, משפחה מורכבת: מה שאמא לא תיתן, נסחט מאבא.

 

מאחר שכלכלית אני מסוגל לקחת אותה ליום כיף בחדרה (במימונה), כמובן שאמרתי "לא". אבל אז נכנסה לתמונה זוגתי טובת הלב (אחחח, משפחה מורכבת), שטענה שזה יגבש את כולנו: בנותיי, בניה, אני והיא.

 

אני סברתי שאחרי שש שנות חיים משותפים אנחנו מגובשים יותר מבית"ר ירושלים בעונת האליפות, אבל מאחר שאין לי מילה בבית - נסענו.

 

וכאן נכנס לתמונה הקטע הלוגיסטי: אני שונא לעשות מחקרים על אטרקציות, להתייעץ, לתכנן מסלולים. אני מודע לזה שיש כאלה שמוכנים להשקיע בזה חודשים ומעריץ אותם, אבל אני יותר בקטע של "שיבוא מוכן הטיול, לא כמו שידה של איקאה". לכן פניתי לעזרה לידידתי גולדי מלשכת התיירות הגרמנית וביקשתי שישלחו לי מסלול מוכן. הם שלחו, מילאתי (לרוב) את הוראותיהם, וזה יצא מאוד משתלם. וכיף, לילדים זאת אומרת.

 

פארק אירופה | צילום: Brony1789/flickr
פארק אירופה | צילום: Brony1789/flickr

 

 

זה מה שקרה שם, שלב אחר שלב.

 

1. אוטו:

 

ניסיתי להתחכם והזמנתי דרך האינטרנט הרבה מראש רכב של שבעה מקומות במחיר ממש זול מחברה עם סניף בשדה התעופה בפרנקפורט. הבעיה: לא היה אוטומטי. אחר כך פגשתי גורם מתעשיית הרכב השכור והשווצתי בפניו על הדיל. הוא שאל אם ביררתי כמה יעלה לי עם כל הביטוחים, אופציה שלא ניתן היה לדעת באתר. צילצלתי לחברה בגרמניה. אחר כך צילצלתי לשלמה סיקסט בישראל, ושם התברר לי שאני יכול להשיג גם אוטומטי דרכם, רק שזה לא מופיע באתרים. וגם המחירים, אחרי הביטוחים, היו דומים. בקיצור, ניסיון ההתחכמות התברר כמיותר. האוטו, פורד גלקסי שבעה מקומות, היה מעולה.

 

2. הטיסה:

 

מגלשת הרים בטודנאו | צילום: schaulau/flickr
מגלשת הרים בטודנאו | צילום: schaulau/flickr

 

 

רצינו לטוס דרך שווייץ, הסמוכה ליער השחור, אבל זה לא התאים מבחינת תאריכים, אז נחתנו בפרנקפורט. מדובר בשלוש שעות נסיעה בלי פקקים, אז עדיף לא. טסנו בשבת בלופטהאנזה. היתרונות: מרווח רגליים טוב, יש אוכל ואין צפיפות בנתב"ג. החיסרון: נוחתים בשבת בלילה, ובראשון הסופרמרקטים סגורים. עם ארבעה ילדים זה התברר כמרדף אינסופי אחרי מזון.

 

3. הצימר הראשון:

 

הטוב: חדרים מרווחים, נוף נהדר, שקט מאוד, חלונות מבודדי רעש אם בא לכם - אבל אפשר לזכות בפכפוך נחל עדין וצרצור צרצרים אם בא לכם חלון פתוח. נמצא 30 קילומטר מפרייבורג - אליה אפשר להגיע גם ברכבת. יש מטבח ומכונת כביסה טובה (בלי מייבש, תולים). הרע: הרצפות נקיות, אך יש קורי עכביש על הקירות ומתחת למיטות ואם יש ארכנופוב בקרב הילדים, הוא יבכה הרבה. הבעלים: זוג זקן שלא מבין מילה אנגלית, אך מתעקשים לדבר אליך גרמנית גם כשאומרים להם "אינגליש. אינגליש". בעת מצוקה צועקים "רולנד", ומגיע הבן שלהם, דובר אנגלית ונחמד. המיטות נוחות, אבל בגלל רצפת העץ כל סיבוב עליהן מסתיים ברעש שיעיר מי שישן חלש. עולים לחדרים במדרגות, כך שזה לא למוגבלים. המכוער: אפילו סבון ידיים הם לא מביאים. תצטרכו להביא איתכם הכל.

 

הכתובת:

 

 

Haus Wernet, Triberger Str. 42, 79215 Elzach-Oberprechtal.

  

אגם טיטיזה | צילום: שאטרסטוק
אגם טיטיזה | צילום: שאטרסטוק

 

4. הטבע:

 

את היום הראשון הגרמנים חשבו שנקדיש לטבע. אחרי טיול של שלושה קילומטר התברר שזה לא מעניין את הילדים בשיט. נסענו ליעד השני שהם הציעו, Waldkirch. מדובר במיני שמורת טבע עם מסלול חבלים חביב (לא לילדים קלוצים) ומגלשה מהירה, סגורה, כיפית וחשוכה שמורידה אותך חזרה חצי דרך. יש שם גם גן חיות ואפשר לפדל בסירות באגם מלאכותי קטן ומיותר.

 

הבעיה: עלייה קשה לחסרי כושר. המחיר: 14.5 יורו לכרטיס. מופרז. והכרטיס האדום לא מקנה כניסה חינם.

 

שייט באגם טיטיזה | צילום: Krishna reddy/flickr
שייט באגם טיטיזה | צילום: Krishna reddy/flickr

 

 

כן, זה הרגע לדבר על כרטיסי היער. יש כמה סוגים, וצריך להבדיל ביניהם כי זה שתמיד מדברים עליו ורוב הישראלים קונים פחות עוזר מהאלמוני שאכתוב עליו בהמשך, זה שנותן כניסה חופשית לכל האטרקציות בהיילנדס. בכל מקרה, הכרטיס המוכר, Schwarzwald Card האדום, לא תפס פה.

 

5. פארק אירופה:

 

הלונה־פארק העצום של גרמניה, שמחולק לפי מדינות. מה זה אומר? שב"שווייץ" תשמעו ברכבת ההרים פעיות כבשים וב"גרמניה" רכבת ההרים תהיה הארוכה והמפחידה ביבשת, ובמסעדות בכל "מדינה" יגישו מנות מקומיות ספורות לצד ההמבורגרים והפיצה שיש בכל פינה. Schwarzwald Card מקנה כניסה חד־פעמית וזה חיסכון אדיר כי המחיר הוא 47 יורו למבוגר ו־40.5 לילד. המון. המקום בנוי קצת כמו מבוך לא ברור, ויש תורים ארוכים, אז יש מצב שהיום ישאיר אתכם מתוסכלים והילדים ירצו עוד יום. אבל זו חוויה שהם לא ישכחו. האנקדוטה: מתקן פוסידון ב"יוון" נתקע כשהיינו שם ואנשים נותרו בקרונות על המסילה בגובה רב. ההמלצה: קנו הרבה מים מראש ותביאו איתכם. בקבוק קטן עולה שלושה יורו. מאחר שאתם רוצים להיות שם ימים שלמים, יוצא שמים עולים מאה שקל לאדם ביום. אוכל תצטרכו לקנות שם בכל מקרה, אבל לפחות תחסכו על מים.

 

 

פריחה ביער השחור
פריחה ביער השחור

 

 

 

6. ההיילנדס:

 

כמו סקוטלנד לאנגלים, גם כך ההיילנדס ליער השחור: מדינה בתוך מדינה עם חוקים משלה. זה בא לידי ביטוי גם בכרטיסים האדומים: הרגיל מכניס אתכם למעט מאוד מקומות, אבל יש עוד אחד, Hochschwarzwald שמו, שאותו לא ניתן לקנות: תוכלו לקבלו רק אם תשנו בצימר ששייך לגילדה שמחלקת אותו - וזה חוסך הון. המקום שהגענו לישון בו, Schwarzwaldhaus Krebs בלנזקירץ' (Lenzkirch), שייך לרשת הזאת. הוא כלל חדר אחד של מיטה זוגית פלוס שתי מיטות יחיד ושני חדרים של מיטה זוגית ועוד ארבע מיטות יחיד. הוא היה מפואר יותר מהקודם, נקי ללא רבב ומצויד מדהים. באמת, במטבח היה כל מה שאתם יכולים להעלות על דעתכם, מכונת כביסה עם מייבש, סבונים, ואפילו מנהלת מקום חמודה שמדברת אנגלית היטב. יש שני סופרמרקטים ממש קרוב ובית קפה עם עוגות משובחות. המיקום אדיר: Lenzkirch נמצאת רבע שעה מכל האטרקציות באזור.

 

הבעיות היו ספורות, אך משמעותיות: לא נגיש לנכים, כי יש מדרגות מפותלות לא קלות בדרך לחדרים בקומה השנייה, ויש רק שני חדרי שירותים + אמבטיה. תחשבו על זה: מיטות יש ל־16 אנשים. חוזרים בלילה, אחד רוצה לשבת בשירותים והוא מנטרל שמונה מקלחות. גם כשישה זה עיכב את התארגנויות הערב מאוד. גם אטימת חלונות מאור לא קיימת, וזה אומר שתקומו מוקדם, והמיטות לא הכי נוחות. באמא שלכם, למה לשים שני מזרני יחיד במיטה הזוגית? לא שמעתם על מזרן זוגי? הוונט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינף?

 

7. Fundorena:

 

פארק שעשועים בראש ההר הגבוה ביער השחור, Feldberg. יש בו שלוש פעילויות: טרמפולינות, שאחת מהן אולימפית, משטח החלקה על הקרח שעשוי בעצם מפלסטיק, ומסלולי טיפוס עם חבלים ומכשולים. בעוד ששתי הפעילויות הראשונות לא נורא מיוחדות, מסלולי המכשולים שוס: יש שמונה מסלולים בדרגת קושי עולה, וכבר ברמה 2 זה נהיה קשה, בעיקר לשמן כמוני. לזוגתי, לעומת זאת, היה כיף גדול וכך גם לילדים, חוץ מזאת שנלחצה ומיצתה כבר ב־2. גאווה! גנים של אבא!

 

עם הכרטיס האדום מהבקתה יש שלושת רבעי שעה בחינם שזה די והותר (ואפשר לבוא כל יום). בלי כרטיס אדום יש כרטיס של שעתיים וחצי לכל הפעילויות ב־25 יורו למבוגר (וחייבים מבוגר מלווה), 21 לילד מגיל 18־9, ו־17 לילד עד גיל 9. לטיפוס בלבד: 15 יורו למבוגר לשעה, 12 מגיל 9 ו־10 יורו מתחת לגיל 9. מעל שעה: 3 יורו לכל אחד לכל חצי שעה. יקר, אבל מהמם. חישוב קליל העלה שחסכנו שם 78 יורו כי היה לנו את הכרטיס מהצימר. בהתחשב בעובדה שהוא עלה בערך 150 יורו ללילה, זה אומר שכבר הורדנו חצי מחיר.

 

ליד המתחם יש את haus de natur, מקום עם מיצגי טבע מיותרים לחלוטין וחנות מזכרות שתעניין את הטף יותר מכל מיצג אחר ולכן עדיף להתרחק, פארק חבלים חיצוני שלא ניסינו כי היה קר אבל כנראה מצוין, ורכבל שמעלה אתכם לראש ההר (הכל כלול בכרטיס מהצימר, האח). תבואו לבושים חם. כשעולים למעלה מאוד מתקרר.

 

8. Badeparadies:

 

מדובר בלהיט הגדול של ההיילנדס. מתחם ענק מקורה שמחולק לשלושה חלקים: אחד לילדים והורים עם 22 מגלשות מים בדרגות קושי שונות, אחד שהכניסה אליו מגיל 16 בלבד ויש בו בריכה גדולה, עצי דקל וקוקטיילים עם מטרייה, ועוד אחד שבו יש סאונות שונות לאנשים בעירום. במתחם הילדים יש יותר ישראלים מאשר בימית 2000. רועש שם כמו בשוק ביום שישי. כשעוברים (בתוספת מחיר) למתחם המבוגרים זה כמו לעבור מהגהינום לגן העדן השקט והמעודן, או מהמזרח התיכון לאירופה. כשעוברים (בעוד קצת כסף) לסאונות, זה גן העדן כמו שאלוהים באמת תיכנן אותו, עד שחווה פישלה. מתחם הילדים עולה 13 יורו לשעה וחצי, 16 לשלוש שעות ו־21 ליום. מתחם המבוגרים 16 יורו לשעה וחצי, 19 לשלוש שעות, 24 ליום. בעוד 4 יורו נכנסים למתחם הסאונות המרשים והמפואר.

 

הכרטיס האדום מהצימר מעניק שעה וחצי חינם לכל אחד. חסכנו פה 78 יורו מדי יום, והיינו שם שלוש פעמים. בואו נגיד שהחברים הישראלים שפגשנו בדרך והצטרפו אלינו רצו לבכות כשגילו זאת.

 

9. אגם טיטיזה:

 

עיירת תיירים עם נוף נחמד ואגם יפה שאפשר לשוט בו מעדנות. החנויות הן מלכודות תיירים, אבל חביב שם. שייט באגם עולה למבוגר 5 יורו ולילד 2.5. אפשר לוותר, אבל נו, היה חינם עם הכרטיס האדום אז עשינו.

 

10. מגלשת טודנאו:

 

מדובר במגלשה שעולים אליה ברכבלים זוגיים לגובה עצום. כבר העלייה היא מסע כיפי והנוף מלמעלה יפהפה. למטה יורדים בקרוניות קטנות, לבד או בזוג, במסלול מעוקל ומהיר של קילומטרים רבים, כשיש שליטה על המהירות עם בלם יד. התור עצום. שעה וחצי. המחיר: 9.5 יורו למבוגר לכל עלייה וירידה, 8 לילד. אבל פעם ביום חינם עם הכרטיסים האדומים. האמת, היה כיף. רק חבל שתקעתי את כולם מאחוריי כי אני פחדן ונסעתי לאט. כמה מבטי שטנה קיבלתי.

 

למטה יש מוכרי נקניקיות עם אטרקציה: כתוב בעברית שיש שניצלונים וצ'יפס ונקניקיות עוף ובקר לצד החזיר. הבעיה: כשקונים ומתיישבים על הספסלים עם האוכל מתקיף אתכם עדר דבורים כמו בסרט של היצ'קוק.

 

11. פארק כל החושים:

 

הגרמנים לא שמו את זה בתוכנית הטיול אבל חברים המליצו לזוגתי, אז היא הכריחה אותי למרוד והלכנו. מה גילינו? אתה מוריד נעליים והולך על שביל של קילומטרים עם עינויי כפות רגליים שונים: בוץ, עפר, אצטרובלים, חלוקי נחל ושאר סדנאות הכנה לחיים כהומלסים. בדרך יש פינות הרחה של כל מיני תבלינים, ליטוף פרוות, חדר חושך ועוד גירויים חושיים חביבים. הנציגות הירושלמית, אני ובנותיי, רצינו למות. מפעם לפעם עלתה מאיתנו זעקת שבר: "איייי קוץ". או "איכס חרק". מעולם, אבל מעולם, לא רציתי קרוקס כמו עכשיו. בלילה כבר הרגשתי כאילו הלקו אותי בכפות הרגליים בכיכר הראשית בטהרן. זוגתי הרפתנית מפתח־תקווה, לעומת זאת, הייתה מאושרת והרגישה כאילו חזרה לילדות, וזה הקרין גם על ילדיה המקפצצים. גם כאן, ישראלים הם 70 אחוז מהאוכלוסייה. וכך, אמא מדוכאת כמוני חלפה ממול (ועוד אני הייתי בחזור, היא הלכה רק 500 מטר בערך), ראתה את פניי המיוסרים, ובהבעה עגמומית אמרה: "המממ. חשים". 4 יורו לילד. 5.20 למבוגר, אף כרטיס לא עוזר.

 

כמה מאות מטרים משם יש מגלשת קרוניות כמו בטודנאו, אבל עם פחות תור, כך שאפשר להעביר במקום ארבע שעות חביבות.

 

מתחת לפארק החושים יש מסעדה שמהווה מלכודת תיירים. הדג ב־16 יורו היה כה קטן שחשבתי שזו עוד תחנה בפארק החושים, שנועדה לבחון את הראייה.

 

12. פנסיון Schweizerhof:

 

בדרך חזרה להיילנדס עצרנו לעוגה בבית הקפה של הפנסיון. העוגות היו טובות, אבל הילדים המורעבים רצו אוכל אמיתי. שאלתי את המלצרית אם יש משהו שהילדים יכולים לקבל בחמש דקות. היא הביטה בי בבוז ואמרה: "דיס איז נוט מקדונלד'ס". לא, כי ממש מסובך להכין אצבעות דגים, גברת מישלן דה לה־קקה. בגלל העצירה שם הגענו לבאדפרדייס רק ברבע לתשע בערב וגילינו לחרדתנו שאחרי שמונה וחצי כבר לא מכניסים לשם. הילדים הסתכלו עליי במבט של "הלילה נחנוק אותך בעוגת יער שחור, יא שמן". נאלצתי לפצות אותם במסעדה איטלקית חביבה בלנזקירץ', העיירה שבה שהינו, il colosseo. שום דבר מדהים, אבל הכל סבבה.

 

13. פארק השעשועים steinwasen park:

 

מה אין פה? ראשית, מגלשה אלפינית, או בעברית: "עולים ברכבל, יורדים בקרוניות קטנות עם ברקסים, ואורן הפחדן נוסע לאט והורס להם את ההנאה". הממצאים: יותר קצר ואיטי מבטודנאו, ומישהו אחר נסע יותר לאט ממני ועשה פקק. הידד!!!

 

מתקן שני: אבובים. מסלול לא ארוך, אבל האבוב מסתובב על צירו שזה כיף, אבל גורם בחילה קלה. וגם מסוכן: יש שלושה סטים של שלושה מקומות ישיבה בכל אבוב. הקטנה שלי, שהייתה קיצונית בשלישייה, נדחקה בסיבוב על ידי האחרים, ואם זוגתי לא הייתה לוכדת אותה היא הייתה עפה למים כי אין חגורות בטיחות. היא חטפה מכות במותן ובראש והתבאסה. לכן: קטנים במרכז השלישייה, גדולים בצדדים. מה שכן, התורים קצרים, רבע שעה כזה.

 

מתקן שלישי: spacerunner. חצי שעה המתנה, טסים בקרונית במסלול מתכת כמו במזחלות. כיף. חוויית לוק סקייווקר. אחר כך עלינו ברכבל וירדנו בעוד סוג קרוניות, והשילוב של יהודים וקרוניות כבר עורר בי הרהורים.

 

אפשר בכיף להעביר יממה במקום, ועם הכרטיס שקיבלנו בצימר זה היה חינם. בלי הכרטיס תשלמו 20 יורו. חסכנו 120. מאחר שבערב חזרנו לבאדפרדייס יצא שהכרטיס חסך לנו יותר ממה שהמלון עלה באותו יום. מעולם לא הרגישו מעטים כל כך שהם דפקו את המערכת הרבה כל כך.

 

 

5 קטנות על וינה

יניב פורמנסקי

 

לונה פארק: פארק השעשועים של וינה, פראטר (Prater), הוא הוותיק בעולם. גלגל הענק המפורסם שלו אף הופיע בסרטו של אורסון וולס "האדם השלישי" מ־1949. קחו בחשבון שהתור לגלגל הענק די ארוך, הוא יקר (10 יורו למבוגר, 4.5 יורו לילד בגיל 14־3. בכניסה תוכלו להצטלם לתמונה משפחתית שעליה צריך להוסיף עוד 10 יורו), והשהייה בו די משעממת - וגם אין מזגן. מה שכן, הפארק גדוש באטרקציות מגניבות (הכניסה חינם, משלמים פר אטרקציה) ואפשר להעביר בו כמה שעות בכיף עם הילדים, או לבד. בסך הכל מקום שחבל לדלג עליו.

 

 

שניצלים: המקום הידוע ביותר בעיר לשניצלים הוא מסעדת פיגלמולר (Figlmüller) שקיימת כבר יותר מ־110 שנה. שניצל עולה כ־15 יורו. למי שלא מצליח למצוא מקום (נדרש להזמין תור מראש, ובעייתי למצוא מקום לעגלת תינוק, למי שצריך), יש כמה חלופות כמו מסעדת מיי שניצל (MySchnitzel) החביבה, עם שניצל עצום ממדים וטעים. מומלץ.

 

 

אינטרנט: אחד היתרונות בעיר הוא הזמינות המצוינת של אינטרנט אלחוטי. במסעדות, בתחנות רכבת ובמקומות תיירותיים רבים תוכלו למצוא לפחות רשת חינמית אחת להתחבר אליה, כך שלא חייבים לרכוש חבילה סלולרית גדולה מהארץ. חיסכון לא רע בכלל.

 

 

מחוץ לעיר: וינה מקושרת באמצעות רכבות עם ערים מעניינות אחרות במדינה ואף מחוצה לה. במרחק של שעה בלבד נמצאת ברטיסלבה המגניבה, בשלוש שעות תוכלו להגיע לבודפשט, ובארבע שעות לפראג. למי שרוצה לבקר בעיר היפה זלצבורג, יש רכבת של שעתיים וחצי במחיר של כ־26 יורו לכיוון לאדם. שווה. אגב, בתחבורה הציבורית בעיר ילדים מתחת לגיל 6 נוסעים חינם.

 

 

ילדים: בניגוד לדימוי המשעמם, בווינה אפשר למצוא הרבה דברים חביבים לילדים: גן החיות בעיר הוא הוותיק בעולם ופתוח 365 ימים בשנה. בין האטרקציות: גשר תלוי, ביתן יער גשם, אקווריום ימי ומספר חיות מיוחדות כמו טפיר ודוב נמלים. עוד אטרקציה מהנה היא מוזיאון הילדים (Kindermuseum) בתוך ארמון שנברון (Schloss Schönbrunn) היפהפה, שבו יכולים הקטנים להתחפש לדמויות היסטוריות, להתנסות וללמוד על חיי היומיום של ילדי האצולה, המשחקים, המאכלים ופריטי הלבוש.

 


פרסום ראשון: 10.09.17 , 13:33