משרד העבודה והרווחה פועל לשלול או להתנות את רישיונן של חברות בנייה שבמסגרת פעילותן התרחשו תאונות עבודה רבות או נמצאו ליקויי בטיחות שלא טופלו. רק אתמול נהרג פועל הבניין ה־24 מתחילת השנה — סרגיי איליושונוק ז"ל, בן 45 מלוד, שנדרס ממשאית באתר בנייה בכביש 6 ליד כפר קאסם. בנו דניאל, מתאגרף בן 15, זכה בשבוע שעבר במוקדמות אליפות אירופה, וישתתף בתחרות עצמה בימים הקרובים בבולגריה. "הוא היה רוצה שאסע לתחרות", סיפר הבן, "הוא תמיד ליווה אותי והיה גאה בי".
על רקע הגל המתעצם של תאונות העבודה באתרי בנייה החליט שר העבודה והרווחה, חיים כץ, להעלות הילוך במאבק נגד התאונות, ופנה לרשם הקבלנים בבקשה לנקוט אמצעים נגד חברות בנייה שבהן נמצאו הפרות סדרתיות של כללי בטיחות. בין האמצעים שניתן לנקוט: שלילת רישיון או התנייתו, הטלת קנסות כבדים ומניעת האפשרות להתמודד במכרזים גדולים. "האג'נדה של השר היא שרק הרתעה משמעותית בקרב הקבלנים תסייע במניעת תאונות העבודה, ושהעיצומים הכספיים, שיטילו אחריות אישית, ייצרו את ההרתעה המתבקשת", אומרים במשרד העבודה והרווחה. החברות עם מספר התאונות או ליקויי הבטיחות האינטנסיביים ביותר הן:
• "שלי ובניו": החברה, עוסקת בבנייה של מרפסות שמש בבניינים קיימים, לא ממנה מנהלי עבודה. באתר החברה קרס פיגום ועובד נפצע. נגד החברה נפתחו במשרד העבודה, בשני אתרים שונים, חקירות בגין הפרת צווים וליקויי בטיחות.
• "עומר הנדסה": נגד החברה הוצאו 38 צווי בטיחות על ליקויים.
• "דנישרא אינטרשיונל": נגד החברה הוצאו צווי בטיחות רבים, בין השאר על העסקת עגורנאי ללא רישיון.
• "רובין לנדסמן הנדסת בניין": נגד החברה הוצאו צווי בטיחות רבים, בין השאר על העסקת עגורנאי ללא רישיון.
17 מפקחים בלבד
עקב ריבוי התאונות, ביקש לאחרונה מנכ"ל משרד העבודה, אביגדור קפלן, מראש מינהל הבטיחות במשרד, ורדה אדוארדס, לפרוש. זאת לאחר שנמתחה ביקורת ציבורית על ליקויים בענף הבנייה וריבוי מקרי המוות של פועלים. 17 המפקחים בלבד שאמורים לפקח על 13 אלף אתרי הבנייה בארץ, ומתניידים ממקום למקום באוטובוסים, כבר הפכו לבדיחה בקרב העוסקים בנושא. גם הקמת יחידת אכיפה משטרתית מיוחדת לענף הבנייה מתעכבת, בגלל מחלוקת על התקצוב בין משרד העבודה והרווחה לבין המשרד לביטחון פנים.
חברות הבנייה והקבלנים מנצלים את היעדר הפיקוח ומפירים הוראות בטיחות כדי לחסוך בכסף ולזרז את העבודה. "אין ערך לחיי אדם, ורשלנות גוררת רשלנות", אומר ראובן בן שמעון, מייסד "הפורום למניעת תאונות עבודה". עו"ד ישראל אסל, היועץ המשפטי של הפורום: "אנו עדים למחדל מתמשך של המדינה, שרק לאחרונה סירבה להעביר תקציבים להקמת מחלקה מיוחדת לאכיפת פקודת הבטיחות בעבודה".
רוב הנפגעים בתאונות הבניין שייכים לאותה אוכלוסייה שקופה, שאנחנו לא ממש רואים. עו"ד דוד מנע, המייצג מספר משפחות שקרוביהן נהרגו בתאונות עבודה בבניינים, כולל תביעת מיליונים נגד חברת דניה סיבוס בגין קריסת החניון ברמת החייל, אומר שיש הפקרות מוחלטת בנושא הפיקוח על הבנייה וחיי הפועלים. "במגזר הערבי אין מודעות מספקת לנושא הזכויות של משפחות ההרוגים, ולכן הן לא תובעות, וכמובן חברות הבנייה והמבטחים שלהן נהנים מכך. על אחת כמה וכמה חמור הדבר בהרוגים מהשטחים, שם המשפחות לא תמיד מודעות לזכויות שלהן, ולכן מוגשות פחות תביעות".
תגובות
מדנישרא נמסר: "לא קיבלנו כל פנייה של משרד העבודה בנושא. לחברתנו מוניטין מצוינים בתחום הבטיחות בעבודה, ואנו משקיעים בכך משאבים רבים. לחברה מוכר מקרה יחיד שאירע בחודשים האחרונים ובמהלכו נתגלה מפעיל עגורן ללא רישיון מתאים. מדובר באדם שהצטייד ברישיון מזויף אותו הציג למנהל העבודה בשטח".
מעומר הנדסה נמסר: "את תגובתנו המלאה מסרנו למשרד העבודה".
משלי ובניו נמסר: "החברה בונה מרפסות ותוספות בנייה במשך שנים רבות ומעסיקה בעלי מקצוע מנוסים ומומחים. על העבודות מפקחים ההנדסאי איתי שלי, בנו של מנכ"ל החברה, והמהנדס אבי יוסוביץ', מומחים בתחום. החברה שמה דגש רב על נושא הבטיחות. בכל שנה הפועלים עוברים קורס ריענון.
מרובין לנדסמן לא נמסרה תגובה.
"הבן שלי הלך ואף אחד לא לקח אחריות"
רביע נעים, אביו של עבד ז"לרביע נעים, בן 46, מכפר עבדייה שליד רמת קדרון, עובד בבניין כבר 30 שנה. עד לפני כשלושה חודשים עבד גם בנו בן ה־21, רעוף סאלח רביע, בבנייה במזרח ירושלים. אבל אז הוא עלה לתקרת בניין כדי לסדר ברז מים בדירה, נפל מקומה חמישית ונהרג. אביו אומר שלבניינים שבהם עבד אין ביטוח, ואף אחד לא מכיר במותו.
רביע נעים: "הבן שלי הלך ואף אחד לא לקח אחריות. אפילו לא קיבלתי דוח תאונה. המשטרה לא מצאה לנכון לעדכן אותי. אמרו שיעדכנו אותי ואף אחד לא חזר אליי. אנשים עובדים תשע שעות עבור 100 שקל, ואף אחד לא מסתכל עליהם, לא מתעניין בהם. אין שום יחס אנושי. אם מישהו שובר רגל או יד או אפילו נפטר – לא שואלים. צריך חוק שמגן על הפועלים. אף אחד לא מסתכל עליהם".
"בעלי יצא לעבודה כמנופאי ולא חזר"
רויטל אסף, אלמנתו של ויטלי ז"לויטלי אסף ז"ל, תושב ראשון־לציון, בן 43, נהרג לפני כתשעה חודשים לאחר שנפל ממנוף מגובה של כ־13 מטר. הוא הותיר אחריו אישה ושלוש בנות. אשתו רויטל מספרת: "בעלי יצא לעוד יום עבודה, ולי זה היה יום חגיגי במיוחד, כי חברתי הטובה ביותר התחתנה באותו יום והייתה אצלי לסידור ציפורניים ואיפור. שני שוטרים צילצלו בדלת. חשבתי שהתבלבלו בקומה. הם ביקשו תעודת זהות ומקום שקט. בחדר השינה הם סיפרו לי, והתפרקתי. זה משהו שחוזר אליי כל הזמן כמו סרט נע: 'מצטערים אבל בעלך נהרג'".
רויטל מספרת שלויטלי היו ניסיון והכשרה רבה כמנופאי. על נסיבות התאונה היא מספרת: "הם עבדו בחשיכה מוחלטת מול כבל חשמל שהיה צריך להוריד. הוא לא סמך על העוזר שלו והחליט לעשות לבד. הוא היה כל כך חסון, 1.86 מטר, וכשנפל על רצפת הבטון הוא עוד דיבר. לא קיבלתי דוח תאונה עד היום, ונורא התמהמהו בהעברת כל הנתונים לביטוח לאומי. חצי שנה הייתי בלי קצבה. אני בעלת עסק עצמאי, אבל מישהו אחר שאין לו גב כלכלי כמוני היה מתמוטט כלכלית. מתייחסים בלי כבוד לפועלי בניין שנהרגו. חוץ מביטוח לאומי שהתנהגו כמנו מלאכים".
"בני הרופא רק רצה לעזור בפרנסה"
חאלד סאלם, אביו של ד"ר מג'די ז"ל
לפני שנה ושלושה חודשים עצרו מלאכת חייו של חאלד סאלם, בן 53, מדיר חנא. בנו, ד"ר מג'די חאלד סאלם, רווק בן 25, חזר מלימודי רפואה ברומניה כדי "לראות את המשפחה, להתפרנס ולעזור", כפי שמספר האב, "הוא החליט לעבוד כמה ימים באתר בנייה בקיבוץ מעגן מיכאל. במהלך העבודה נפל מפיגום בגובה עשרה מטרים ומת".
בינתיים חייו של חאלד סאלם אינם חיים: "חברי כנסת היו אצלי והבטיחו הבטחות, אבל לא יצא מזה כלום. אני לא יודע כבר מה יעזור. אני לא מאחל לשונאיי מה שעובר עליי. כל יום שאני שומע על פועל שנפל, נפתח לי הפצע בלב".
סאלם, שהיה בעלים של מינימרקט, יושב בבית מאז המקרה ולא עושה כלום. "אני מאשים את ראש הממשלה, שהיה גם שר הכלכלה, הממונה על בטיחות עובדים, כשזה קרה. עד היום הבטיחו לי את דוח התאונה ולא קיבלתי. אני מתחנן למשטרה, לקבלנים, לפועלים שלא לוקחים אחריות על חייהם: קחו את העניינים לידיים. אם הייתי יודע שבזכות מותו של בני משהו ישתנה, אולי הייתי קצת מוצא נחמה. קבלנים לוקחים פרויקטים בגרושים, וחוסכים בחיי אדם. יש פה משפחות שמתרסקות בגלל בעיה של תרבות עבודה קלוקלת".
"מאז התאונה החיים שלי נהרסו"
סאמר יאסין, נפצע קשה
סאמר יאסין, בן 36 ואב לשלושה מהכפר עראבה, נפצע קשה לפני שנה ומאז הוא מושבת ויושב בבית. "מגיל 16 אני עובד בבניין, וסביבי כל הזמן נפגעו או נהרגו פועלים", הוא מספר. "לי זאת כבר תאונה שנייה. בראשונה הייתי מפעיל מכונת קידוח, ואגודל יד שמאל נקטע לי. חזרתי לעבוד כי צריך פרנסה. הייתי שוב מפעיל כמה שנים, עד שהחלטתי שאני לא רוצה יותר להיפצע והלכתי ללמוד ולהפוך מנהל עבודה. 60 איש היו תחתיי. כמנהל עבודה שאחראי לבטיחות, מטילים עליי לקבל חומרים לאתר, לשבת מול ניירות, ואין זמן בכלל לעסוק בבטיחות.
היינו חמישה אנשים בסיור בפרויקט בתל־אביב. פתאום אני מרגיש משהו דוקר לי ברגל. אני מסתכל ורואה את השיניים של הטרקטור שירדו לתוך הרגל שלי. פוניתי ושוחררתי הביתה. אחרי יום־יומיים הרגל התפוצצה מכאבים וחזרתי לבית חולים. אמרו לי: הרגל שלך מרוסקת. הצמידו לי אלקטרודות לעמוד השדרה והתחלתי תהליך שיקום ארוך".
"למה זה קורה כל כך הרבה", שואל יאסין ועונה: "למנהלי העבודה אין זמן להקפיד על בטיחות, הקבלנים זורקים עליהם משימות לא הגיוניות ומלחיצות, והמדינה לא אוכפת. הדרך היחידה היא להרתיע בעונשי מאסר כבדים על ליקויי בטיחות עם נפגעים".
