כדי להפוך מקבוצת כדורגל טובה לכזו שמתמודדת על אליפות לא מספיקה רק יכולת טכנית גבוהה, או עמידה נכונה על המגרש, אלא גם המון אופי. העונה ארוכה, יש נפילות ואירועים קיצוניים, ומי שיודעת להתמודד צוברת יתרון. הדברים האלה נכונים עוד יותר בבית"ר ירושלים, מקום לחוץ ונפיץ, ודאי בתקופה כמו הנוכחית. באופן מפתיע, דווקא אחרי שבוע סוער בית"ר הראתה שכיום היא לא רק קבוצה התקפית נפלאה אלא גם בעלת אופי חזק ומתאים. עד לדקה האחרונה.

אם בית"ר הייתה ילד היא הייתה יושבת בסופ"ש הזה על ספסל הפסיכולוג, שברירית, מנסה להבין מה ההרגשה כשאבא או אמא כל הזמן עוזבים (או מועזבים). במקום זאת הירושלמים חזרו פעמיים מפיגור, ואחרי שניטרלו לגמרי את הפועל חיפה בתחילת המחצית השנייה, והצליחו לעלות ליתרון בעצמם, אפילו לא חזרו לאחור, כמו שקורה לקבוצות מובילות רבות, אלא המשיכו ללחוץ. אופי של קבוצה חזקה.

אבל יש גם את הדקה האחרונה, ההפוכה לגמרי. חן עזרא החמיץ (שוב) במקום למסור לעידן ורד ולסגור עניין; יוסי בניון כידרר לשווא במקום להניע כדור ולגמור את המשחק; אנטואן קונטה ביצע שפגט באוויר (ואז גם ביצע את העבירה); שון גולדברג, אוי גולדברג, כבר החזיק את הכדור אצלו, רק תעיף ונגמר הסיפור – מה הוא חשב לעצמו?

למרות איבוד הנקודות, בבית"ר יכולים להיות מרוצים מהדרך שבה הם משחקים, ויותר מכל מעידן ורד, שעם 3 שערים ו־4 בישולים אחראי ליותר ממחצית משערי הקבוצה ומראה סימני בגרות חיוביים. אם רוצים לחשוב שם על התמודדות עם מכבי ת"א ובאר־שבע, בטדי חייבים את האופי הקבוצתי של אתמול, כולל בדקה האחרונה. אחרת יישארו שוב עם מחמאות על משחק יפה ולא הרבה יותר.

בטח שמתם לב ש: 1. עדן בן־בסט עם שלושער ראשון מזה 7 שנים וחצי, ולא מדובר בדחיקות אלא בשערים גדולים. החלוץ נראה כמו השחקן ששרף את קו שמאל בנבחרת נגד פורטוגל. 2. שלומי אזולאי הוא שחקן מכבי חיפה הראשון בהיסטוריה (והשביעי אי פעם בליגה הישראלית) שמבשל 4 שערים במשחק אחד. הישג נדיר.