רשם ההוצאה לפועל בירושלים יצא להגנתה של קשישה בת 87 שאינה יודעת קרוא וכתוב ומתפרנסת מקצבת זיקנה של 1,400 שקל. הרשם פסק כי אף שמעקלים החתימו אותה על כך שהיא תהיה ערבה לחוב של בנה, אין לערבות הזאת תוקף ואין לממש אותה.
סיפור המקרה החל כשבנה של הקשישה היה חייב בתיק הוצאה לפועל כ־80 אלף שקל לחברה. החברה, באמצעות שני עובדים מהמשרדים של בא כוחה, יצאו לבצע עיקול בבית הבן, כשאמו הישישה מתגוררת מתחתיו. אלא שבמקום לבצע את הצו כלשונו ולתפוס רכוש מעוקל של הבן, החליטו בעל התפקיד והמלווה לצרף את האם כערבה לחוב בתיק. בדיון העידה האם כי המעקלים נכנסו בכוח אל ביתה (אף שהחייב אינו מתגורר עימה אלא בקומה העליונה) והחתימו אותה על המסמכים בכוח בהטבעת אצבע, על ידי משיכת ידה. האם הצהירה כי היא אינה מוכנה להיות ערבה לחובו ואף לא ידעה שבנה חייב.
הרשם אריאל לנגה מההוצאה לפועל בירושלים קבע בהחלטה חריפה כי "המעקלים קיבלו סמכות ורשות לביצוע עיקול, ועל דעתם ניצלו סמכות ורשות לביצוע הליך שונה מהותית של הוספת ערב לחוב. הם לא פנו לבת הבגירה שנכחה במקום, אלא ריכזו את 'כובד משקלם' בדרישה מהאם, אולי בשל חולשתה. לא לשם כך ניתנה הרשות, לא לשם כך הוענקה הסמכות".
עוד קבע כי "מערכת ההוצאה לפועל תסייע לזוכה (הגורם לו חייבים כספים, ל"ד) ככל לאל ידה לגבות את החוב, אך בדרך להשגת מטרה נעלה זו זכויותיהם של צדדי ג' וחייבים אינם למרמס. החתמת ערבה בת 87, אנאלפבתית, במעמד העיקול בביתה, בהטבעת אצבעה בכוח על מסמכים כאשר בעל התפקיד אינו נאמן לצו הביצוע, כאשר לא מוסבר לצד ג' מה שיעור הריבית, מה גובה ההוצאות בתיק, האם יש ערבים נוספים, כאשר הערבה נמצאת תחת לחץ ומצוקה מעצם האירוע של התפרצות לביתה הם פגמים יסודיים המקעקעים את קיומה של הסכמה מרצון חופשי.
מיותר לציין כי נוכח הכנסתה הדלה והיחידה מקצבת זקנה של 1,400 שקל, על הכף מוטלת האפשרות של כינוס ביתה שהוא הנכס היחיד שבידה", קבע.
הרשם קבע עוד: "כניסת המעקלים למרחב הפרטי המוגן, לביתו של אדם שהוא מבצרו, היא התרחשות טעונה ומטרידה המערערת את תחושת הביטחון. הדחק הנפשי שנוצר עקב הפלישה למרחב והכוונה לקחת חפצים אישיים יכול להיווצר גם חשש שמא השכנים והמכרים יחזו במתרחש. האפקט המצטבר של כל אלו הוא סינרגטי, בכוחו לשתק את היכולת למחשבה סדורה, לרכך ולדרדר משמעותית את אפשרות ההתנגדות. עוצמת הלחץ שיוצרים מעקלים בשעת העיקול, באקט הדרמטי של כניסה לחצר כשהם אוחזים בידם צו שניתן כדין, לא פעם חותרת תחת רצון מינימלי ופוגע בצורה חריפה ברצון החופשי. אין זה ראוי לעשות שימוש באותה שעת כושר כדי לחלץ בכפייה ערבויות מהנוכחים במקום הדואגים לשלום החייב".
